לפני הסכלות הפוליטית, לפני ההמתנה חסרת ההיגיון שמוענקת לקואליציה הרסנית ורקובה, לפני הפניית העורף לבוחרים ולבוחרות שבלעדיהם הוא לא היה ראש ממשלה אפילו שעתיים: ההצהרה של יו"ר האופוזיציה כי יצביע בעד הדחת ח"כ איימן עודה היא קודם כל כישלון ערכי ומוסרי. ח"כ יאיר לפיד יודע שחוק ההדחה, ללא שום קשר לאדם שעליו הוא מופעל, הוא חטא חמור גם אם התקבל בשלוש קריאות (ומאוחר יותר אושר על ידי בג"ץ), אחרת לא היה טורח להצביע נגדו לפני תשע שנים. הוא בוודאי זוכר שיו"ר האופוזיציה דאז, נשיא המדינה כיום (כלומר לא בדיוק דובי לא–לא), אמר אז במליאה: "אם נדע שחברי כנסת יכולים לסלק חבר כנסת, יהיה זה כתם שחור בהיסטוריה של הכנסת".
היום הזה הגיע, ודווקא לפיד החליט שתפקידו ההיסטורי בעת הזאת הוא לצבוע את הכתם השחור בגוונים של מרכז, המחנה שנאבק בשאלה מי יוביל אותו בבחירות הבאות והקרב הזה עובר בדריכה על גרונם של 20 אחוז מאזרחי ישראל. כברת הדרך הארוכה שעשה, מאז שהכריז ב-2013 שלא יקים גוש חוסם עם ה"זועביז" ועד שהיה הכוח המוביל בהקמת "ממשלת השינוי" בקולות מפלגה שיסודה בתנועת האחים המוסלמים, מגיעה לסיומה עם מהלך שפוגע בדמוקרטיה הרבה יותר מהצעת החוק לביטול עילת הסבירות; כן, אותו חוק שהוציא המונים לרחובות בעידוד לפיד ויתר ראשי האופוזיציה.
למעשה, זה כמעט בלתי נתפס ש"ממשלת השינוי" חוללה את המפנה ההיסטורי בשיתוף הפעולה עם רע"מ, למרות שחלפו שבועות ספורים מאז הפרעות שביצעו ערבים אזרחי ישראל בערים המעורבות במבצע שומר החומות. ואילו כאן, לאחר שנתיים של מלחמה איומה בעזה שבמהלכה רק השר בן גביר פינטז על "שומר החומות 2", לפיד מכריז בגאווה כי הוא מוכן להניף את השוט שירחף מעל כל ח"כ ערבי/ממפלגה ערבית באשר הוא, ובהמשך הוא גם יצליף בח"כים שלא ממפלגות ערביות.
לא רק שלפיד לא מכבד את רוח הדמוקרטיה ואת תפקיד האופוזיציה: לא מפריע לו שהצעת ההדחה עלובה ומבוססת על התבטאות אחת (!), שעשויה לא לעבור בג”ץ, כפי שקבעה יועמ”שית הכנסת
אפילו לא מפריעה ללפיד העובדה שהצעת ההדחה עצמה, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק, היא עלובה ומבוססת על התבטאות אחת (!). "עולה ספק אם ההתבטאות הזאת עונה על המבחן שעניינו תמיכה במאבק חמוש של ארגון טרור ועל יתר הדרישות", קבעה היועצת המשפטית לכנסת בדיון בוועדת הכנסת, כלומר ההדחה עשויה שלא לעמוד במבחן בג"ץ. נציגת היועצת המשפטית לממשלה בדיון הסכימה עם הניתוח. כלומר, לפיד לא רק שאינו מכבד את הרוח הדמוקרטית הבסיסית, את ההתנגדות האישית שלו לחוק ואת תפקידה של האופוזיציה: גם הפרשנות המשפטית המוסמכת של החוק לא מעניינת אותו. אם כך, לא ברור מדוע להילחם נגד הדחת היועמ"שית: זה לא שהוא סופר אותה כשזה לא מתאים לו.
לחתום מעלה הזדמן לעיתים להחליף הודעות עם לפיד, בעיקר על רקע חיבה משותפת לברוס ספרינגסטין. אם כך, אין אלא להשתמש במילותיו מהזמן האחרון, בראיון ל"סאנדיי טיימס": "אנחנו חיים ברגע נורא בהיסטוריה, כשהקונגרס מסרס את עצמו והגבולות שפעם גידרו סוג כזה של הנהגה התפוררו". הדברים נכונים לכל דמוקרטיה בסכנת סמכותנות ופאשיזם. אלא שבמקום להילחם עד הרגע האחרון על עקרונות נעלים, כמו בשירים היפים של ספרינגסטין, יאיר לפיד בוחר להיות חלק מהורדת החושך על קצה העיירה.
