שבוע לאחר פתיחת המלחמה הישירה בין ישראל לאיראן, ניתן כבר לסכמה כהצלחה חסרת תקדים. אך גם אם מדובר בהצלחה מרשימה, כדי להביא את המערכה לסיומה נדרשת רגל מסיימת אמריקנית – לא רק לצורך תקיפת הכור בפורדו אלא גם כדי לאפשר לצה"ל להפנות משאבים לציד טילים ארוכי-טווח ולחיסול בכירים ולסגור את המערכה. לישראל אין אינטרס לנהל מלחמה ארוכה, אך יש לה תנאים ברורים: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני ולא טילים בליסטיים.
המלחמה תסתיים או בהסכם – או בהפלת המשטר. אם המשטר ישרוד, נלך להסכם. אולם למדנו שאין באמת דרך לאכוף הסכמים – לא בנוגע להעשרת אורניום ולא בכל הנוגע לייצור טילים בחשאיות. לכן, גם הסכם שנראה מצוין ברגע חתימתו, עלול לאפשר לאיראן לקנות זמן – והסבלנות קיימת אצלם. אולי עוד נשאל את עצמנו אם לא פספסנו הזדמנות היסטורית חד-פעמית להשלים את המלאכה. אבל יש לזכור – למלחמה ארוכה שכזו יש גם מחירים. כל הסכם שייחתם, טוב ככל שיהיה על הנייר, יופר בבוא הזמן. זהו שיעור שלמדנו כבר מהסכמים קודמים – טהרן משתמשת בהסכמים כדי לקנות זמן, לא כדי לוותר על השאיפות הגרעיניות שלה.
הישגי התקיפות נשענים על שילוב הדוק בין יכולות איסוף מודיעין ומחקר מדויקות של אמ״ן ולהק המודיעין בחיל האוויר, לבין עליונות אווירית שמאפשרת רציפות מבצעית. אמ״ן ניתח בחודשים לפני המערכה מה הם מוקדי הכובד שפגיעה בהם תסיר את האיומים הקיומיים מאיראן ותפגע משמעותית ביכולת התגובה של המשטר. גלי התקיפה מתנהלים כמעט ברציפות, ומתמקדים ביכולות השיגור של איראן – מערך המבוסס על אלפי טילים ומאות משגרים, שהפך ליעד קבוע של סיכול שיטתי.
חיל האוויר מנצל את חולשותיו המבניות של מערך האש האיראני – בעיקר את הסרבול הלוגיסטי ואת המורכבות שבהכנת מטחי טק”ק מסונכרנים. יחידות שיגור מותקפות לעיתים עוד בטרם השיגור – ולעיתים במהלך פריסה או תנועה. תצפיות מבצעיות של צה״ל מתעדות פעילים נוטשים משאיות שיגור – עדות ללחץ התפעולי ולחשש ממשי מפגיעה.
לפי הערכות בצה”ל, התקיפות המרוכזות הובילו להסטת מאמץ השיגור האיראני דרומה ומזרחה – הרחק מהאזורים המרכזיים ששימשו בעבר בסיס לשיגורים לעבר העורף הישראלי. הפעילות האווירית באזורים מערביים ומרכזיים באיראן – הכוללת גם יירוטים מדויקים של כטמ”מים – משבשת את רציפות ההפעלה של מערך האש האיראני.
הירי שבוצע אתמול בשעות הבוקר לעבר ישראל הגיע, לראשונה מאז פתיחת המערכה, מהחלק הדרום-מזרחי של איראן – הנקודה הרחוקה ביותר עד כה שממנה שוגרו טילים לעבר שטח ישראל.
בסיכום ביניים, בצה”ל מעריכים כי לפחות מחצית ממשגרי הטילים שהיו מבצעיים בתחילת הלחימה הושמדו או נפגעו, ובעיקר נדחקו מהאזורים המרכזיים
בסיכום ביניים, בצה”ל מעריכים כי לפחות מחצית ממשגרי הטילים שהיו מבצעיים בתחילת הלחימה הושמדו או נפגעו, ובעיקר נדחקו מהאזורים המרכזיים. הפגיעה אינה מוחלטת, אך היא שוחקת באופן שיטתי את קצב הירי, את רמת התיאום בין הזרועות ואת תחושת הביטחון המבצעית של הכוחות האיראניים בשטח.
בכיר במטכ״ל אמר: “האיראנים לא מצליחים להוציא לפועל את מה שתכננו. הם שולטים רק באופן חלקי במערך שלהם, ואנחנו תוקפים את המשגרים לעיתים תוך כדי ניסיונות שיגור ממש”. לדבריו, הרציפות בהתקפה, יחד עם המודיעין המדויק, יוצרת שחיקה מבצעית מתמשכת במערך האש האיראני.
בצה”ל מציינים כי החשיפה של מפעילי הטק”ק הפכה למוחשית, ויכולת התגובה של חיל האוויר – מהירה וממוקדת. “לא כדאי להיות היום מפעיל טק”ק באיראן", אמר גורם בכיר – ביטוי המשקף את הלחץ על הכוחות האיראניים בשטח.
בהקשרי הגרעין, תשומת הלב כמובן ממוקדת בפורדו, אך בפועל בנק המטרות של צה״ל בנושא גדול הרבה יותר. בימים האחרונים נתקפו מדענים נוספים, ארכיונים של מידע גרעיני ואתרי מחקר ופיתוח ברחבי איראן. עבודה רבת שנים של אמ״ן בזיקוק צווארי הבקבוק של הפרויקט באה לידי ביטוי וכבר עכשיו ההישג הוא טוב מאוד.
סיפור מעניין נוסף הוא חיסולו של רמטכ״ל איראן. צה״ל תקף את מפקדת החירום בהרי הפיקוד באזור בכיר, והרג שם עשרות חיילים – אך הרמטכ״ל הצליח להימלט עם פמלייתו. פחות מ-12 שעות לאחר-מכן, הוא חוסל במפקדה חשאית אחרת. זו רק דוגמה אחת לעומק המודיעיני שאמ”ן הצליח להפעיל במערכה מול איראן.
