שלוש לוויות, בתוך חמש וחצי שעות. הר הרצל, ירושלים. המלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר 2023 מביאה את עם ישראל לכל כך הרבה חוויות לא צפויות. חוויות של פחד ואימה, תסכול וכאב, וגם גבורה, ביטחון עצמי, ועוצמה. יש בה הכל מהכל, מיקס ישראלי ששובר כל סטיגמה ומגזר ויש בה גם לוחמים חרדים שיוצאים אל הקרב.
הר הרצל קופץ עליך גם במקומות שהם לא בהכרח סמוכים אליו בירושלים. העיר שיש בה הכל מספקת תזכורות לשגרת הלוויות הבלתי נתפסת שמתרחשת בהר בשנה ושמונה חודשים האחרונים. בדרך מכנסת ישראל אל הר הרצל, מול הספריה הלאומית, ניצבת האנדרטה העירונית לחללי ירושלים במלחמת "חרבות ברזל". 108 בנים ובנות איבדה בירת ישראל במלחמה. בהם בני העיר שנרצחו כאזרחים בטבח השבעה באוקטובר, היו בהם כאלה שנפלו בקרבות הבלימה באותו יום, ורבים רבים אחרים שנפלו בקרבות בתמרון ברצועת עזה ובזה שהתרחש בדרום לבנון.
ירושלים שילמה מחירים כבירים במלחמה הנוכחית, כשמספר הנופלים בני העיר הוא הגבוה בארץ. המגוון החברתי הירושלמי, שכבר הפך לקלישאה, מתבטא גם ברשימת הנופלים. על האנדרטה שהוקמה בלב קריית הממשלה כבר חקוקים שמותיהם של 99 נופלים ירושלמים מאז תחילת המלחמה, אליהם יצטרפו עכשיו השמות של שלושה מחמשת חללי גדוד נצח יהודה שנפלו שלשום בבית חאנון: סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן, סמ"ר מאיר שמעון עמר וסמל משה נסים פרש.
אין קבוצת אוכלוסיה ירושלמית שלא מיוצגת באנדרטה הזו: חילונים ודתיים, מסורתיים וחרדים, ואפילו חרדים לשעבר שחגגו במסיבת הנובה בעיצומו של יום שבת וחג שמחת תורה. ויש בה גם לוחמים חרדים. מושג שלא היה מוכר כמעט בישראל עד הקמת גדוד נצח יהודה. והמלחמה הזאת הכתה בגדוד, כמו כל כוח לוחם שרץ אל קו האש הראשון, חזק מאוד. חלק מהלוחמים שנפלו שלשום התגייסו לצה"ל חצי שנה אחרי תחילת המלחמה, בחודש מרץ 2024, והם כבר הספיקו להילחם בתוך הרצועה בכמה סבבים שונים.
הר הרצל - אתמול בשעה 12:00.
במשך דקות ארוכות עומדים בני משפחתו של סמל משה נסים פרש מחוץ לרכב סוואנה צבאי. הוילונות מורמים, מסתירים את המרחב שבחוץ מהם, ומסתירים אותם מהציבור שעומד וממתין.
בתחילה לא האמנתי שזה אמיתי: אנשי הרבנות הצבאית פותחים את הארון ומאפשרים לבני המשפחה לראות את יקירם החלל בפעם האחרונה
זה הרגע הקדוש והמצמרר ביותר בטקס לוויה צבאי. אני אישית נחשפתי לקיומו בלוויה צבאית של חבר שנפל בחודשים הראשונים של המלחמה ובתחילה לא האמנתי שזה אמיתי: אנשי הרבנות הצבאית פותחים את הארון ומאפשרים לבני המשפחה לראות את יקירם החלל בפעם האחרונה. ארונו של משה מוצב בחלקה האחורי של הסוואנה, ובני המשפחה מקבלים הזדמנות אחרונה להיפרד ממנו. הקהל לא יכול לראות מה מתרחש בפנים, אבל קולות הבכי שלהם בוקעים את הוילון, מתגברים על מנוע הרכב, ומדביקים את הקהל. גם אותי הם הדביקו. גם אם אתה מגיע להר הרצל כדי לסקר את מסע הלוויה כעיתונאי, אי אפשר שלא להידבק בכאב הכל כך אישי הזה שאין לאומי ממנו. רבים עומדים שם ומחכים, ברגע הזה שבו זוג הורים, אחים צעירים של אח בכור נערץ, רואים אותו בפעם האחרונה. הם בוכים ובוכים, וכולנו יחד איתם.
הקהל רובו ככולו דתי ומסורתי, חלק מהנוכחים שומעים את הבכי של בני משפחת פרש ופותחים בקריאת פרקי תהילים. ביהדות מקובל לדבר על בכי של המתפלל בראש השנה וביום הכיפורים ככזה שבוקע שערי שמיים, ואני חושב לעצמי, איזה בכי יותר מסוגל לבקוע שערי שמיים יותר מזה של הורים שרואים עכשיו את בנם בפעם האחרונה. הבן משה שגדל כחרדי, התגייס לצה"ל ולא עזב את העולם שממנו בא. משה הצליח להיות גם מאגיסט וגם יהודי שמחובר ליהדות שלו בכל מימד אפשרי, בלי להתפשר על אף אחד מהשניים.
ההר מתמלא. הם מגיעים בהמוניהם, לוחמים, כיפות שחורות לראשם, כיפות של רבי נחמן, כיפות של הרבי מלובביץ', חלקם על אזרחי וחלק עם מדים. כולם עם נשק משופצר.
הרבה מראות שלא נראים תדיר בהר הרצל נראו בו אתמול. רבני חרדים לחלוטין, חלקם בלבוש חסידי וחלקם ליטאים. חלקם ש"סניקים וחלקם מצביעי יהדות התורה
הרבה מראות שלא נראים תדיר בהר הרצל נראו בו אתמול. רבני חרדים לחלוטין, חלקם בלבוש חסידי וחלקם ליטאים. חלקם ש"סניקים וחלקם מצביעי יהדות התורה.
הרב יצחק בר חיים, רב עמותת נצח יהודה עולה להספיד את משה: "משה, פגשתי אותך לפני שלושה שבועות בריענון רתק בבקעה". קשה להאמין שמילים כאלה יוצאות מפיו של רב חרדי, בוגר ישיבת חברון, ישיבת הדגל של הציבור הליטאי שנמצאת ממש בסמוך להר הרצל. "כשעלית לגדוד לא היית כשיר לזה והוכחת כמה עוז ותעצומות יש בך.
עמדת בשעת מבחן. והנה עכשיו אנחנו עומדים ליד קברך מול כל עם ישראל. אתם הנערים שמוסרים את נפשכם למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל. משה היקר תעמוד לפני כיסא הכבוד תעמוד לפני ריבונו של עולם ותאמר לצרותינו די. היה נא מליץ טוב על חבריך הגיבורים, על חבריך הפצועים, על כל עם ישראל, שבזכות המסירות נפש שלכם נזכה כולנו להתחבר. ובמהרה נשמע את קול שופרו של משיח במהרה בימינו".
אלה לא טקסטים שנשמעו בהר כמעט מעולם. אינספור מבני הציונות הדתית נפלו במערכות ישראל ורבים מאוד גם במלחמה הזאת, אבל רב חרדי שמספיד כך צעיר חרדי בבית העלמין הצבאי הגדול בישראל, זה אירוע נדיר, שרק מלחמה כמו המלחמה הזו, שרק עיר כמו ירושלים, שרק מדינה כמו ישראל 2025, יכולות לייצר.
