"נשבר לנו. נגמר הכוח. אנחנו סוחבים כבר יותר מ-630 ימים", אומרת בזעם ובייאוש יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד, שנחטף לעזה ממסיבת הנובה ועדיין מוחזק בשבי חמאס. "אחרי המלחמה מול איראן, שנמשכה רק 12 ימים, אנחנו יודעים שדברים יכולים לזוז כשיש רצון".
בתחילת המלחמה היא הגיעה עם אחיה עילי למטה משפחות החטופים, שם פגשה עוד עשרות כמוה, כואבים והמומים. אחת מהם הייתה דריה גונן, אחותה של רומי גונן, שהגיעה עם אחותן ירדן. "יש לך מושג מה את עושה פה?" שאלו זו את זו, ולא ידעו לענות. "הבנו שאנחנו באותה סירה והתחלנו לדבר", מספרת יעלה.
מאז הן לא נפרדו. אחרי ששובצו יחד להרצאה בבית ספר, הקשר התהדק הרבה מעבר לפעילות סביב המאבק להשבת החטופים. הן נפגשות גם מחוץ לפעילויות, מדברות כל הזמן, משתפות ברגעים הקשים ובאלה האופטימיים. גם כשרומי עמדה להשתחרר, יעלה הייתה עם משפחתה של דריה. "עזרתי לה לסחוב בגדים לרומי ואנחנו אומרות בצחוק 'רומי, כדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה'", היא מספרת.
איך הרגשת?
יעלה: "מאה אחוז אושר. אבל גם קנאה. בגלל שזאת רומי, אחות של אחותי, מישהי שהרגשתי קרובה אליה גם לפני שהכרתי אותה באמת. זה מרגיש כל כך קרוב, אבל לא שלי".
דריה: "אין מצב שלא תהיה קנאה. אם זה היה הפוך הייתי מרגישה בדיוק אותו דבר. אנחנו המקום לדבר, לבכות, לכעוס, לקנא, בלי שיסבירו לנו מה זה שבי או ינסו לנחם. רק יעלה מבינה אותי".
יש רגשות אשמה?
דריה: "לא בדיוק אשמה, אבל לפעמים אני אוכלת את עצמי על זה שזה לא קורה גם לאחרים. אי-אפשר לשמוח באמת. אני לא מצליחה עדיין להתרגל לחיים החדשים".
"הם חושבים שהמשכנו בחיים"
אחרי השחרור של רומי, יעלה סוף-סוף הכירה את מי שהפכה לחלק בלתי נפרד מחייה. "כשראיתי את רומי ויעלה יושבות ומדברות, זה היה מטורף", אומרת דריה. "רומי יכולה אולי לספר ליעלה משהו שיעזור לה להבין מה עובר על אביתר".
יעלה: "שום דבר כבר לא מעודד. כל אחד חווה את השבי אחרת. אביתר שם הרבה יותר זמן. הוא גבר. אי-אפשר להשוות".
כשחמאס פרסם את הסרטון המצמרר של אביתר וחברו הטוב, גיא גלבוע-דלאל, שנחטף איתו מהמסיבה, צופים בעיניים כלות בחטופים המשתחררים ומתחננים להיות הבאים בתור - יעלה עברה התקף חרדה. "זו הפעם השנייה בחיים שלי שזה קרה. הפעם הראשונה הייתה ב-7 באוקטובר", היא מספרת, "ראיתי בעיניים שלו טירוף. זה היה עינוי לראות אותו ככה, כשהוא רואה שחרור ולא משחררים אותו. זה היה חולני ברמה שלא הצלחנו לדמיין".
דריה: "אני לא יכולה להשתקם עד שכולם חוזרים, וגם רומי לא. אנחנו מסתכלות על המשפחות שנשארו, כמו המשפחה של יעלה, ולא מצליחות לשחרר".
יעלה: "אביתר לא שומע אותנו. אנחנו יודעים שהוא לא שומע. הם חושבים שהמשכנו בחיים, שאין מאבק. הם לא יודעים שכל המדינה עומדת על הרגליים בשבילם. אביתר אוכל אוכל רקוב, שותה מים מזוהמים, עובר התעללות נפשית קשה. זה חוסר אונים שאי-אפשר להסביר, לדמיין את אח שלי, שתמיד שמר והגן עליי, עובר את זה. זה מעורר בחילה".
"אני חולמת שהוא חוזר"
כבר 633 ימים שהחיים של יעלה סובבים סביב אחיה, שאותו חיבקה בפעם האחרונה ב-6 באוקטובר, כשנפגשו אצל ההורים לארוחת שישי. רגע לפני הם הספיקו לריב ולהתפייס. "מזל שככה סיימנו, אחרת לא הייתי סולחת לעצמי", היא מספרת, "גם כשאני מרוכזת במשהו אחר, פתאום מצמוץ ו-אביתר. אני חולמת שהוא חוזר, שאני מראה לו את כל מה שפספס. אני מדליקה נרות ומדברת אליו. זאת הנחמה הקטנה שלי. שם אני מצליחה להתחבר אליו".
אביתר דאג לשלוח לאחותו מסר עם חטופים ששבו: "הוא אמר שכשיחזור הוא ייקח אותי למסעדה הכי טובה ויפנק אותי. אני צמחונית, אבל אמרתי שכשהוא יחזור אני חוזרת לאכול בשר. הוא יהיה הכי מבסוט".
דריה: "הוא חוזר. גם אצלנו זה לא תמיד נראה כל כך אופטימי, ובסוף זה הגיע. זה יקרה, ואנחנו לא ננוח עד שנראה את כל החטופים בבית".
שתיהן מדגישות שהן לא רק "האחיות של", אלא חברות לחיים. "החברות הזאת היא נס בפני עצמו", אומרת יעלה. "לא יהיה לי קשר כזה עם אף אחת אחרת". ודריה מסכמת: "היה לי ברור מהרגע הראשון - זה תמיד היה ותמיד יהיה יעלה ודריה".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.25
