בשעות המכריעות, על רקע ה"תגובה ברוח חיובית" מחמאס ולקראת טיסת ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושינגטון, משפחות החטופים שוב נעות בין תקווה לחרדה ובין ציפייה לייאוש. "שוב רשימות חלקיות, שוב חוסר ודאות. אי-אפשר לעמוד בזה יותר", אומרות כמה מהן.
רגע לפני שהמשא ומתן להסכם חדש מגיע לקו הסיום, או מתפוגג שוב - משפחות חטופים פונות לראש הממשלה ולמתווכים בדרישה לדבר פחות ולעשות יותר. החשש המשותף לכולן כבר מוכר: שהעסקה תהיה חלקית, שהבן שלהן לא יופיע ברשימה ושייאלצו לחכות לסבב הבא - אם בכלל יהיה כזה.
הריאיון המלא עם דודתו של בר
(צילום: ירון ברנר)
אורה רובינשטיין, דודתו של בר קופרשטיין, סיפרה הבוקר על הסיבה שהביאה את המשפחה לפרסם את סרטון הטרור הפסיכולוגי שבו תועד על-ידי חמאס. "זה כדי שאנשים יֵדעו, שראש הממשלה ידע, שגם בר וגם מקסים הרקין חייבים לחזור הביתה", אמרה. "זו החובה של כולם לראות מה מצבם, מה קורה איתם, מה הם אומרים. כמו אחרים - כי אין הבדל בין החטופים החיים. כולם במצב כל כך קשה וכל כך הומניטרי, שכולם צריכים להיות בבית.
"רק בימים האחרונים דווח לנו שבתוך ההתעללויות הנפשיות, הם מעמידים אותם בברירה מי הם בוחרים שיירו בהם בראש ומי בברך והם צריכים לבחור. זה מטורף, העינויים שהם עוברים שם. ראינו גם את אוהד (בן עמי), איך הוא חזר. כולם צריכים להינצל, אין פה מי יותר ומי פחות. כולם במצב נוראי. בר הוריד 20 קילו ממשקלו. המנהרה כל כך צרה, לחיות בתנאים האלה מעל 600 יום - זה נורא".
אורה ציינה כי אין מידע אם בר פצוע: "קיבלנו מידע, אבל אנחנו לא יודעים אם הוא אמיתי או לא". היא הוסיפה: "אני מאמינה לאורך הניסיון שלנו בשנתיים האחרונות שמי שקובע את הרשימה זו מדינת ישראל, ולמרות האמירות שזה חמאס, אני יודעת שזה בדיוק ההיפך. הבעייתיות היא - מי באמת יהיה ברשימות האלה? זו הסלקציה שלנו וקשה מאוד להתמודד איתה, להבין אותה. מי אמר שאחד במצב יותר קשה ואחד פחות?".
4 צפייה בגלריה
ויקי כהן. "אם נמרוד לא ייכנס לרשימה כי הוא חייל, אז מתי הוא יחזור?"
(צילום: עידו ארז )
רובי חן, אביו של החלל החטוף איתי חן, זוכר איך כבר בינואר ישב בדוחא עם המתווכים האמריקנים, ושמע לראשונה שיש עסקה שמתחלקת לשלבים. "הבנתי שאיתי לא ברשימה, והרגיעו אותי שזה רק שלב ראשון, ושאם זה מתחיל, זה יגיע גם לשלב השני והשלישי", הוא אמר ל-ynet, "אבל אני מפחד שזה בדיוק מה שיקרה שוב. שוב עסקה חלקית, שוב הבטחות ושוב צד כלשהו, חמאס או ישראל, שיפר את ההסכם".
לדבריו, כדי שזה לא יקרה ארצות הברית חייבת לקחת תפקיד פעיל יותר: "אני הולך לדרוש שהם יהיו הערבים להסכם וגם הגוף השופט שאחראי על היישום. בפעם הקודמת ישראל החליטה שחמאס הפר, בפעם הבאה רק גוף חיצוני חייב לקבוע את זה. אם ראש הממשלה לא יזהה את ההזדמנות הזו, זה יפגע באינטרסים של ישראל. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בלי גיבוי אמריקני".
ויקי כהן, אמו של החייל החטוף נמרוד כהן, מתקשה להבין את ההיגיון בעסקה חלקית וברשימת שמות. "זה תמהיל של דרישות חמאס וישראל, ועדות רפואיות ומודיעין. אבל מה זה משנה? כולם שם הומניטריים", אמרה. "מה עושה להיות כמעט שנתיים במנהרה חשוכה בלי אור יום? זה שורט את הנפש, הורס את הגוף. איך אפשר לעשות סלקציה בין חטופים? זה פשוט אכזרי. אם הייתי יודעת שנמרוד לא בעסקה, אבל כן תהיה אחת בקרוב, אולי הייתי יכולה להתמודד. אבל חוסר הוודאות הזה הורג".
ויקי הוסיפה: "אם נמרוד לא ייכנס לרשימה כי הוא חייל, אז מתי הוא יחזור? יתחילו 60 יום של שיחות, ומי ערב שיהיה הסכם? זה מחזיר אותי לעסקה הקודמת שהתפוצצה לנו בפרצוף".
הריאיון המלא עם אביו של אלון
(צילום: ירון ברנר)
גם קובי אהל, אביו של אלון אהל, מרגיש שהזמן אוזל: "אלון פצוע קשה, בתנאים קשים מאוד, במקום שאנחנו יודעים שהוא מסוכן. הוא לא חשוף למידע, אין לו מושג מה קורה. הפעם האחרונה שקיבלנו עדות ודאית הייתה בפברואר. אנחנו יודעים שהוא שורד - אבל בקושי". קובי מסרב לחשוב על האפשרות שבנו לא יהיה ברשימה, אבל החשש מנקר בו. "אני לא שולט על המו"מ, וגם לא על המצב של אלון", הוא אמר, "אבל אני מצפה מהמנהיגים שלנו להבין שזה הרגע להציל את החיים שלו. זאת לא קלישאה, זה באמת עניין של חיים או מוות. יכול להיות שעוד אפשר להציל את העין שלו. זה הזמן לפעול".
קובי הוסיף הבוקר בריאיון לאולפן ynet כי "לצד החרדה והדאגה לאלון, אנחנו כל הזמן שומעים את ה'הותר לפרסום', והגענו לרגע שאפשר להגיד 'די, זהו. צריך לעצור את זה'. אנחנו חזקים, ניצחנו בעזה וזה הרגע להגיע לעסקה שתסיים את החזית סביב החטופים. להציל את החיים שאפשר להציל, זה הזמן, זה המקום, זה הרגע. לאלון יש חיים ארוכים, הוא בחור צעיר, הוא שורד כי הוא יודע שממשלת ישראל תציל אותו. הפגישה של נתניהו וטראמפ צריכה להיות הרגע שיעביר אותנו לשלב השיקום של אלון והשיקום שלנו כחברה ישראלית".
עידית, אמו של אלון, תיסע גם היא לוושינגטון כדי לקדם את העסקה. "החלטנו שעידית נוסעת בשביל להיות שם, לא יודעים אילו פגישות יהיו. אני פה בארץ, עידית שם. מנסים בכל כיוון, בכל מקום", אמר קובי. "אין לנו שליטה על רוב מה שקורה. אנחנו מקבלים החלטות ומחליטים ובוחרים איפה אנחנו נמצאים. יש 20 חיים ששורדים שם, וצריך להציל אותם ועוד כ-30 חללים שצריך להחזיר לקבורה".
"זה יום אחד ארוך שלא נגמר", תיאר יעקב בוחבוט, אחיו הגדול של אלקנה בוחבוט, את חיי המשפחה מאז שנחטף. "כל רגע שאנחנו חיים זה עוד רגע שהוא שם. אני ישן בקושי ארבע שעות בלילה. כל ביס שאני אוכל עומד לי בגרון. אנחנו לא באמת חיים, אנחנו בתוך המנהרה איתו".
ממשפחות שיקיריהן שבו נודע למשפחתו של אלקנה כי הוא סבל בשבי ממחלת עור קשה, תולעים בבטן והתעלפויות כתוצאה מרעב וממחסור במים. "ולא לשכוח, אלקנה הוא אסתמטי והוא שוכן במנהרה מהיום הראשון", הוסיף יעקב, והזכיר שמעל לכול יש לאלקנה ילד, ראם, שמחכה לו בבית. "כשאלקנה נחטף ראם היה בן שלוש, היום הוא עולה לגן חובה. הוא לא משתף הרבה, אבל כל הזמן מדבר על אבא. הם היו בלתי נפרדים. הוא אומר 'אני חזק כמו אבא', 'אבא אוהב חריף' או 'אבא אוהב מקלחת חמה'".
לדבריו, "אלקנה היה בטוח שהוא ישתחרר שבוע-שבועיים אחרי העסקה הקודמת, כי הוא אבא לילד. מקרה הומניטרי מובהק. מאז מצבו הידרדר, וכנראה הוא אפילו ניסה לפגוע בעצמו. אם זה נכון, זה לא אלקנה שאני מכיר. הוא אדם מלא חיים, ממצה כל רגע, לא מוותר. זה רק מראה עד כמה המצב שם נורא".
יעקב מבקש להעביר מסר, לא לאלקנה אלא דווקא למקבלי ההחלטות: "אין עוד הצדקה להמשך הלחימה בעזה, בטח לא במחירים שאנחנו משלמים. מה שהיה צריך לקרות קרה. הצבא עשה את שלו. עכשיו הגיע הזמן להחזיר את החטופים. זו תהיה שעתה היפה של מדינת ישראל. זה יהיה הניצחון האמיתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.07.25
