צריך לקרוא לדברים בשמם, בלי משחקי מילים, בלי תקינות פוליטית. משום שטיוח לא יעזור, והונאה עצמית היא הגרועה שבהונאות. יש לנו אויבים מבפנים. הם נלחמים בישראל. הם נלחמים בציונות. הם נלחמים בחיילי צה"ל. הם רוצים לכפות עלינו, בכוח הזרוע, את הדרך הפוליטית שלהם, שהיא הקמת מדינה חומייניסטית. יש לנו איראן אחת מבחוץ. אין צורך בעוד אחת מבפנים.
המדינה היא מגרש המשחקים הפרטי שלהם. הם מקימים מאחזים, והמדינה, יותר מדי פעמים, נכנעת לגחמות שלהם. הם מבצעים פוגרומים בפלסטינים, וביותר מדי מקרים אין אפילו עצורים. הם מתנכלים לחיילי צה"ל. והמדינה, כבר התרגלנו, לא מצליחה למצוא את הפושעים. וכאשר מישהו מהם נפגע, כפי שקרה בסוף השבוע שעבר, או אז יש קול בכי ונהי. משום שלהם מותר לפגוע. בהם אסור לפגוע.
בעבר, גם אם הצביעות שלטה בכיפה, היו גינויים, גם אם רפים. עכשיו אנחנו בעידן אחר. "ירי חי של צה"ל נגד יהודים הוא חציית קו אדום אסורה ומסוכנת שראויה לבירור מעמיק ומסקנות אישיות", כתב בצלאל סמוטריץ', שהוא גם שר בכיר בממשלת ישראל. הוא רק נתן את האות. החוליגנים כבר מאיימים על המג"ד, מחפשים את ראשו, ובקצב הזה, הם עוד יעשו לו משפט שדה. רק אחר כך טורח סמוטריץ' להזכיר שאסור להרים יד על חיילי צה"ל. מס שפתיים. לא יותר. זה ברור היכן הוא עומד. שר במשרד הביטחון לא מתייצב לצד חיילי צה"ל. הוא מתייצב לצד החוליגנים. הוא הנגטיב של עופר כסיף. גם הוא, תמיד, נגד חיילי צה"ל.
פה ושם נדמה לנו שמדובר "רק" בנערים פוחזים. זו טעות. יש להם אידיאולוגיה סדורה של שנאה, נקמה, שפיכת דם נקיים וצפצוף על צה"ל והמדינה. יכול להיות שסמוטריץ' בעדם. אבל זה בכלל לא ברור שהם בעדו. ואם בכלל, הוא האידיוט השימושי שלהם. לא יותר
נוה דרומי, ממחלקת הגיבוי התקשורתי, טענה כאן אתמול, בעמודים האלה, שמדובר בחלוצים וש"אם דבר דומה היה קורה לנער במחאה בקפלן, האולפנים והעיתונים לא היו מרפים מהנושא". נו, באמת. לוּ קבוצת חוליגנים מקפלן הייתה מתנפלת על חיילי צה"ל, מיידה עליהם אבנים, פוגעת להם בציוד, ובהמשך גם צרה על בסיס צה"ל ופוגעת בו – הם היו כולם בכלא. צריך אכן להשוות בין מפרי הסדר הציבורי מקרב מחאת קפלן, שנעצרים הרבה יותר על הרבה פחות, לעומת החוליגנים שהיא חפצה ביקרם, שנעצרים הרבה פחות, אם בכלל, על הרבה יותר. אבל הנייר סובל הכל. וארז תדמור, פעיל ימני, הוסיף משלו: "בהיעדר תיעוד או ראיות שיתמכו בגרסת דובר צה"ל, התקרית בבנימין שראשיתה מתועדת כאן נראית כמו אירוע חמור של מג"ד שאיבד שליטה". בתעמולת השמאל האנטי-ציוני זה נשמע בדיוק אותו דבר. גם שם לא סומכים על דובר צה"ל. גם שם מעדיפים את הצד של הפורעים על פני החיילים.
תופעה ישנה
זה לא התחיל בסוף השבוע האחרון, וגם לא לפני חודש. כבר הרבה מאוד זמן שבישראל הולך וצומח ימין אנטי-ציוני. לימין הזה יש מנהיג רוחני עליון. קוראים לו יצחק גינזבורג, הוא מיצהר, הוא מזוהה עם הזרם המשיחי של חב"ד. ובדיוק כמו תאומיו האנטי-ציונים משמאל, הוא זה שמכריז: "יש לעקר את הרוח הציונית... את הממשלה, משמאל או מימין, עלינו למגר. וכשתקום חדשה להפיל גם אותה, וכך הלאה – עד לכינון ממשל תורני בארץ". גם אנטי-ציונות. גם מדינת שריעה. סליחה, מדינת הלכה. ולמען הסר ספקות, הוא יוצא נגד הציבור שיש מי שחושב בטעות שדווקא איתו הוא מזוהה: "דווקא הציבור הזה משועבד לממסד יותר מהציבור החילוני. מי שמשועבד למצרים הוא הציבור הדתי-לאומי, הוא נמצא במצרים". רוב הציבור הדתי-לאומי מתנגד לכהניזם-חומייניזם של גינזבורג. אבל עינינו רואות. יש כבר קולות של הבנה, תמיכה והצדקה מצד ימין. פה ושם נדמה לנו שמדובר "רק" בנערים פוחזים. זו טעות. יש להם אידיאולוגיה סדורה של שנאה, נקמה, שפיכת דם נקיים וצפצוף על צה"ל והמדינה. יכול להיות שסמוטריץ' בעדם. אבל זה בכלל לא ברור שהם בעדו. ואם בכלל, הוא האידיוט השימושי שלהם. לא יותר.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיבמקום לקרוא להם מיליציות מסוכנות, הם זוכים לתואר הרומנטי "נוער הגבעות". ותמיד הם זוכים לשתי תגובות. ראשית, גינוי: "אנו מגנים בחריפות כל פעולה של תוקפנות כלפי חיילי צה"ל", הודיעה אתמול מועצת יש"ע. בהחלט יפה מצידה. אחר כך מגיע השלב שבו דורשים לממש כל גחמה התנחלותית שלהם. זה רע למדינה. זה מתיש את חיילי צה"ל. זה אנטי-ציוני. אבל אפשר לסמוך על סמוטריץ' ובן גביר שכבר יסדרו להם איזה אישור התיישבותי, שיעלה למדינה עשרות מיליונים. הם אולי מתעבים את המדינה הציונית. אבל הם סוחטים כל טיפת לימון מהמדינה הציונית.
כדאי לשים לב לתהליך שעברה לבנון בעשורים האחרונים. מיליציות החיזבאללה התחילו בקטן. הן הלכו והתעצמו. האידיאולוגיה הרצחנית סייעה להם. הם שעבדו את המדינה. אנחנו לא שם. אבל כדי שזה לא יקרה כאן – חובה להבין את גודל הסכנה.
