כתובות הגרפיטי והמדבקות ברחובות תל-אביב מתנוססות כמו מעולם אחר. שואת נתניהו, הן מכריזות. ביבי אשם, אתה הראש אתה אשם, חוזרות בזו אחר זו כאילו יצאו מהפגנה שבועית בקפלן. מדבקות קטנות ועגולות, של שלום עכשיו, מצהירות שאין שלום בלי פתרון מדיני. בהליכת שבת, תל-אביב שקטה מתמיד, אך היא גם מהורהרת?
אי-אפשר לנקות את נתניהו מאשמה או מאחריות למצב שאליו הגענו. הוא נושא באחריות לאסון 7 באוקטובר. יותר מכך, ההססנות שלו מול איומי הטרור, הרכנת הראש וההימנעות החוזרת מעימותים, הן שעודדו את חמאס להאמין שמזימתו תצליח.
ההססנות פעלה גם לאורך המלחמה. מאז קריסת עסקת החטופים הראשונה, ישראל האטה את הקצב מול חמאס. הלחץ הבינלאומי והאמברגו האמריקאי הובילו להססנות ביחס להרחבת התמרון בחאן-יונס וברפיח או באשר לאחיזה בציר פילדלפי. גורמים בממשלה משוכנעים שהמלחמה הייתה כבר מאחורינו אם קריסת העסקה הראשונה הייתה נענית בלחץ צבאי מרבי. היו מי שטענו שנתניהו לא חותר לניצחון מוחלט, אלא שהחליט ללכת למלחמת נצח.
היחיד שעירער על דוקטרינת הדחיינות של נתניהו היה בנט, שטען כי ישראל צריכה להפסיק להילחם בצבאות הפרוקסי ודימה את משמרות המהפכה לתמנון שמשלח את ידיו לעבר ישראל. היה בקריאתו של בנט הרבה היגיון, שכן נתניהו לא עצר את פעילות שלוחות איראן על הגבולות. אלא שדווקא מול אזהרותיו של בנט, הממשלה המשיכה לנהוג בזהירות מרבית – לעיתים אף להימנע מפעולה.
כך, למשל, מדהים להיזכר כמה היססה הממשלה לגעת באוהל של חיזבאללה שהוקם שבועות בודדים לפני 7 באוקטובר פן תיפתח הרעה מצפון. זו אותה ההססנות שהובילה את הציר האיראני לאמונה שיוכל להתקדם להשמדת ישראל באין מפריע.
ייתכן שדווקא מתוך חוסר ההחלטיות – נוצר חלון ההזדמנויות שלא תוכנן מראש. זה לא מזכה את נתניהו, אך אולי מסביר את התוצאה. על אף לחימה איטית במשך חודשים ארוכים תוך כדי התשת כוחות המילואים, איכשהו, עקב בצד אגודל, זרועות התמנון האיראני נגדעו בזו אחר זו. כעת, ישראל יכולה לתקוף את ראש התמנון מבלי לחשוש למתקפת משנה. כפי שאמר הרמטכ"ל זמיר, הדרך לטהרן נסללה.
כיום צה"ל נוהג בטהרן כפי שהתנהל במשך שנים בחצר האחורית שלנו ברצועת עזה. הוא מסכל שיגורים בטרם אלו יצאו לדרך, ומתריע לאזרחים על היערכות מבעוד מועד לשיגור על מנת למנוע פגיעות. ייתכן שהדברים נראו מקריים בזמן אמת, כפי שהיה האילוץ שהוביל למבצע הביפרים (שבתורו פתח את המבצע לחיסול חיזבאללה), ויחיא סינוואר יצא מיוזמתו אל עבר כוחות צה"ל שחיסלו אותו. השמדת חיזבאללה בתורה הולידה גם את קריסת משטר אסד והחלפתו. לא בטוח שנתניהו תיכנן את התוצאה – אבל ייתכן שדווקא ההמתנה היא שאיפשרה לה להתרחש.
הזמן יצר הזדמנויות; אם ננצל אותן, אנו עשויים להיכנס לתור זהב ביטחוני שלא הכרנו מעולם. זה לא פותר אותנו מהצורך להקים ועדת ממלכתית לחקירת 7 באוקטובר, או לדון מחדש ברפורמה משפטית, או בהגעה לאמת ביחס לתיקי נתניהו. הממשלה הבאה תצטרך, סוף-סוף, לעסוק בענייני הפנים הדחופים – פשיעה, בריאות, כלכלה, חינוך – אבל יהיה הרבה יותר קל לעשות את כל אלו כשהאיום האיראני על גרורותיו לא יאיים על קיומנו.
ייתכן שדווקא בכך שנתניהו לא מיהר לפעול — הוא יירשם בדברי הימים כשומר ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.25
