הדרך לחוות השקמים השתנתה. זו כבר לא יכולה להיות אותה הדרך. עשרות השלטים הצהובים, האנדרטאות המאולתרות, המיצבים, הדממה עצמה כאילו התעבתה, קיבלה משמעויות מבשרות רע חדשות; אין יותר פסטורליה ארץ-ישראלית פשוטה על כביש 232 או בדרך לשדרות. אין תחושה של חזרה הביתה. אולי אין דרך לחזור הביתה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות מפרויקט 20 שנה להתנתקות:
לגמרי הדרך הביתה כשזה מגיע לחוות השקמים המיתולוגית, שפשוט צצה שם כתמיד, בעיצומו של כביש, פנייה קטנה שמאלה, שער חשמלי, גלעד שרון פותח לי, הפרות והכבשים עדיין שם, גם שלוש הכלבות הגדולות שמתרוצצות לצידו כשהוא מקבל את פניי בבגדי חקלאי מן השורה.
השנים הופכות את הבן דומה, איכשהו – לפחות בהבעות הפנים ובמנעד הקולי – לאביו המנוח. 20 שנה אחרי ההתנתקות הוא עדיין חי את הדבר, ובעיקר את הדברים שלא קרו בעקבות הדבר. תקוות גדולות, מימושים קטנים, טבח 7 באוקטובר אחד. קשור? כן, אבל לא להתנתקות. לא ככה.
תכף גלעד יסביר – וייתכן שהוא חייב הסברים, בעיקר כי העיד על עצמו בעבר שהוא שהגה את רעיון ההתנתקות החד-צדדית וקידם אותו במרץ. מאיפה זה בא? "הרעיון היה 'מה אני עושה כשאין לי פרטנר כדי לשפר את מצבי', ולכן החד-צדדיות", הוא אומר. "תקופה ממושכת לפני שזה קרה, לא הבנתי לאן אנחנו הולכים עם עזה. היו לנו 8,000 מתיישבים יהודים בתוך מיליון וחצי עזתים, וגם אם היינו מצליחים מאוד ומכפילים את ההתיישבות, לדבר הזה לא הייתה תכלית. היה ברור שאי-אפשר לעשות הסכם עם הפלסטינים, היו המון פיגועים, ונשאלה השאלה לאן הדבר הזה הולך".
"מה שהרווחנו מההתנתקות זה שגם כשאתה חי בג'ונגל, אתה לא מצטופף באותה מחילה עם נחש ארסי. יש כאלה שחושבים שטוב היה להישאר בעזה ולחיות עם הרוצחים האלה. אני חושב שלא. הוכח שאי-אפשר לחיות איתם – למעשה, אחרי 7 באוקטובר הוכח שגם מהצד השני של הגבול אי-אפשר לחיות איתם"
הדבר הזה הלך לאחת התוכניות מעוררות המחלוקת, ובו-זמנית הקונצנזואליות ביותר, נכון לאותו זמן, שישראל ראתה. "אם אתה שואל אותי בסופו של דבר למה יצאנו מעזה, הסיבה האמיתית – וגם זו שקשה למתנגדים לקבל, כי זו עובדה – היא שעם ישראל, רוב הציבור, לא רצה להיות בעזה", שרון פוסק. "הרעיון היה להרחיק מעלינו את הרוצחים האלה, והרעיון שלי היה להתנתק מהם לגמרי. אנחנו לא חייבים להם כלום, יש להם גבול עם מצרים. ואת זה כשלו להבין גם אולמרט וגם נתניהו; שאנחנו לא חייבים להם כלום".
חשמל? מים?
"כלום. מאומה. נרצה? ניתן. יהיו שכנים טובים? נוכל להיות השכן העשיר והנדיב. ימשיכו עם טרור? לא ניתן להם כלום וגם נהרוג אותם".
ואם נגרם שם משבר הומניטרי שכל העולם רואה?
"לא עניינך. יש להם גבול עם מצרים. אחים שלהם, אותה אמונה. למה אתה לוקח את זה על עצמך? תודה רבה, נגמר, שלום. אתם מתנהגים כמו שאתם מתנהגים? אתם לא מקבלים כלום. כלום! וזה מההתחלה היה צריך להיות ככה. אבל גם דחפו להם מיליארדים, גם התעלמו מהטרור, האכילו את המפלצת - והתוצאה הגיעה".
וזו, על פי שרון, הבעיה הראשונה עם ההתנתקות כפי שלא קרתה; שהבטחנו "חד-צדדי" אבל מעולם לא קיימנו. "אם נתניהו היה עומד בהבטחת הבחירות שלו מ-2009 וממגר את חמאס – טבח 7 באוקטובר לא היה קורה. ואם לא היה מעביר להם מיליארדים לאורך השנים – גם אז הטבח לא היה קורה. ואם לא היה מכיל את כל הטרור, הירי, השריפות והמנהרות שלהם – זה לא היה קורה. ואם לא היה מפחד לחסל את ראשי המחבלים לאורך שנים – ותזכור שאבא שלי שלח לגיהינום את יאסין על כיסא גלגלים – לא היה קורה. והוא עוד ממשיך להעביר להם דלק ומים ואוכל וחשמל גם עכשיו, ברגע זה! אז את ההישג של להרחיק מעלינו את הרוצחים האלה הם פשוט חירבשו לגמרי".
"שנתניהו לא יתגולל על אחרים"
גלעד שרון הוא קולו הממשי של אביו כיום, כלומר אין צורך לשאול "מה אריק היה אומר" כשאפשר פשוט לשבת עם הג'וניור ולשמוע שלא משנה בכלל אם זו הרשות הפלסטינית או חמאס בשלטון בעזה, "אלה היו מחבלים בחליפות שלושה חלקים, ואלה מחבלים עם בנדנות ירוקות, זה הכל אותו דבר בשבילי – צריך להוריד ולהרוג. תראה" – ואפילו ה"תראה" שלו כמעט זהה לזה המפורסם של אביו – "יש לנו פה בוסתן, ובבוסתן צומח עשב. אם לא תכסח את העשב, הוא משתלט על הבוסתן. אתה חייב לכסח, וזה יגדל שוב, ותכסח שוב, ושוב יגדל – ואלה הם חיינו, זה האזור שבו אנחנו חיים, אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק".
אז מה בעצם הרווחנו מההתנתקות?
"מה שהרווחנו זה שגם כשאתה חי בג'ונגל, אתה לא מצטופף באותה מחילה עם נחש ארסי. יש כאלה שחושבים שטוב היה להישאר בעזה ולחיות עם הרוצחים האלה. אני חושב שלא. הוכח שאי-אפשר לחיות איתם – למעשה, אחרי 7 באוקטובר הוכח שגם מהצד השני של הגבול אי-אפשר לחיות איתם".
7 באוקטובר שינה משהו לגבי התפיסה שלך את ההתנתקות?
"אני עדיין לא חושב שעזיבת שטחים כדרך חיים זה דבר טוב. זה דבר רע. עזה היא מקרה ייחודי, כי זה מקום מאוד קטן וצפוף בין המדבר לים, ובשביל לשמור על לב המדינה, אני חושב שנכון יותר היה לא לחיות עם הרוצחים האלה".
אבל נשמעת עכשיו הטענה שההתנתקות היא החטא הקדמון שבסופו המתין 7 באוקטובר.
"אם אתה לוקח מחדל של ממשלת נתניהו ומנסה לזרוק את זה על ממשלה שהייתה 20 שנה קודם, בעצם מה שאתה אומר זה שלא חשוב מי היה ראש הממשלה, גם אם איימן עודה היה ראש הממשלה, התוצאה הייתה בלתי נמנעת. אבל זה לא נכון; התוצאה לא בלתי נמנעת, כי חמאס ב-2005 זה לא חמאס שביבי הפך אותם להיות עם כל המיליארדים שהוא שפך עליהם - כשהוא יודע שזה הולך למחבלים! והוא עוד שולח את ראש המוסד לקטארים לשכנע אותם לתת עוד כסף – ראש ממשלה ישראלי שמשכנע את הקטארים לממן מחבלים, תבין את הטירוף הזה! ב-2015 הוא עשה את סרטון קמפיין הבחירות עם הטנדרים של חמאס שפולשים לישראל, וניסה להפיל תרחיש כזה על בוז'י. בסוף זה קרה אצלו. אז שלא יבוא עכשיו ויתגולל על אחרים. אף אחד לא הכריח אותך להמשיך לממן אותם, או להיות פחדן ולא להוריד את סינוואר בשש הפעמים שיכולת".
קל לראות איך שרון מנתב את הכעס כולו לכיוון הממשלה הנוכחית, ובפרט לעבר השלישייה הביטחונית שבראשה – ראש הממשלה, שר הביטחון כ"ץ וראש המל"ל צחי הנגבי, "שלושתם היו בעד היציאה מעזה, הצביעו בעדה בממשלה וגם שלוש פעמים בכנסת. אז אם יש למישהו בעיה, הוא מוזמן לגשת לברר איתם את הנושא".
עדיין אפשר לטעון שברגע שיצאנו משם, חמאס היה חופשי לחלוטין להתחמש ולמנהר.
"לא היה הבדל. מה אכפת לי בכלל איזה מחבלים שולטים שם, ובלבד שאנחנו מחסלים אותם, מונעים מהם אספקה וכמובן שלא נותנים להם כסף? אבל לאורך כל השנים נתניהו התגאה שזו התקופה הכי שקטה בגבול עזה. למה? כי מצד אחד הוא נהנה מזה שאנחנו לא שם, ומצד שני הזניח ונתן למפלצת לגדול, וכשיש בלגן הוא בא ואומר: זה לא אני, זה מלפני 20 שנה".
אחרי ההתנתקות ראינו את המראות של המונים עולים על היישובים שלנו ועל בתי כנסת. גם זה היה איתות למה שבדרך, לא?
"שלושה חודשים אחרי ההתנתקות, אבא שלי כבר לא היה. והוא ידע לטפל בטרור משחר נעוריו. אבל בא אולמרט, עם הזחיחות, היוהרה וחוסר ההבנה, ובא נתניהו, עם דיבורי גבוהה-גבוהה על 'חמאס מורתע' ולא עשה כלום ואף אחד לא הורתע, ודפקו את העסק הזה".
זה יכול היה להיגמר בטוב?
"טוב אין פה. התפנו יישובים. אנשים עזבו בתים. אבל מבחינה ביטחונית יכול היה להיות הרבה יותר טוב אם נתניהו לא היה כזה פחדן".
"זוכרים את אבא כלוחם גדול למען ישראל"
אולי הקרע המוחשי ביותר עבור משפחת שרון הוא זה שההתנתקות קרעה בינם לבין הציבור המתנחלי, שתפס את שרון, לאורך עשרות שנים, כשומר החותם האותנטי והנאמן, כאחד משלהם, כבן בית.
בנו חי עדיין את השבר: "הדבר הכי כואב לי זה המשפחות, אנשים שחיו על הקרקע, לפעמים כבר שלושה דורות, עשו חקלאות יוצאת מהכלל, הרבה חברים אישיים שלנו, וזה קורע לב. אני חי על האדמה, אני יודע. אבל היישובים ההם לא היוו חיץ עבור יישובי עוטף עזה, אלא התמקמו בין חאן-יונס ורפיח לבין הים. אם היינו נשארים שם, היינו מקבלים את 7 באוקטובר הרבה קודם, וביישובים שם. תאר לך גן ילדים שמותקף בכפר דרום, או בנצרים או במורג. שמע, כתב לי תושב שהיה בן של קב"ט ברפיח-ים: 'בעצם ניצלנו מלהפוך למוגדישו'. זה היה מטורף, הוא תיאר לי רק את ההכנות שהם היו צריכים לעשות כל פעם ליציאה שגרתית מהבית: הילד בן ה-16 מחזיק את הרובה, הילד הקטן נכנס לעמדה. כל הדבר הזה היה חסר תכלית. אז הקיצוניות הזו, של להגיד 'הלכה הציונות' בגלל ההתנתקות? לא. הציונות החליטה שנוח לה יותר להגן מקו הגבול ולא מתוך הרצועה, וזה מה שהיא עשתה".
כמה זה כאב לאבא שלך בזמן אמיתי?
"זה היה כאב גדול בשבילו, אבל הוא היה אחד שמסוגל לקבל החלטה ולבצע. פטריוט, אוהב המדינה, איש אמיץ. הפחד הגדול שלו באותה תקופה היה שיהודי יפגע ביהודי. אני זוכר שהוא חלם על זה באחד הלילות וסיפר לנו. זה מאוד השפיע עליו. לא הייתה פה שום חדווה, זה היה עצוב וכואב".
ההפגנות ברחובות השפיעו עליו?
"בוא נגיד שאחרי לבנון, עם השלטים 'שרון רוצח' כל הדרך מתל-אביב הביתה, היה הרבה יותר גרוע".
תסכים שהטיפול במפונים נעשה בצורה אומללה?
"עד היום יש 100 משפחות שאני מטפל בהן, שלפי החוק היבש לא מגיע להן. ואני לא מצליח להגיע ללב של אף אחד. עד היום, 100 משפחות חיות בניצן בקרווילות. אפשר היה ללכת לקראתן, ולא עושים את זה. לאבא שלי היה לב, והוא היה קודם כל אדם, והיה בוודאות מטפל בהן. אבל לצערי הוא כבר לא היה".
מה הוא היה אומר אחרי 7 באוקטובר?
"אצלו לא היה קורה 7 באוקטובר. הוא היה מוריד כל מחבל שאפשר היה להוריד. אנשי שב"כ אהבו לתפוס אותם חיים, בשביל מודיעין, והוא אהב שזה נגמר. והרגישות שלו לחטופים אצל האויב – מגיל 20 הטריף אותו שיש אנשים שלנו בידי החיות האלה. מה הוא לא עשה כדי להחזיר אנשים. ועכשיו, עם כל המשחקים האלה – שוב עסקה חלקית? מה זה הדבר הזה? איפה הלב של האנשים האלה?!"
מותר לחשוד – כנראה במידה של צדק – ששרון הבן עדיין מכוון לפוליטיקה הליכודית, זו שלאחר נתניהו. הוא חבר מפלגה, "חשוב לי שהדברים פה ייראו אחרת", ולא מכחיש – או מאשר – אספירציות פוליטיות. חשוב לו להבהיר שהיה מצפה "שהליכוד יוביל את נושא החלוקה ההוגנת בנטל, ולא כמו שקורה היום, שבעצם נתניהו והממשלה שלו מובילים את ההשתמטות. שיתנהגו כמו מפלגת שלטון ולא ייכנעו לבן גביר ולסמוטריץ', אנשים שהם התחתית שבתחתית, שמוכנים להפקיר את החטופים ולהוריד את הליכוד לברכיים. ואם צריך ללכת על זה לבחירות, שהליכוד ילך על זה לבחירות".
גם כשהוא רואה מה הפך הליכוד להיות – ברמה האנושית – שרון מתקשה להישאר אדיש. "אני רואה שם מנטליות של עבדים. יש שמתבלבלים בין נאמנות לעבדות. נאמנות זה קודם כל למדינה, לערכים שלך, לאידיאולוגיה שלך. עבדות זו השתעבדות פרסונלית למישהו, ורק אחר כך כל השאר. בליכוד אני רואה עבדות, וזה בהחלט מביך".
כל זה יירשם, מן הסתם, כמורשת נתניהו, אבל מורשתו של אביו תכלול, בוודאות לא פחותה, את אירוע ההתנתקות החד-צדדית. עד כמה זה משנה לשרון הבן? "הוא עשה את מה שהאמין שטוב לישראל, וזוכרים אותו כלוחם גדול למען ישראל".
גם את ההתנתקות זוכרים.
"גם זה. גם זה היה".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.25
