בהסכם, בעיקר אם הוא בין שני צדדים שדקה קודם ניסו להוציא זה לזה עין, צריך לוותר. למצוא דרך אמצע. זה נכון לגבי הסכם כתוב, זה נכון לגבי הסכם בעל-פה, וזה נכון גם לגבי הסכם בעל-פה שהחותמים עליו טוענים שהוא לא קיים ושהם גם לא חתמו עליו.
כאז כן עתה. האייתוללה רוחאללה חומייני, המנהיג שעלה מתוך שורות העולמא, חכמי הדת במדרשות השיעיות בעיראק, הכריז מלחמה - גם כשלא היו לו שום חיילים - מול המלך, האיש שנשען על הכסף שקנה לו נשק מתוחכם בישראל ובארה"ב ועל שירות חשאי נוגס ואכזר: השאה, זה שבנו קורא כעת לאופוזיציה להתמרד למרות שהוא יודע שאין לו סיכוי לרשת את אביו, שאותו חומייני הצליח לנצח למרות הפער המטורף ביחסי הכוחות. אותו אייתוללה נשבע שוב ושוב שלעולם לא ייכנע במלחמה שגזר עליו הרודן מבגדד, הרוצח צמא הדמים ושונא היהודים, סדאם חוסיין. אבל בתום שמונה שנים של הרוגים, מיליוני פצועים ועקורים והפגזות מפלצתיות בנשק כימי נגד אזרחים איראנים תמימים, האייתוללה הזה הפתיע את העולם - ושעתיים אחרי שהמודיעין העריך בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי המלחמה תימשך עוד זמן רב, חומייני הודיע קבל עם ועולם שהוא יהיה מוכן "לשתות מכוס התרעלה". כלומר, לעשות הסכם שלום ופיוס עם סדאם חוסיין, משום שהשלטון שלו היה בסכנה והוא הרגיש שאין דרך אחרת, זה הפתרון הכי פחות גרוע.
חומייני האמין בקסם קולו. הוא דיבר ברדיו, השתמש ב-BBC כמיקרופון וכמגבר לשידוריו, אחרי שהציף את איראן במיליוני קלטות וכך פורר את משטרו של השאה מבפנים. זו הייתה הרשת החברתית של איראן אז, של העולם כולו בעצם. אתמול פעל יורשו באופן דומה. בגלל הפחד ממתנקשים ישראלים ומטוסים עם פצצות מפצחות בונקרים חמינאי עצמו לא פרסם הודעה, אך שר החוץ עראקצ'י הודיע ברשת החברתית של היום, רשת X, שאיראן לא מוכנה להפסקת אש ושהיא עדיין לא החליטה על הצעדים הצבאיים שתנקוט - אבל שאם ישראל תעצור את האש ב-04:30 אז גם איראן תעצור.
זו לא כניעה איראנית, גם לא הסכמה לדרישות של ארה"ב וישראל לפני ההתקפה הגדולה. אבל זה בהחלט חתיכת שלוק מכוס התרעלה. איראן ויתרה על נקמה באמריקנים והסתפקה ב”התקפת המחץ” הנוראה על הבסיס האמריקני הריק בקטאר, זאת אחרי שגם טרחה לווודא שארה"ב יודעת שזה עומד לקרות. חשוב אף יותר: היא גם ויתרה על הנקמה בישראל, כשברור לכול, ולא משנה כמה ינסה המשטר להסתיר זאת, שהיא חטפה הרבה יותר מאשר החטיפה.
קלי לשון
ישראל יזמה את המהלך הזה, היא הצליחה להלום בו-זמנית בעשרות זירות, מתקנים צבאיים, מכוני מחקר וסוללות נ”מ, ולשגר פצצות חכמות לדפוק למדענים על הדלת, והכול בהפתעה המוחלטת. האופוריה שטפה בימים האחרונים חברים בקואליציה, והשופרות והצייצנים בתחרות מי ידברר בידענות מטרות שאוטוטו יושגו, ובראשן כמובן ראשו של חמינאי והפלת המשטר, לצד פנטזיות צבאיות ובינלאומיות נוספות. ההישגים אכן היו רבים, אבל אם משווים את נקודת הסיום האמיתית מול הצהרות הפוליטיקאים, ובראשם שר הביטחון קל הלשון וראש הממשלה שהבטיח ש"ישראל הסירה מעליה איום קיומי מיידי כפול", הרי שבפועל ישראל ויתרה על השלמת יעדי המבצע שספק אם בכלל היה ניתן להגשים, במיוחד כשהרף שנקבע היה כל כך גבוה.
24 שעות לפני ההודעה של טראמפ, שלפי פרסום ב"ניו יורק טיימס" הצליח להפתיע אפילו את עוזריו הקרובים, כתבנו כאן על הפתרון, על אסטרטגיית היציאה שנראית כסבירה ביותר לשורה של גורמים בכירים מאוד לשעבר ובהווה במערכת הביטחון. לפי אותם גורמים, במצב שנוצר אחרי הצלחות ישראל והפעולה האמריקנית יכולה ארה"ב להכריז על הפסקת אש וכאילו "לחייב" בה את נתניהו, למרות שהכול מתואם כמובן, ואפילו לתת לאיראנים לירות את הטיל האחרון. במצב הזה יוכל כל אחד מהצדדים לספר לעמו את הסיפור שהוא רוצה: חמינאי שהוא השמיד את תל אביב, טראמפ שהוא הורה על הגיחה האווירית הגדולה ביותר של ארה"ב מאז מלחמת המפרץ ושהיא הייתה מפוארת ומוחלטת, ונתניהו שהוא מילא את משימת חייו והציל עם ישראל.
פרסום התוכנית הזו כאן, כאחד מהרעיונות שנבדקים במערכת, עורר מטר של תגובות שהסבירו בידענות עד כמה מדובר ברעיון הזוי ותבוסתני שהממשלה וצה"ל לעולם לא יסכימו לו, ושישראל הולכת עד הסוף. השקרים והנאצות של מכונת הרעל התחלפו במבוכה כשהמנהיג העליון שלה הודיע שהוא נענה להצעת טראמפ ושהכול בתיאום מלא. בסופו של דבר, בחלוף יממה, אותו פתרון אומץ על-ידי הצדדים כאפשרות היחידה להימנע ממלחמת התשה ארוכה שתבעיר את האזור כולו.
אז כל אחד מספר לעצמו את הסיפור שלו, אבל הסיפור של טראמפ ונתניהו על הצלחה והשמדה מוחלטות הוא רק קצת יותר נכון מהסיפור של חמינאי על ניצחון והשמדת תל אביב. "הסרנו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים”, אמר אמש נתניהו בפתח דבריו, “אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה". יש בין קהילות המודיעין של שתי המדינות, או לפחות בין גורמים בכירים בהן, ויכוח נוקב אם באמת עמדה ישראל מול סכנת השמדה מיידית. ועכשיו היא הוסרה, הסכנה שמבחינת חלק מהמומחים האמריקנים היא חשובה וצריך להתייחס אליה ברצינות אבל איננה מיידית.
על דבר אחד אין מחלוקת כנראה. בשתי קהילות המודיעין התרשמו בהתפעלות נמוכה יחסית מתוצאות התקיפה על פורדו. ראשית, שתיהן ראו פינוי ציוד מפורדו ולא ברור לגמרי איזה ציוד זה, לאן הוא נלקח ואם הוא כלל גם חלק מהמאגרים של האורניום המועשר. וגרוע יותר, לא ברור אם עדיין קיימת יכולת תפעולית במתקן פורדו, ולו באופן חלקי ביותר. זה מספיק כדי להעשיר את האורניום המועשר עוד קצת, לאיכות של ליבת נשק. צה"ל מסרב לחלוק את מסקנות הערכות הנזק. אמש גם פורסם בארה"ב דוח חריף עוד יותר בנושא.
את ההישג של אמ”ן וחיל האוויר אפשר לסכם כך: לאיראן היו שלושה או ארבעה גבולות עם ישראל. עכשיו יש להם אפס, ולישראל יש גבול ארוך וכואב איתם. כואב להם
וכך, לגבי המערך הגרעיני, עוד ועוד שאלות שהעלנו לדובר צה"ל ולא נענו. כך, למשל, האם צה"ל או אמ"ן יכולים לשלול את קיומם של מתקני העשרה חשאיים קטנים נוספים שהוכנו מראש להמשך ההעשרה? מה הנזק שנגרם לשני מפעלי ייצור הצנטריפוגות, והאם הם יצאו מכלל שימוש ואינם יכולים לשמש עוד למטרה זו? האם החומר המועשר ברמה גבוהה של איראן עדיין שמיש ונגיש? ועוד. וגם בכל הנוגע במערך הטילים לא הכול ברור. איראן ירתה וחיל האוויר פגע בכמחצית מהטילים הבליסטיים שהיו בידי איראן ערב התקיפה. כלומר, כאלף טילים נותרו בידיה. בנוסף, ישראל השמידה לפי האומדן כ-200 מתוך 400 המשגרים שהיו בידי איראן, ופגעה גם בניסיונות של איראן להעצים משמעותית את תוכנית הייצור של הטילים - שהייתה אמורה לייצר כ-10 אלף טילים בתוך כחמש שנים. אבל האם הטילים, המשגרים ותשתית הייצור שנותרו בידי איראן עדיין, מסירים את איום הטילים הבליסטיים מעל ישראל?
הישג אדיר
שאלנו גם כיצד צה"ל מעריך כיום, לנוכח הנתונים והמודיעין הקיים, אם אכן הוסר איום הגרעין מעל מדינת ישראל? האם בצה"ל יכולים להצהיר בביטחון גבוה שכל אחד מהמרכיבים הקריטיים שהוצגו כהצדקה למבצע הושמדו או נעצרו לחלוטין? כצפוי, לא קיבלנו תשובה, ולא בטוח שיש למישהו - אפילו לא לאיראנים - תשובה על כך. הבעיה היא ביומרה להחליט שזו האמת, גם בוושינגטון, גם בטהרן, גם בירושלים.
קרן האור של האירוע כולו היא כמובן בהישג האדיר של מערכת הביטחון, ובפרט אמ"ן וחיל האוויר. היכולת המצרפית של דורות של קמ"נים, מפקדים, טייסים, מומחי סייבר, מנתחי נתונים, נווטים, מח"אים, מפקדי 8200, ראמ"נים, ראשי חטיבות המחקר וההפעלה, מתורגמנים, קב"רים, אנשי למד"ן, מודיעין חיל האוויר, משקלטים ועוד הרבה תארים בחמש השנים האחרונות, שישבו על המסד שבנו קודמיהם, היא שהביאה את ההישג הגדול, שדורש התייחסות נפרדת אבל אפשר לסכם אותו כך: להם היו שלושה או ארבעה גבולות עם ישראל, עכשיו יש להם אפס, ולישראל יש גבול ארוך ועמוק וכואב איתם. כואב להם, הכוונה.
ב-5 בינואר 2020, יום אחרי שישראל וארה"ב הרגו את קאסם סולימאני בבגדד, כתבנו כאן: "שתי מטרות היו לפעילות סולימאני בסוריה. הראשונה: להציל את משטר אסד. השנייה: להקים תשתית לחיזבאללה לפעול גם מסוריה נגד ישראל. לא הכול הצליח לסולימאני, אבל בשורה התחתונה תוכניתו להקיף את ישראל צלחה. לאיראן יש היום שלושה גבולות עם ישראל — בסוריה, בלבנון ובעזה. לישראל אין אף גבול עם איראן".
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאהמאמץ המצרפי, שלא היה מתרחש אלמלא 7 באוקטובר, הוביל לכתישת הכוחות העוינים בגבולות הללו: חמאס וג'יהאד בעזה, חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי שקרס אל תוך עצמו, הקטנת הנוכחות הרוסית והאיראנית על הגבולות ובסופו של דבר העימות הישיר מול איראן. הסיפור המחבר בין המאבק החשאי של המודיעין הישראלי נגד הנוכחות האיראנית בסוריה, להתנקשות במדענים, למבצע של אמ"ן וחיל האוויר לערוף את ראש ההנהגה הצבאית באיראן, הוא סיפור שעוד יפרסם לא מעט כתבות, סרטים וסדרות, ושמור לו מקום של כבוד בקיר התהילה של תולדות המודיעין והמבצעים המיוחדים.
פורסם לראשונה: 00:11, 25.06.25
