הפסגה המדינית החשובה, כפי ששיווקו אותה בוושינגטון ובירושלים, הייתה, עד כה, לא יותר מאשר מסיבת הניצחון המדומה, שכן אין ניצחון ואין סיבה לחגיגה כאשר בעזה מעגל הדמים שאין לו סוף הולך ומתרחב. טראמפ הצהיר כי היה רוצה לסיים את המלחמה. אתמול לפחות, הוא לא דפק מספיק חזק על השולחן מול נתניהו. אולי זה עוד יקרה.
נתניהו בא לבית הלבן כדי לצקת מים על ידיו של הנציב העליון: הוא הגיש לו מכתב שבו הוא ממליץ להעניק לו פרס נובל לשלום, שזו כידוע משאת נפשו. כאילו ועדת הפרס היושבת באוסלו ממש מתרשמת ממילה של נתניהו. טראמפ רואה בנתניהו שותף, ולשניהם יש אינטרס אישי מובהק שמהווה חיבור ברזל ביניהם: להרוס את המערכות הקיימות ולהתבכיין שעושים להם ציד מכשפות. כאשר טראמפ נזעק וקרא להפסיק מיד את המשפט של נתניהו הוא דיבר על עצמו, על משפטיו ועל הסתבכויותיו הפליליות. כנרקיסיסט ידוע, הוא מסוגל לחשוב רק על תועלתו האישית. כמו נתניהו. מאז המתקפה באיראן, הילל ושיבח טראמפ את נתניהו. גם על אילון מאסק טראמפ אמר שהוא גאון, לפני שהוא קרא לו מסומם שירד מהפסים ואיים לגרש אותו לדרום-אפריקה. המכתב לאוסלו, מבחינת ביבי הוא מגן: הפחד מפני האיש הלא-צפוי והחרדה שיתהפך עליו הביאו אותו לקוד את הקידה הזו. טראמפ נמס בעונג מול מחוות תיאטרליות.
בתצלומים מהאירוע, רואים את טראמפ מדבר עם יאיר במסדרון והוריו מביטים בהם בהתפעמות. הם היו רוצים לדמיין שגם טראמפ מבין שמדובר, בעיני עצמם, ביורש
הם ישבו לארוחת ערב בבית הלבן. בניגוד לפרסומים, מלאניה לא הבריזה, היא פשוט לא התכוונה להשתתף. בתצלומים מהאירוע, רואים את טראמפ מדבר עם יאיר במסדרון והוריו מביטים בהם בהתפעמות. הם היו רוצים לדמיין שגם טראמפ מבין שמדובר, בעיני עצמם, ביורש. זה לא היה מביך כמו האירוע בימי הנשיא קלינטון כאשר בני הזוג הביאו את יאיר ואבנר הקטנים להצטלם עם הנשיא והם הפכו את החדר הסגלגל לשדה קרב של כריות. אבל זה היה בזוי דיו.
בבית הלבן שוררטו קווים לדמותה של הגרוטסקה. אטימותם של המנהיגים חגגה. כל זה קרה כאשר עוד חמישה חיילים נהרגו. פה ושם היו גם נושאים מדיניים על השולחן. נתניהו אמר שהוא מאמץ את הרעיון המעוות "לרכז" את תושבי עזה בעיר הומניטרית ו"להעביר אותם הליך של דה-רדיקליזציה" או במילים אחרות, חינוך מחדש.
1 צפייה בגלריה
פגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בוושינגטון
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
לפני שהמריא לוושינגטון, אמר נתניהו כי טראמפ הוא הידיד הטוב ביותר שהיה לישראל בבית הלבן. הוא לא. טראמפ היה זה שבלחצו של נתניהו פרש מהסכם הגרעין עם איראן ב-2018, מה שאיפשר לאיראנים לעשות את קפיצת הדרך המשמעותית ביותר לעבר נשק גרעיני. הוא הבטיח את דיל המאה עם הפלסטינים ולא התקרב אליו אפילו. עכשיו הוא מבטיח הסכם חדש עם איראן, טהרן לא עונה. כניסתו המאוחרת להפצצות על איראן לא הביאו להשמדת תוכנית הגרעין, גם אם הוא טוען אחרת. שחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה הולך ומתפוגג, בינתיים, והנורמליזציה עם סעודיה היא חלום שמתרחק. אולי תהיה תפנית עד סוף הביקור של נתניהו. הלוואי. מנקודת ראותם של שני המנהיגים, העיקר שהם חגגו, גם אם ניצחונות לא היו. ההוויה לעיתים יוצרת את התודעה, ושניהם טובים בהצגת עובדות אלטרנטיביות.
