למעלה מ-20 חודשים לאחר 7 באוקטובר מתחוור שאין מדובר במערכה בת שבע זירות, אלא במקבץ מלחמות שעוצמתן שונה וביניהן מתקיימות זיקות. המוצלחת שבהן, עד כה, הייתה נגד חיזבאללה, והיא שינתה דרמטית את מצבה האסטרטגי של ישראל תוך הסרת איום כבד וותיק. המרה ביותר - שבה בולט פער בין היעדים למציאות - היא בעזה, הזירה שממנה הכול החל. בתווך מצויות מלחמות בעצימות נמוכה יחסית או קושי בהגדרת אויב ויעדים, ובראשן תימן, יו"ש וסוריה.
ישראל החלה את המערכה נגד איראן בהפתעה אסטרטגית ובהישגים דרמטיים, אך נדרש כעת לבחון איך לממש את ההצלחה בלבנון ולהימנע מחזרה על משגי המערכה בעזה. ראשית, יש לשמור על בהירות בנוגע ליעדים האסטרטגיים ולשימוש יתר בסיסמאות קוסמות, כמו למשל "מיטוט חמאס" - שבפועל קשה לממשן.
בהקשר האיראני חשוב לבחון את הסיסמה "השמדת תוכנית הגרעין", שראש המל"ל צחי הנגבי ומומחים רבים כבר הבהירו בימים האחרונים שאינה בת-מימוש במערכה צבאית בלבד, ותחייב גם הסכם מדיני. דבקות עיוורת ביעד עלולה לדחוק למלחמת התשה ללא מסגרת זמן ברורה, מול מעצמה אזורית מסוכנת.
לקח שמרבים להעלות בשיח הישראלי, אולם נראה שלא מיושם במלואו, הוא הצורך להיזהר מאופוריה. המערכה הנוכחית החלה בביצועים מרשימים בקנה מידה היסטורי, ובראשם "עריפת" צמרת המערכת הביטחונית בטהרן. ואולם מכאן, הדרך עלולה להיות קצרה להתבשמות עצמית.
טבע האויב
בהקשר הזה, חיוני להבין לעומק את טבע האויב. איבה יוקדת כלפי התנשאות, השפלה ואיומים קיומיים מצד גורמים חיצוניים טבועים בעומק התודעה הקולקטיבית האיראנית, הן בקרב אנשי המשטר והן בקרב המתנגדים לו. לצד סבלנות ויכולת לניהול מערכה ממושכת (כפי שהוכח במלחמה נגד עיראק בשנים 1988-1980), איראן בניגוד לחיזבאללה ולחמאס, אינה שואפת רק להוכיח "עמידה איתנה" (סומוד), תוך ספיגת פגיעות בלי קץ, אלא להציב סימטריה נוכח המכות שהיא סופגת, ולפיכך סביר שתכוון מאמציה לתשתיות הלאומיות, למערכים ביטחוניים אסטרטגיים ולבכירי השלטון.
לקח נוסף הוא הצורך להימנע מפנטזיות בדבר הנדוס המציאות והתודעה של האויב. בעזה הדבר מתבטא במנגנון הסיוע החדש שהוקם (ובצל המלחמה נגד איראן, נראה שהחל "להתקפל"), חימוש הכנופיות, או קידום מיזמי דה-רדיקליזציה של הפלסטינים. במקרה האיראני מומלץ להתמקד בתכלית העיקרית - תוכנית הגרעין - ולא לבזבז אנרגיה וקשב יקרים בכמיהות לב ובתקוות שלא התממשו עד היום, לעורר את העם האיראני נגד המשטר האיסלאמי.
הציבור שנמנע משאלות ערב 7 באוקטובר חייב להפגין דעתנות, וההנהגה חייבת להפגין קשב. ה"עם כלביא" זכאי לתשובות ולהוכחות שליקויי העבר נלמדו ומתוקנים על-ידי ההנהגה, שלא השתנתה מאז 7 באוקטובר
בשלב הנוכחי, ישראל חייבת להימנע מהתבזרות או להיגרר להסלמה לא מתוכננת ולמלחמת התשה, ולהתמקד במספר יעדים: ראשית כול, לפענח את עומק הפגיעה שנגרמה לתוכנית הגרעין, סיבת הסיבות של המערכה, וכמובן להעמיק את הפגיעה בה; שנית - גיוס יעיל וחכם של וושינגטון לצורך השלמת המשימה, בין אם באמצעות מהלכים צבאיים ובין אם ע"י דחיקת איראן להסכם בנושא הגרעין; ושלישית - ביסוס הבנה או אף תמיכה אזורית ובינלאומית במערכה (גם אם בשתיקה), דבר שלא ניתן יהיה לממש אם העימות יסלים, למשל באמצעות זעזוע שוק הנפט. הדבר מחייב לא רק לימוד לקחים מהמלחמה בעזה, אלא ייתכן שגם חתימה מהירה שלה שתאפשר מיצוי הישגים מקסימלי מול איראן.
מיכאל מילשטייןומילה לסיכום על השיח הישראלי, זה הממחיש כל העת מהי התוצאה של אי-תחקיר מעמיק של מחדל 7 באוקטובר והקונספציה שעל בסיסה נוצר. מעבר ללגלוג הוותיק על כל מי שמעלה דרישה להצגת אסטרטגיה סדורה - ומושמע לרוב מצד מי שקרסו הערכתית ב-7 באוקטובר והמשיכו לטעות במהלך המלחמה - ניכר ניסיון לבלום העלאת תהיות בריאה ולגיטימית, שאינה סותרת תמיכה בעצם המערכה, קל וחומר מעוררת רפיון. נהפוך הוא - הדבר עשוי לטייב את המערכה. הציבור שנמנע משאלות ערב 7 באוקטובר חייב להפגין דעתנות, וההנהגה חייבת להפגין קשב. ה"עם כלביא" זכאי לתשובות ולהוכחות שליקויי העבר נלמדו ומתוקנים על-ידי ההנהגה, שלא השתנתה מאז 7 באוקטובר.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
