הבן הקטן שלי בכיתה ה'. אני חושב. כלומר, אני די בטוח, אבל לא הייתי שם על זה כסף, נניח. טוב נו, מי בכלל מצליח לעקוב במציאות שבה שנת הלימודים שלו נקטעת יותר פעמים מלוח הטיסות היוצאות מנתב"ג.
לפני איזה חודשיים פגשתי את המחנכת שלו ונדהמתי לגלות שיש לה חלק גוף תחתון. פשוט עד אז נתקלתי בה רק כשניסתה לקיים שגרת לימודים בזום לכמה עשרות ילדים שבשנים האחרונות התיק האישי שלהם כלל תקופת קורונה, וכמה סבבי לחימה שריתקו אותם לבית.
כשחושבים על זה, ילדים בערך בגיל שלו טרם חוו שנת לימודים שמתחילה ונגמרת לפי התכנון. הורים לילדים במערכת החינוך תמיד מסבירים כמה זה קשה שאין לילדים מסגרת ושגרה, אבל כבר כמה שנים שהיעדר השגרה הוא כבר די שגרתי. נכון, המושגים שאנחנו והילדים נאלצים ללמוד משתנים, אבל גם אם לאחרונה יש דיבור חזק על כטב"ם, מזל"ט וטק"ק, בסוף בשבילנו הכול זה סוג של בלת"ם.
מה שכן, הפעם זה מרגיש שהעורף עשה עבודה כל כך מרשימה בצליחת הסבבים הקודמים, שהעלו אותנו להתחרות ברמת PRO. כאילו עברנו כמה מסכים קשים במשחק המחשב הזה שנקרא סכסוכים במזרח התיכון, אז בודקים איך אנחנו במסך הקשה מכולם. כאן רק העמים המיומנים ביותר יכולים לשבור שיאים, למרות המון אתגרים ומשימות בדרך. נניח, להסתגל לשנת לילה שמזוהה יותר עם תינוקות שבדיוק מוציאים שיניים, או לשמור על איפוק ליד ההוא במקלט שלך שמקפיד לדווח לכולם על כל הברה שהוא קורא בטלגרם, כאילו שמישהו ביקש בכלל.
זה קצת קשה להתרכז כשהילדים הגדולים יותר מנצלים את ההפוגות הליליות האלה כדי להתקין לעצמם נשנוש של שתיים בלילה. מסוג הדברים שהורים למתבגרים מכירים היטב, אבל לרוב לא לפני יולי-אוגוסט
איזה אחד בטוויטר סיפר השבוע שמבחינת הספק תרבותי, זאת המלחמה הכי אפקטיבית שלו. הוא לא תמיד נרדם מיד אחרי שצביקי טסלר משחרר אותו, אז יוצא שהוא מספיק המון סדרות שאחרת היה קשה לו להשלים. גם אני ניסיתי להוציא קצת לימונדה טלוויזיונית מלימוני המלחמה האלה, אבל זה קצת קשה להתרכז כשהילדים הגדולים יותר מנצלים את ההפוגות הליליות האלה כדי להתקין לעצמם נשנוש של שתיים בלילה. מסוג הדברים שהורים למתבגרים מכירים היטב, אבל לרוב לא לפני יולי-אוגוסט. מספר בני משפחה מקרבה ראשונה שלי טוענים שלילה אחד כבר התחלתי לצעוד לכיוון המרחב המוגן, אבל אז הסבירו לי שהצפצוף הוא לא מהאפליקציה הפעם, אלא מהמיקרו. חוץ מזה, למי יש כוח לבינג' כשהחיים פה הם פרויקט שאפילו המפיק היצירתי ביותר של נטפליקס היה פוסל כי התסריט מטורלל מדי.
שנת הלימודים של הקטנצ'יק ממילא הייתה צריכה להסתיים תכף. מסיבת סיום באולם הספורט אולי לא נקבל הפעם, אבל זה מרגיש כאילו נכתב פה פרק שיצטרכו להכניס בקרוב לשיעורי ההיסטוריה בכיתה שלו. מי יודע, אולי בשנה הבאה כבר תהיה לו שגרת לימודים נורמלית ורציפה. אתם יודעים, כמו שהייתה לי בגילו. כזאת שלא מתחשבת בטילים משום מקום, רק בשביתות ועיצומים של ארגוני המורים. אני כל כך מוכן להחליף איומים משלטון האייתוללות, באיומים המסורתיים של לפני אחד בספטמבר. אחחחח, כמו פעם.
