בפוסט של נשיא ארה"ב, רק דבר אחד מעניין: למה. מה גרם לטראמפ לכתוב כזה כתב זיכוי לראש ממשלת ישראל, ולקרוא באופן קטגורי להפסיק את משפטו או לתת לו חנינה. האם נתניהו או מישהו מטעמו של נתניהו ביקש ממנו לעשות את זה, או שאולי זו ג'סטה של חבר. החבר האמריקאי של ביבי.
מדברים על עסקת חבילה. אלא שעל פניו זה נראה מופרך: אין שאלה אם טראמפ רוצה משהו מנתניהו. אם היה רוצה – היה מקבל, כמו שפקד להחזיר 52 מטוסים ישראליים מדרכם להפציץ באיראן. הסדר עם עזה? נדמה לי שכל אחד מבין שאם בשעות אלה טראמפ יחליט שהוא רוצה שנגיע להסדר עם עזה – זה יקרה. במילים אחרות: קשה לחשוב על משהו שטראמפ ירצה מישראל ולא יקבל.
הטון והאינטונציה של הפוסט פחות מעניינים. כזה הוא טראמפ. חסר מעצורים, ללא שום מגבלות ממלכתיות, איש של יצרים ואימפולסיביות. אז יכול להיות שיש פה בקשה של נתניהו שאמור לחדש את עדותו ביום שני, חקירה נגדית שלא מבשרת טובות. נתניהו זרק מילה לטראמפ שמנהל את חייו ברשת, והוא התיישב לכתוב. ואולי מישהו דאג לספר לטראמפ שביבי חוזר לבית המשפט, וטראמפ, מתוך הזדהות, מתוך אמפתיה שיש למי שכל חייו הם מאבק עם החוק, מתוך שנאה אל הדיפ-סטייט והזדהות שיש בין נרדף אחד לנרדף אחר שבעיני עצמם הם ענקים – התיישב לכתוב.
כתב על ביבי וחשב על עצמו
רק תארו לעצמכם ציוץ מהסוג הזה של הנשיא ביידן. משהו כמו: "אני מתפלא שמערכת המשפט הישראלית עדיין לא מצאה בתוכה את הכוח לעשות את המובן מאליו ולהוציא את רה"מ נתניהו לנבצרות". שערו בנפשכם מה היה קורה פה. אילו צעקות היו נשמעות מצד מחנה הימין על התערבות של הממשל האמריקאי בעניינים המשפטיים של ישראל. ועכשיו מדובר באיש השעה. איש השנה. איש העשור. המנהיג שאפילו האופוזיציה, השמאל והחוגים הליברלים, מתקשים לפתוח שיחה באולפנים בלי לשבח אותו ואת הפרטנר הישראלי שלו על התקיפה באיראן.
רק תארו לעצמכם ציוץ מהסוג הזה של הנשיא ביידן. משהו כמו: "אני מתפלא שמערכת המשפט הישראלית עדיין לא מצאה בתוכה את הכוח לעשות את המובן מאליו ולהוציא את רה"מ נתניהו לנבצרות"
אז בואו נראה מהם עיקרי הדברים שאומר טראמפ על נתניהו: הוא המום מכך שישראל ממשיכה בציד מכשפות נגדו. הוא וביבי עברו יחד גיהינום כשנלחמו באיראן וביבי לא יכול היה להיות טוב יותר, חד יותר או חזק יותר באהבתו לארץ הקודש. אין אף אחד בהיסטוריה של ישראל שנלחם חזק יותר או בצורה מוכשרת יותר מביבי. טראמפ כותב שנודע לו שנתניהו זומן לבית משפט ביום שני, בגלל תיק הנוגע לסיגרים, בובת באגס באני ואישומים רבים אחרים לא הוגנים. ביבי, טוען טראמפ, ראוי להרבה יותר מזה וכך גם מדינת ישראל. לכן, לדברי טראמפ, צריך לבטל את משפטו של ביבי באופן מיידי או להעניק חנינה לגיבור הגדול.
ואם זה לא מספיק, טראמפ חותם את הפוסט במילים אלה: "ארה"ב של אמריקה היא שהצילה את ישראל, ועכשיו ארה"ב של אמריקה היא שתציל את ביבי נתניהו". במחשבה שנייה: מישהו ביקש, או אפילו עזר לטראמפ לנסח מכתב כזה, שספק אם ביבי עצמו היה מיטיב כל כך לנסח. לי אישית נראה שיש רק אדם אחד שמסוגל לתאר ככה את נתניהו ואת כפיות הטובה של מדינת ישראל אליו, וזאת שרה, אשתו. גם האופן שבו מתוארת הקטנוניות של העיסוק בבובת הבאגס באני בבית המשפט מול מעמדו הלאומי הצ'רצ'יליאני מסגיר, לכאורה, את המקורות, או לפחות את ההשראה. דברים כאלה נאמרו מפיה כבר בעבר.
קוריוז חסר ערך
לא צריך להכביר במילים כדי להגיד שמדובר בקוריוז חסר ערך, שאין לו תוצאה מעשית חוץ מאשר ביצירת איזושהי אווירה ציבורית. היועמ"שית לא תאשר עיכוב הליכים, והרצוג – אם זה היה תלוי רק בו אולי אפשר היה לדבר על חנינה, אבל כדי שזה יקרה הנשיא צריך לקבל המלצות של רשויות החוק. הדבר הזה לא יקרה. נתניהו גם יודע שחנינה עדיין מותירה קלון שלא יאפשר לו להמשיך לכהן בתפקיד ציבורי.
ובכל זאת, תסמכו על נתניהו שהוא כבר מינף את דבריו של טראמפ. מיד אחרי מילות התודה שלו לנשיא האמריקאי על התמיכה המרגשת בו, מיהר וביקש לבטל את מועדי עדותו בשבועיים הקרובים, עקב "תקופה קריטית מבחינה ביטחונית ומדינית".
נדמה לי שהמלחמה הזאת חשפה את הדואליות של נתניהו ואת הטרגדיה שלנו. מצד אחד אדם סופר-מוכשר, מנוסה, ידען עם חשיבה אסטרטגית שניהל שלושה צירים במקביל – ביטחוני, מדיני ופוליטי – ותיזמן את שלושתם מול טראמפ, מול הפוליטיקה הפנימית ומול ההכנות הביטחונית תוך כדי מלחמה בעזה. מהצד השני: כל הבעיות והנכויות הרגשיות שאנחנו מכירים. חיבור של כישרונות ויכולת בלתי רגילים עם חולשות בלתי נסבלות.
אין בכל זה כדי לגרוע מההישגים הגדולים של מלחמת 12 הימים באיראן. אם אכן השמידה השותפות האמריקאית-ישראלית באופן בלתי הפיך את תשתיות הגרעין באופן ששיקומן יארך שנים רבות, אם בכלל – מדובר בניצחון מוחלט. אם יסתבר שזו דחייה של מספר חודשים בלבד, שהניצחון פוספס בגלל שישראל לא השכילה לדרוש את הפסקת האש בסיום נאות של שיחות עם האיראנים שבו הם מבטיחים לא להעשיר אורניום וחותמים על הסכם – זה ניצחון, אבל בסדר גודל אחר.
ממדי ההרס באיראן הם עצומים, אבל כל הרס ניתן לשיקום. רק הסדר מדיני עם האיראנים, הסדר בינלאומי עם סנקציות, יביא לחיסול הגרעין האירני. ואין הסדר כזה. גורל ההסדר נמצא בידיים של... איך לומר... בן אדם אימפולסיבי, תזזיתי, מכור לכוח ולאגו, שמשנה את עמדותיו על פי גחמות.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי ובכל זאת, יש פה הישג כפול: האתוס שאיראן יכולה להשמיד את ישראל עם 5,000 הטילים הבליסטיים שיש לה – נופץ. וההישג הלא פחות חשוב הוא הוכחת העליונות האווירית של ישראל בשמי איראן.
במקרה של המלחמה עם איראן, אין חילוקי דעות על מי צריך לתלות את פעמון הניצחון. ומדובר באותו חלק של הציבור הישראלי שנתניהו היטיב כל כך לבזות.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
