ההיסטוריה הצבאית מייחסת חשיבות מכרעת למכת הפתיחה. בין אם זה מבצע מוגבל או מלחמה כוללת, השאלה מי מצליח להיות הראשון שפוגע באויב ומכתיב את הקצב, יכולה להכריע את המערכה כולה. ישראל מכירה היטב את הנושא משני הצדדים שלו: הטוב (מבצע "מוקד" שפתח את מלחמת ששת הימים, חיסול הכורים בעיראק ובסוריה) והרע (מלחמת יום כיפור, וכמובן 7 באוקטובר). אולם בכל תולדותיה לא היה אירוע מורכב ונועז כמו מכת הפתיחה שניחתה על משטר האייתוללות באיראן, בלילה ההיסטורי שבין חמישי לשישי.
הסרת איום הגרעין האיראני היא משאת נפש ארוכת שנים של הדרגים המדיני והצבאי, אך היכולת להפוך אותה למציאות הייתה במשך שנים מוטלת בספק; ספק שרק התעצם ככל שהפרויקט התקדם לאחר שארה"ב נסוגה מהסכם הגרעין שנחתם ב-2015, ומדיניות ה"מקסימום לחץ" לא גרמה לטהרן לזנוח את חלום ההתגרענות. אבל בחודשים האחרונים, לאחר הכרעת חיזבאללה בלבנון ובחירתו של טראמפ לכהונה שנייה בבית הלבן, התגבשה בישראל ההבנה שזה עכשיו או אף פעם. וכך יצא לדרך החלק המכריע בפרויקט שנמשך עשורים שלמים, שבו התגייסו מיטב מוחות הלוחמה וההגנה האווירית, המודיעין, הסייבר והריגול כדי להגיע לרגע שבו מטוסים מצליחים לחסל גנרלים בכירים ומומחי גרעין, להפציץ מתקני גרעין וגם להשבית טילים ארוכי טווח שכוונו לעורף הישראלי – ולעשות את כל זה במרחק 1,500 קילומטרים, ואז לחזור ולשמוע את המשפט המרגיע: "כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם".
כשהעשן שהיתמר מעל אזורים לא קטנים באיראן החל להתפזר, החלו להעריך בצה"ל את עוצמת הפגיעה שספג פרויקט הגרעין. במערכת מצביעים על שתי פגיעות חשובות: הראשונה קשורה לתהליך יצירת הליבה של הנשק הגרעיני, באמצעות הסבת נזקים משמעותיים למפעל העשרת האורניום בנתנז (שם הנזק נחשב ל"משמעותי מאוד") ולמתקן המרת האורניום באיספהאן. הפגיעה השנייה היא הפגיעה במה שמכונה "קבוצת הנשק", התהליך שבו מורכב ראש נפץ גרעיני על גבי טיל בליסטי, באמצעות חיסול תשעה מדענים עתירי ידע וניסיון. כל זה כמובן לצד תצוגת מודיעין חסרת תקדים, שהביאה לחיסול גורמים בכירים מאוד בצמרת הביטחונית האיראנית: בצבא, במשמרות המהפכה ובקרב סביבתו של חמינאי.
לצד תרגיל ההונאה, שגרם לאיראנים לחשוב שישראל לא מיושרת עם אמריקה ותימנע מתקיפה כל עוד נערכות שיחות הגרעין, בוצעה גם הונאה בבחירת המטרות: קודם חיסולי אח"מים, ורק אז פגיעה במתקנים ובטילי הקרקע-קרקע. התוצאה היא שחיל האוויר פועל באופן חסר תקדים בשמי טהרן, כאילו שמדובר בעזה.
חשוב להדגיש: נפגעו רק מרכיבים בפרויקט הגרעין והישרדותו תלויה בהצלחת הפרקים הבאים במלחמה, שכמוה לא הכרנו. ללא סיוע אמריקני התקפי, ישראל לבדה לא יכולה לחסל את כל הגרעין האיראני, אבל כן להסב לו נזק
עם זאת, חשוב להדגיש שנפגעו רק מרכיבים בפרויקט הגרעין והישרדותו תלויה בהצלחת הפרקים הבאים במלחמה, שכמוה לא הכרנו (ולא שחסר לנו ניסיון, למרבה הצער). המתקן בפורדו, למשל, לא הותקף נכון לאתמול ויש המטילים ספק אם זה יקרה גם בהמשך. ללא סיוע אמריקני התקפי, ישראל לבדה לא יכולה לחסל את כל הגרעין האיראני, אבל כן להסב לו נזק. למרות ההתפעלות מהחשיבה הנועזת, התכנון המוקפד וגם מתחושת השליחות והחוסן המנטלי של העוסקים והעוסקות במלאכה, את הכסף סופרים במדרגות - ודאי כשהעורף הישראלי סופג ויספוג מתקפות ושגרת חייו השתבשה עוד יותר ממה שהתרגל בשנה וחצי האחרונות. לכן גורל המערכה ייקבע מיכולת ההתמדה במתקפות חיל האוויר, ומנגד מעיצוב מהלך מדיני שיביא לא רק להרתעה ישראלית - אלא גם לעיצוב מחדש של גבולות הפעולה של ישראל באזור.
מן הסתם, אותה רציפות תוסיף לעמוד למבחן גם בהגנה. בצה"ל מציינים בסיפוק שארסנל הטילים של איראן אומנם מאוד לא קטן, אבל לא פחות חשובה היא הפגיעה ביכולת הייצור. גם כאן ייבחן המאמץ הישראלי. במקביל, ניתן להתרשם שרוב מוחלט בציבור מקפיד על קיום הנחיות פיקוד העורף, והשהייה במרחבים מוגנים מצילה חיים.
באופן טבעי, הקשב הלאומי כולו הוסט בפראות לחזית הישירה עם האויבת הגדולה והמסוכנת ביותר. בצבא כבר הגדירו אתמול את איראן כ"חזית עיקרית", אבל עזה לא הולכת לשום מקום ואיתה נשארים גם משבר החטופים, ההיתקלויות מול חמאס והנטל העצום על המגזר המשרת. בדרגים המדיני והצבאי רוצים להאמין שהישג מהדהד באיראן יבהיר למה שנשאר מחמאס שנגמרו הבריונים שיגנו עליו, ושאין לו ברירה אלא להחזיר את החטופים ולהתפרק צבאית ושלטונית. זה לא נשמע מופרך, אבל מי שרוצה ודאות מוזמן ללמוד מהמחוסלים הבכירים של איראן: גם הם הלכו לישון במחשבה שיזכו לראות את הזריחה, אבל לחיל האוויר היו תוכניות אחרות.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.06.25
