אחת משאלות היסוד בעולם המשפט היא האם הוא מדע שיש בו נכון ולא נכון מוחלטים, שעובד לפי כללים אחידים וברורים – או שמא הוא תופעה חברתית שקשה לכמת את אמפיריותה. שאלה זו ריחפה בחלל בית המשפט העליון אתמול לאורך כל הדיון בנושא מינוי ראש השב"כ הבא. רגע השיא היה כששופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, לא יכול היה כבר יותר להתאפק וגער בנציג העותרים, שביקשו שראש השב"כ יתמנה באמצעות מנגנון מקצועי פקידותי – כשלדבריו, אין קשר בין טענותיו "לבין מקצוע המשפטים, ועם כל הכבוד אנו לא בעיתונות ולא בפובליציסטיקה". שטיין ביקש לקבל ולו ראשית אחיזה בחוק או בפסיקה שעליה מבוססת הבקשה.
במפתיע, נציג העותרים לא השיב שהשופט טועה – אלא דווקא הסכים אותו, כשקבע לתומו שזה הרי מה שבג"ץ עשה פעמים רבות בעבר. כך, למשל, כשפסק שמינוי נציב שירות המדינה ייעשה בדרך ההפוכה למה שנקבע בחוק. לשיטתו, מאחר שראש השב"כ הוא שומר סף חשוב הרבה יותר, על בית המשפט לייצר גם פה מנגנון חדש בלי קשר ללשון החוק. בתגובה הפטיר השופט שטיין כאילו לעותר, אבל למעשה לעצמו, את המילים "בועות משפט": וזה אמר הכל.
הביטוי "בועות משפט" הוטבע לפני כ-40 שנים על ידי פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, שאמר כי "מדע המשפט הוא מדע ריק, ומה שיוצר בו רושם של ממשות איננו אלא בועתה של ממשות". מבעד לבועות המשפט נשקפים החיים עצמם, שמשפיעים עליו אבל בו כשלעצמו אין "שולחן ערוך שיש בו הכל ושאין דבר זולתו". להפך. עם השנים, הוא הפך ביטוי גנאי לחוסר המקצוענות שחדר לעולם המשפט, שבו לכאורה אפשר היום להגג הגיגים בלי לבססם על דבר כל עוד הם מנוסחים בשפה משפטית. זה למעשה מה שטען אותו עותר: אם הפרחתם בועת משפט בנושא הנציב, למה לא לנפחה גם פה?
השופטת כנפי-שטייניץ גיחכה בפומבי על חידושי הנשיא עמית בדבר "דעת מיעוט משמעותית" (מה זה?) ודעת רוב לא מספקת (4 מול 3). חידושים שראויים להיקרא גם בועות. אף שזה לא תמיד היה קולגיאלי ומכבד, זה בהחלט מרענן ומבורך
ויכוח זה חצה לא רק בין העותרים אלא גם בין השופטים. לאורך כל היום התנצחו הנשיא עמית והשופט שטיין בנושא, כשהראשון לא פעם ממהר לקטוע את האחרון ולהשיב לשאלות שהוא הפנה למתדיינים במקומם, בעיקר כשהאחרונים – במיוחד נציגת היועמ"שית – התקשו להשיב תשובות טובות. מנגד, השופטת כנפי-שטייניץ גיחכה בפומבי על חידושי הנשיא עמית בדבר "דעת מיעוט משמעותית" (מה זה?) ודעת רוב לא מספקת (4 מול 3). חידושים שראויים להיקרא גם בועות. אף שזה לא תמיד היה קולגיאלי ומכבד, זה בהחלט מרענן ומבורך. סוף-סוף אין אחידות מחשבה בעליון וניכרות מחלוקות משפטיות אמיתיות בין שופטיו. הגיעה העת.
למעשה, הדיון סבב סביב השאלה – את מה באמת רוצים לנטרל? את ניגוד העניינים הלכאורי שבו נתניהו מצוי בקשר לשב"כ, או את ראש הממשלה עצמו? המבקשים לנטרל את ניגוד העניינים הציעו חלופות שונות להצעת היועמ"שית, החל מהאצלת כלל הסמכויות שקשורות לחקירה לגורם אחר בשב"כ ועד להעתקת מנגנון הליווי המשפטי ההדוק שתפרה היועמ"שית לצורך בחירת המועמדים – אל חוקרי הפרשות. האחרים, מרביתם עותרים סדרתיים נגד נתניהו, פשוט ראו כאן אפשרות להמשך הטלת הנבצרות הזוחלת עליו, בשל היותו "סכנה לדמוקרטיה" לדידם.
לא בכדי הסתיים היום בהחלטת השופטים, שכמו הארכת מועד הגשה לתלמידים בעייתיים, נותנת זמן נוסף להשגת פשרה בין הצדדים הנזופים
בפסק הדין הקודם בפרשה, שעסק ברונן בר, קבע הנשיא עמית בצדק שהחלטת הממשלה לפטרו הייתה לא רצינית דיה והתבססה על "אוסף של סיסמאות ללא דוגמה קונקרטית אחת", לסיבה שבגינה הוחלט לסיים את כהונתו. מדברי נציגי היועמ"שית אתמול התקבלה תמונת ראי דומה: הם עצמם הודו שבחירתה בחוות הדעת באמצעים הקיצוניים ביותר של שלילת סמכות נתניהו נבעה בעיקר מהתנהלותו המתריסה של נתניהו, שסירב לקיים איתה דין ודברים לאחר פסק הדין הקודם. לא בכדי הסתיים היום בהחלטת השופטים, שכמו הארכת מועד הגשה לתלמידים בעייתיים, נותנת זמן נוסף להשגת פשרה בין הצדדים הנזופים.
וכך, שוב קיבלנו הוכחה איך האגו והכוחניות מובילים לחוסר מקצועיות ולחוסר אחריות ציבורית מינימלית של אלה שאמורים להנהיגנו. כל אלה גרמו אפילו לבועות המשפט המעטות שריחפו באולם להתפוגג באחת. מעצב ומדאגה.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.07.25
