שעות בודדות לפני פתיחת מתקפת הפתע האמריקנית על מתקני ייצור הגרעין באיראן, הצליח נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי להתקשר אל ה"קולגה" בטהרן. הוא מצא את הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן במשרד, מוטרד. אבל "אל-אהראם", העיתון הרשמי במצרים, בחר להבליט רק את דאגותיו של הנשיא המצרי מ"הסלמה מסוכנת שעלולה להשפיע על כל האזור". א-סיסי גם הספיק, עוד לפני שהאמריקנים נכנסו לתמונה, לקרוא להפסקת אש מיידית.
אלה דיבורים ריקים. יחסי מצרים עם איראן קיימים, אם בכלל, רק על הנייר. על הנציגות האיראנית בקהיר יש עיניים מצריות פקוחות סביב השעון, והדיפלומטים – שאינם אנשי משרד החוץ אלא קציני מודיעין ואנשי משמרות המהפכה – לא יכולים לזוז בלעדיהן.
החשש הכבד שאיראן תנסה להשתלט על מצרים או לזעזע את השלטון, לא מרפה לרגע. אם תשאלו את א-סיסי את מי הוא יעדיף בין טהרן לירושלים, תשובתו תהיה חדה, מהירה, ברורה.
גם סעודיה משחקת משחק כפול: מצד אחד נפתחה סוף-סוף שגרירות בטהרן, והשגריר עבדאללה בן סעוד אלגנזי שומר על פרופיל נמוך ומארגן לעצמו חופשות ארוכות ו"התייעצויות" במולדת. מצד שני, יחסי הקרבה המיוחדים בין יורש העצר הסעודי לנשיא טראמפ לא נעלמו מעיני הבכירים האיראנים. הם גם חושדים שסעודיה משתפת פעולה בצורה כזאת או אחרת עם טייסי חיל האוויר הישראלי בדרכם לתקיפות באיראן. אם לא די בכך, הנשיא טראמפ דאג להדליף ששוחח עם יורש העצר הסעודי לקראת התקיפה. האם הכניס אותו לסוד המבצע ויעדיו? - רק שניהם יודעים. לשיחה הזאת לא צורפו מתורגמנים, בריאד או בוושינגטון.
מבין 22 מדינות הליגה הערבית רק חמש רלוונטיות לתקיפה באיראן. אחרי סעודיה ומצרים מגיע תורה של ירדן, שספגה בשטחיה, גם הפעם, טילים וכטב"מים איראניים. אבל בירדן מעדיפים לשמור על דממה, בלי הצהרות, בהערכה שאם יאמרו מילים מיותרות, הפגיעה האיראנית תהיה קשה ומדויקת עוד יותר.
גם סוריה נכנסה לקרבות האוויר הישראליים. הידיעות מדווחות על יציאה של מטוסי חיל האוויר מבסיסי הצפון לתוך שטח סוריה, ומשם בלי הפרעה ליעדים באיראן. אפשר לנחש שהנשיא הסורי א-שרע עובד עכשיו, רחוק מהעין, על ביצור שיתופי הפעולה הצבאיים והמודיעיניים עם המערב. אסור לשכוח שעם תפיסתו את השלטון בדמשק, א-שרע סילק את כל הכוחות האיראניים משטח סוריה.
גם מקומה של לבנון לא נפקד. הנשיא ג'וזף עאון, שמכהן במקביל כרמטכ"ל-העל, לא יכול להרשות לעצמו לפזר הצהרות פרו-ישראליות. אבל מהרגע שהכוחות האמריקניים החלו לתקוף באיראן, לבנון דואגת להעביר מסרים פרו-אמריקניים. מותר בהחלט לקבוע שלבנון החדשה נכנסת מתחת למטריית הנשיא טראמפ, ומה שיהיה, יהיה.
17 המדינות הערביות הנוספות, והרשות הפלסטינית - פחות רלוונטיות. בכל זאת מעניין להבחין שמרוקו, למשל, לא מחזיקה שגרירות בטהרן, ואין גם נציגות דיפלומטית איראנית ברבאט. הממשלה שם שותקת, אבל הרחוב המרוקני צוהל לאידם של האיראנים. אצטט איש אקדמיה מרבאט שכתב לי אתמול: "אנחנו מחזיקים אצבעות לאמריקנים ולישראל, לפי הסדר הזה. החיבור הזה בין טרמאפ לנתניהו מראה לעולם הגדול איפה נמצא הכוח – טראמפ, ואיפה התחכום – נתניהו. החיבור ביניהם עושה את העבודה. לנו נשאר רק להתבונן בהשתאות. לאיש בעולם הערבי אין סימפתיה לשלטון האיראני. אנחנו מרחמים על העם שם".
הינה עוד דוגמה למצבים המשוגעים שיוצרת התקיפה באיראן: עשרות מחבריי יצאו לירדן בדרכם לחו"ל, או שהגיעו לממלכה בדרכם חזרה לישראל. המלך עבדאללה כינס את המועצה לביטחון לאומי כדי לדון בתקיפות באיראן, והודיע שארצו לא תהיה (אף שהייתה, בעל כורחה) זירה של סכסוכים. בדיוק באותה עת עברו אלפי ישראלים במעבר הגבול הצפוני ובעקבה. לא נרשמו תקלות.
סמדר פריבמקרה אחר נערכה חתונה רבת-משתתפים בעיר הצפונית אירביד, ומסוק ירדני רדף אחרי כטב”ם איראני והפיל אותו. באותם רגעים בילו עשרות ישראלים בבריכות השחייה בבתי המלון המפוארים של עמאן, בהמתנה לפתיחת נמל התעופה הירדני, שוחים ומעלים תמונות. שיגעון, כבר אמרנו? בטהרן החליטו לדחות את הלוויותיהם של המפקדים הבכירים שחוסלו בידי חיל האוויר הישראלי, והן עתידות להיערך מחר. המבצע עוד לא תם.
