תתארו לכם שביום שישי בצהריים הייתה יוצאת הודעה מסודרת של משרד התחבורה לפיה מבצע "חזרה בטוחה" ייצא בקרוב לדרך, וישראלים שתקועים בחו"ל לא צריכים לחשוש כיוון שמדינת ישראל נערכה היטב ויינתנו מענים מסודרים לכל מי שזקוק לכך. תתארו לכם שביום ראשון היה סרטון שפונה לאזרחי ישראל שתלויים באוטובוסים ורכבות, וסרטון דומה למי שנמצא בחו"ל. הם היו מראים מתווה כלשהו, מציגים את אפיקי הפעולה ומבטיחים להיות בקשר שוטף עם הציבור. ואולי, רק אולי, באותו היום כבר היו יוצאות הפלגות סדירות מנמלים קרובים על מנת להתחיל ולהשיב אזרחים, בייחוד כאלו שכל יום מחוץ לישראל הוא עבורם אתגר בלתי אפשרי – מי שיצאו לצרכים רפואיים, מי שיצאו וילדיהם לבד בטווח הטילים, או מי שיש להם בן משפחה מבוגר או סיעודי שזקוק להם. בדיוק כמו שצה"ל נערך ליום פקודה – כך גם משרד התחבורה היה יכול להיערך.
במקום זה קיבלנו המוני ישראלים שעומדים ימים בנמלים זרים בתקווה למצא טרמפ עם איזה דייג, או לחלופין משלמים הון על המשך שהות כשבני משפחתם זקוקים להם. שרת התחבורה שלהם, שעוד לפני התקיפה באיראן, כשיש מחסור אקוטי של טיסות, התרברבה שהיא דווקא מצליחה לטוס. ולטוס המון – על חשבוננו. רגע אחרי התקיפה באיראן, במקום להציג פתרונות מוכנים ולשמור על קשר עם הציבור, העדיפה רגב לדחות את כל הפגישות הקריטיות למוצאי שבת. ובשביל שרמות הניתוק יהיו באמת בלתי סבירות רגב אמרה אמש למאה אלף ישראלים שתקועים בחו"ל בזמן שביתם מופגז בטילים שפשוט ייהנו! הם הרי בחו"ל. מרי אנטואנט מסמיקה לצד היציאה המדהימה הזו. הלא גם בלי מתקפת טילים קטלנית, כל אזרח נורמלי מחשב היטב כלכלית את שהותו בחו"ל, אבל מי שרגילה לחיות על כספי ציבור לא לוקחת את זה בחשבון. גם ההחלטה השנויה במחלוקת לפיה רק אזרחים זרים ודיפלומטים יוכלו לעזוב את הארץ היא החלטה שמחייבת נימוקים בהירים ושקופים. גם זה לא קרה, כפי שחשף נדב איל ב-ynet, וההסבר הביטחוני הגיע בדיעבד. זו לא מציאות נורמלית, זו לא גזרת גורל, זה פשוט בוז לשליחות החשובה שנקראת ניהול משרד ממשלתי.
התרגלנו לנבחרי ציבור שעסוקים בהטרלות והתלהמויות, אבל הייתה איזו תקווה שאם יוצאים למבצע כל כך הרואי ומורכב – יהיה גם איזשהו איפוס של הפוליטיקאים. הרי התכוננו לרגע ביטחונית שנים ארוכות, מתבקש שגם ההערכות לעורף תיראה בהתאם
התרגלנו לנבחרי ציבור שעסוקים בהטרלות והתלהמויות, אבל הייתה איזו תקווה שאם יוצאים למבצע כל כך הרואי ומורכב – יהיה גם איזשהו איפוס של הפוליטיקאים. הרי התכוננו לרגע ביטחונית שנים ארוכות, מתבקש שגם ההערכות לעורף תיראה בהתאם. לשרים והשרות יש רק מה להרוויח מזה – קרדיט ציבורי והגברת תחושת האמון. אבל רגב עסוקה בלרצות בייס דמיוני. לספק אמירות כביכול שנונות, להתלהם אל מול יריביה הפוליטיים, לרכוב על הצלחת המבצע. כל אלו במקום לעשות דבר אחד: את העבודה שלה. לדאוג לאזרחי ישראל לתחבורה.
כבר שנה ושמונה חודשים הישראלים עושים כל מה שנדרש: מחזיקים מעמד במלחמה מרובת זירות, משתדלים לנהל חיים נורמליים תחת איום מתמשך, מתגייסים בחזית ובעורף. באופן אבסורדי, הסטנדרט הזה לא תקף לכולם. בכל זאת, רצינות, אחריות, ומחויבות הן הסטנדרט שאזרחים עומדים בו מדי יום – וזה כל מה שצריך לבקש גם מנבחרי הציבור.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.06.25
