אני ימני אקסטרימיסטי וציוני קיצוני. כשהערכים לכאורה מתנגשים, אני קודם כל ציוני. כי בלי קיומו של המפעל הציוני לא תהיה לנו הפריבילגיה להתווכח על ימין או שמאל. מפעל ההתנחלויות הוא אחד ממפעלי החלוציות החשובים של זמננו. הגבעות והמאחזים הם השפיץ של המפעל. בלעדיהם לא הייתה לנו אחיזה ביו"ש: ערש האומה, והשכפ"ץ של מדינת ישראל.
ילדים אהבלים, חמומי מוח, חסרי גבולות, שבטוחים שהם פועלים בשם השם, ובפועל גם עוברים על מצוותיו וגם מחללים את שמו - הם אלה שתקפו חיילים והם אלה שפגעו במתקן הביטחוני. הם צריכים להיענש בכל החומרה. ואחרי כל זאת, האלימות החמורה שלהם לא מפחיתה אצלי אפילו גרגיר של הערכה והערצה ל-99.9 מאנשי הגבעות והמאחזים שלא מעורבים בפעילות כזאת.
רוב המתנחלים עושים בשבילי, בשביל כולנו, עבודה שהייתה עולה בחייהם של מאות לוחמים לו היינו נאלצים להחזיק קו מגע בפאתי כפר-סבא ועפולה. הם מתחזקים בשגרה את המקומות שהם גם יסוד חיינו כאן, וגם, בלעדיהם, כפי שנוכחנו ב-7 באוקטובר, יעבירו את זירת הלחימה משטח האויב אל תוך ערי ישראל. רוב המתנחלים ביישובים הממוסדים, רוב תושבי המאחזים והחוות, מבינים את שליחותם הלאומית, ובו בזמן מודעים גם להיררכיה ולסדר הנדרש בתוך מדינה מסודרת.
ילדים אהבלים, חמומי מוח, חסרי גבולות, שבטוחים שהם פועלים בשם השם, ובפועל גם עוברים על מצוותיו וגם מחללים את שמו - הם אלה שתקפו חיילים והם אלה שפגעו במתקן הביטחוני
בשונה מהם, הילדים האלימים, אלה שתקפו חיילים ושרפו ציוד ביטחוני, חושבים שיוכלו להיכנס בעצמם לנעלי הצבא, ולעשות את מלאכתו במקומות שבהם היא לוקה בחסר. כן, צה"ל האהוב שלנו לעיתים רבות לא עושה את מה שבעיניי צריך היה לעשות. זאת יכולה להיות נרפות של קצין ספציפי בשטח, של הוראות נרפות מדרגי פיקוד נרפים, ועד לדרג מדיני שלא מבין איך נכון לנהוג עם האויב. והמציאות היא בדרך כלל שילוב של שלושתם.
אני הכי בעד הרתעה חסרת רחמים של האויב, הוא הרי אכזר מאיתנו עשרות מונים. אבל אני מתפלל שהרתעה כזאת תושג בידי צה"ל, כראוי למדינת חוק. לו הייתה פה ממשלת ימין אמיתית, לו הייתה מופעלת מדיניות שיטתית של אפס סובלנות לידויי אבנים, לא היינו מגיעים לפיגועי ירי ולא לטבח 7 באוקטובר (וגם הבלתי-מעורבים בצד של האויב היו סובלים הרבה פחות). אבל ממשלת ימין אין. והמצב הלא-מושלם, לא יכול לייצר אצל כמה נערים את הדמיון שהם נכנסים לנעלי הצבא, והופכים למיליציה שמרתיעה את האויב שסביב. מי שחושב כך הוא גם מגלומן וגם טיפש, ומשול לעכבר שרוכב על גב פיל ואומר לו: תראה כמה אבק אנחנו עושים.
עמיחי אתאלימי שמרים יד על חייל שעוזב בשבילו את המשפחה והעבודה, שלא ישן בלילה, שמסכן את חייו, הוא כפוי טובה ועבריין. וכל זה נכון גם אם החייל הזה הוא חלק מצבא אהוב, שלא מממש את היעדים שלו במאה אחוז כפי שאנחנו היינו רוצים שיעשה. הטענות צריכות להיות מופנות אל הדרג הצבאי הבכיר ובעיקר אל הדרג המדיני. זאת הארץ שלנו ומגיע לנו לחיות בה בביטחון. מגיע לנו לחיות בנורמליות גם ביהודה ושומרון, בשום אופן אסור לפגוע בחיילים שהם שליחי האומה וסמלי הציונות, גם אם הם לא פועלים בדיוק כפי שאנחנו חושבים שנכון.
