המהלומה שפתחה את מבצע "עם כלביא" לא נופלת בעוצמתה ממתקפות פתע היסטוריות כמו פרל הרבור וברברוסה, ופתיחת מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. היא מתעלה עליהן בהישגים תקדימיים דרמטיים, כמו עריפת רוב הצמרת הביטחונית של האויב, פגיעה קשה במערכי הטילים וההגנה האווירית שלו, והשגת עליונות אווירית ומודיעינית שמאפשרת חיסולים ותקיפת יעדי ממשל כאילו היו משימות ציד בעזה ובלבנון, וזאת נגד מעצמה רחוקה שמחזיקה באחד הצבאות החזקים באזור. זהו עימות שהעולם לא ראה כמותו, בין שתי מדינות בלי גבול משותף, שהחיכוך ביניהן מבוצע בעקיפין: באמצעות מטוסים, טילים, מבצעים כירורגיים ומהלכי סייבר ותודעה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
הדרמה מתנהלת בין שלושה שחקני מפתח: ישראל, איראן וארה"ב. העולם הערבי צופה מהצד, כמו בשתי ההתנגשויות בין ישראל לאיראן ב-2024. הערבים משתאים מהעוצמה הישראלית ומחולשת איראן, ומנסים להפיק לקחים: "המתקפה חשפה את הפער העמוק ביכולות הלאומיות בין ישראל לאיראן", מסביר החוקר המצרי עמרו שובכי, וממשיך אותו בכיר פתח נביל עמרו: "מאז 7 באוקטובר ישראל מצויה במלחמה הארוכה בתולדותיה, וב-20 החודשים האחרונים האלה הפגינה עליונות בכל החזיתות". החוקר הסעודי, ד"ר עבד אל-ע'ני אל-קינדי, מעלה מצידו מסקנה מטלטלת: "הוכח שעדיפים חשיבה רציונלית ומדע על פני אידיאולוגיות וסיסמאות חלולות".
בפומבי, כל מדינות ערב גינו את המתקפה הישראלית והן מקרינות חרדה מהאפשרות שהאריה האיראני הפצוע יפגע לא רק בארה"ב, אלא גם במי שייתפס בעיניו כמשתף פעולה עם ישראל, ובראש - מדינות המפרץ. הפחד מטהרן ותחושת הנחיתות הצבאית הביאו את מדינות ערב בשנים האחרונות להתפייס עם המשטר האיסלאמי מתוך הבנה שזה הרע במיעוטו נוכח הערכתן שהאיראנים מתעצמים ושהסיכוי למהלך התקפי, ישראלי או אמריקאי, נגד טהרן קלוש.
מאחורי הקלעים, ולפרקים גם בפומבי, מופגנת שביעות רצון מהפגיעה באויב המשותף. "חוץ מאצלך לא היה שום זעם על מעורבות צבא ירדן ביירוט כטב"מים איראניים. את פשוט ממציאה דברים", התריס השבוע מוחמד דאודיה, שכיהן במספר תפקידי שר בממשלות בירדן, בפני מראיינת מערוץ "אל-ג'דיד" הלבנוני. נדים קטיש הלבנוני, מנכ"ל "סקיי ניוז" בערבית, הכריז מצידו: "פג תוקף המהפכה האיסלאמית, וייתכן שאנו עדים לתחילת סופה"; והשייח' הסלפי המצרי חאתם אל-חוויני כתב: "אני מתמוגג מחיסול שיעים באיראן שהרגה סונים רבים. מוסלמי צריך לשמוח הן מהפגיעה בה והן מההרס בישראל".
מוחמד דאודיה, שר לשעבר בממשלות ירדן, התריס בפני מראיינת מערוץ "אל–ג'דיד" הלבנוני: "לא היה שום זעם על מעורבות צבא ירדן ביירוט כטב"מים איראניים. את פשוט ממציאה דברים"
בשיח הערבי ניכרת גם תקווה שמתוך המערכה הנוכחית יצמח מזרח תיכון חדש ויציב יותר, שבו ציר ההתנגדות חלש או אף לא קיים. המיזם השאפתני שבו השקיעה טהרן הון עתק במשך כחצי מאה וקיוותה שטבעת האש הנבנית תאפשר איחוד זירות שיביא להכחדת ישראל, מסב תסכול עמוק למשטר האיסלאמי. חיזבאללה, היהלום שבכתר יצוא המהפכה, מביע סולידריות סמלית, אך מאותת שלא יצטרף למערכה בנסיבות הנוכחיות. "אנו ניצבים לצד איראן במישור המדיני וההסברתי, אך טהרן לא זקוקה לסיוע צבאי מאף אחד כדי להתמודד עם ישראל ולהגן על עצמה, וגם לא ביקשה עזרה כזו", התפתל השבוע בראיון מחמוד קמאטי, סגן ראש המועצה הפוליטית של חיזבאללה. מגיש הטלוויזיה הלבנונית, ווליד עבוד, המחיש את הביקורת החריפה נגד חיזבאללה במונולוג שבו קרא השבוע: "תעופו מאיתנו, עם הנשק, הכטב"מים, הטילים, השופרות, והמנהיג העליון [חמינאי] שלכם, והאיראן והציר שלכם". המשטר הסורי החדש העוין את טהרן מפגין שמחה מול המהלומות שהיא סופגת, המיליציות השיעיות בעיראק מבהירות שהמלחמה היא של האיראנים, ורק החות'ים נותרו פרוקסי נאמן, אבל מסוגלים לעקיצות שגרתיות, לא לשינוי פני המערכה.
"רוב מדינות ערב רואות בגרעין האיראני איום ושבעות רצון מהפגיעה בו. נראה שבחשאי ומאחורי הקלעים מתאפשר למטוסי חיל האוויר לנוע מעל שטחן והן מעורבות בפעילות מערכת ההגנה האווירית האזורית שהוקמה בפיקוד אמריקאי לאחר חתימת הסכמי אברהם", מסביר פרופ' אלי פודה מהאוניברסיטה העברית. "שליטי ערב כמובן שבעי רצון מהכרסום בכוח האיראני, אבל לא יכולים להזדהות עם ישראל בשל המשך המלחמה בעזה והחשש להרגיז את איראן הפגועה".
"לצד ההתפעלות מעוצמת ישראל והתקווה שיקודם הסכם שינטרל את איום הגרעין האיראני, בעולם הערבי גם מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך לגורם הגמוני באזור, ומכך שתתמלא ביטחון עצמי שיוביל אותה לסיפוח שטחים ולטרנספר של פלסטינים, חרדה שבולטת בעיקר בירדן", מסביר בשיחה החוקר הירדני, ד"ר איימן חניטי. הוא גם מתייחס לחשש בישראל מחימום הגבול המזרחי וטוען: "הכל בשליטה. אין חשש מפעילות של גורמים מקומיים התומכים באיראן". ניתוח השיח התקשורתי והרשתי בסעודיה מעלה עוד הבהרה חשובה: לשיטת הסעודים, גם אחרי ההישג הדרמטי לא צפוי שינוי במשוואת הנורמליזציה, ובפרט התנייתה בהתקדמות בנושא הפלסטיני.
בשוליים ניצבת עזה, עד לפני שבוע הזירה המרכזית מבחינת ישראל. "פטריות העשן מטהרן ומתל-אביב כבשו את המסכים והרצועה נדחקה לגמרי", מלין העיתונאי העזתי בהא רחאל. עד כה, נראה שהשפעת מבצע "עם כלביא" מוגבלת: אין סימנים להגמשת עמדות מצד חמאס בנושא המו"מ, ונמשכת המלחמה העיקשת, שלוותה השבוע בנפילת ארבעה חיילי צה"ל. חמאס אמנם מודאג מהפגיעה בבעלת הברית החזקה, אך במקביל ממשיך במאמץ לשיקום המסגרות הארגוניות והיכולות האופרטיביות. ברקע נמשך קרטוע מנגנון הסיוע החדש (GHF), שלגבי יעילותו עולים סימני שאלה.
חמאס מודאג מהפגיעה בבעלת הברית החזקה, אך במקביל ממשיך במאמץ לשיקום המסגרות הארגוניות והיכולות האופרטיביות. ברקע נמשך קרטוע מנגנון הסיוע החדש (GHF), שלגבי יעילותו עולים סימני שאלה
בשלב הנוכחי ישראל צריכה להתמקד בשני יעדים אסטרטגיים. הראשון: לוודא שמועמקת הפגיעה בתוכנית הגרעין, אולי בסיוע אמריקאי, ונמנעת הסטת תשומת הלב ליעדים כמו ערעור המשטר, שרמז מטריד לגביו ניתן בראיון שהעניק נתניהו השבוע ובו הירהר כי אולי נגמול לכורש על צעדיו כלפי היהודים באמצעות שחרור הפרסים מעריצות. היעד השני: לחתום את המערכה נטולת ההכרעה בעזה, שניצבת בניגוד חריף להישגים הדרמטיים באיראן ובלבנון, שתי זירות שמשקפות לימוד ממשגי 7 באוקטובר והשלמת ההישג הצבאי במעשה המדיני. "בלי מעשה כזה, יתגמדו או יירדו לטמיון ההישגים הצבאיים, כפי שקרה אחרי מלחמת ששת הימים", מבהיר פרופ' פודה.
בין לבין מתחייב דיון פנימי מעמיק. כמו בכל נושא אסטרטגי, גם במערכה נגד איראן, השיח בישראל מצטמצם אוטומטית לשאלה אחת - האם אתה בעד נתניהו או נגדו - בלי אפשרות לניתוח ענייני ועמוק. לצד ההישגים ההיסטוריים, צצות שאלות, שכלקח מ-7 באוקטובר חשוב להעלות: מה עומק הפגיעה בתוכנית הגרעין - סיבת הסיבות למערכה, כמה זמן צפויה המערכה להימשך ומה הסיכוי להיקלע להתשה ממושכת, ומה הסיכוי לחבר בין המהלך הצבאי המזהיר למעטפת מדינית שתבטיח נטרול קבוע של איום הגרעין. זה לא חמיצות ורפיסות, אלא ביטוי לפטריוטיות ולחברה אזרחית בריאה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
