רוח הקודש הנושבת מכיוון וושינגטון הפילה את מוראה על חברי הקואליציה למשך מספר ימים והשתיקה אותם לטובת תפילות הלל או ריקודים בבר-מצווה לצלילי שיריו של אברהם פריד, אבל נראה שהיחידים במסדרונות השלטון שלא הצטרפו למניין היו דווקא החרדים. הם הלכו לחפש את עצמם במשעולי הממשלה הפתלתלים, שואלים איך הגיעו למצב הזה שעובדים עליהם בעיניים ולא מספקים להם חוק גיוס כמובטח, תוהים איך הגיעו למצב הזה שבו גם הציבור שלהם וגם הציבור שאינו שלהם – לא מרוצים מהם באותה מידה: לא חוק גיוס עם פטור לחרדים ולא שוויון בנטל עם אכיפה שווה. הרב גפני, חבר כנסת ותיק וחבר נאמן במסדר הכבוד של נתניהו, לא היסס אתמול לחרב את החגיגה והרים שוב את נס המרד הקואליציוני. זה עלה לו בבריאות פוליטית, אבל הוא היה נחוש להזכיר לחבריו בקואליציה שסיעתו תמשיך להחרים את החוקים שיובאו למליאה עד שיתירו את פלונטר הגיוס, וממש לא אכפת להם אם הרוטמנים והלוינים ייקחו את זה קשה או שביבי חלילה יתבאס.
ממש באותן שעות הוביל הרב נול, אב שכול טרי שאיבד את בנו הצעיר סמ"ר משה שמואל נול בתופת העזתית, את מסע הלוויה ברחובות השכונה החרדית רמת בית שמש כשהוא צועד זקוף, דגל ישראל בידיו, ומאחוריו אלפים ובהם לובשי מדים ולובשי שחורים, עוטי כיפה ועטורי שטריימל. מהדירות בבניינים לאורך דרכו האחרונה – היכן שקראו בבוקר את מאמר המערכת של יתד נאמן שנכתב בידי י"נ אחד וכפר במנהיגותו של נתניהו בנימוק ש"תפקוד מבריק וכשרוני ככל שיהיה בעת מלחמה, אין בו די כדי להגדיר 'מנהיג'" – עלו קולות בכי. הדיסוננס בין הסביבה שבה חיו הנופלים לבין הסביבה שבה מצאו את מותם מעולם לא היה כל כך עוצמתי ונוכח כמו ברגעי הלוויה הזאת, וההתנגשות הערכית בין אלו שימותו ולא יתגייסו ובין אלה שיתגייסו ואף ימותו, אף פעם לא הייתה כה כואבת.
אף אחד לא אומר שיתד נאמן הוא דבר מחייב ברמה של סידור תפילות, אבל אפשר להסכים שזה ביטאון ברמה של סניף תודעתי מפלגתי, ואם הוא מהדהד תסכול כלפי ראש הממשלה בבוקר של לוויות, סימן שלמישהו בדגל התורה מאוד דחוף לאותת שמשהו עלול לקרות אם לא יקשיבו להם במיידי. אם תרצו, סוג של איום מפורש. אפילו וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, גויס לטובת הרעיון המפלגתי: "התברר כי להבטחות השווא ולהתנכרות לצורכי העם, ובהם אנשים שהיו אוהדיו ותומכיו, היה מחיר כבד", נכתב שם כסוג של המשך ישיר לדבריו של בכיר בדגל התורה שאיים שלשום כי אם לא תוגש למפלגות החרדיות טיוטה של חוק הפוטר בני ישיבות מגיוס עד שנתניהו יחזור מוושינגטון, "האפשרות של פרישה מהממשלה ממשית".
מבנה שעלול לקרוס לתוך עצמו
כן, לא טעיתם, המנהיגות הפוליטית של החרדים מבקרת את המנהיגות הפוליטית של העם מתוך הקואליציה, וזה נראה כמו מבנה שעלול לקרוס לתוך עצמו. כי זאת לא פגרת הקיץ שמתקרבת בצעדי ענק אל סיפה של הכנסת ה-25 ומביאה איתה תחושה חזקה של אווירת סוף קורס, לא המלחמה הארורה שהתישה את הפועלים הפרלמנטרים בשדות החקיקה הפראיים, ואפילו לא ביקורו של ראש הממשלה בוושינגטון שעסוק עכשיו בדברים חשובים ואסור להפריע לו עם זוטות מסוג חרם בתוך הקואליציה שלו. אלה בסך הכל ראשי המפלגות החרדיות שהחליטו לדפוק ברקס מהגיהינום על אירוע הגראנד פינאלה של ההפיכה המשטרית.
המנהיגות הפוליטית של החרדים מבקרת את המנהיגות הפוליטית של העם מתוך הקואליציה, וזה נראה כמו מבנה שעלול לקרוס לתוך עצמו
כבר חודשיים שהם מחבלים בתוכניות להחרבת הדמוקרטיה, מונעים בגופם עשרות הצעת חוק פרטיות של עמיתיהם לקואליציה, עוצרים את המהלך לפיצול תפקיד היועמ"שית, ממסמסים רעיונות על מחשב שיקבע את הרכב השופטים בדיונים בבית המשפט העליון, והחל מהשבוע הבא גם יעכבו כניסת מוקשים שכבר אושרו בוועדות שרים לחקיקה כמו "חוק יאיר גולן". הצעה נוספת שלא תעלה כל זמן שימשיכו החרדים להתנהג כמו אחים לנשק ביום טוב בקפלן, נועדה להחליש את תפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.
מהצד נראה שאיבדו את מגע הקסם הדתי על בוחריהם, והאג'נדה נוזלת להם בין האצבעות בדיוק כשהכי היו צריכים אותה בזמן פציעות הפוליטי שלהם. אולי זאת קארמה יהודית שפועלת נגד כל מי שממשיך להתפשר על מה שחשוב לו כמו גורל החטופים בעזה. עמדתם הלעומתית והעקבית אך הרפה בנוגע לקידום עסקאות וסיום המלחמה, אף פעם לא חילצה מהם איומים מפורשים כמו אלה שהם מפזרים עכשיו בכל מקום בעיר. אם היו מצטרפים מההתחלה למאבק להשבת החטופים ולסיום המלחמה היו קונים את עולמם, אפילו לוקחים חלק במהלך היסטורי-חברתי. עכשיו כשהמלחמה עומדת להסתיים, אולי יתחילו להבין מה המחיר האמיתי של בגידה בערכיה הבסיסיים של היהדות, למה היו צריכים להתעקש על כך שפדיון שבויים קודם לכיבוש חלקי ארץ, ואיך אמורה הייתה להיראות התנגדות למדיניות שכפופה למצבו המשפטי של ראש ממשלה.
מרב בטיטוזאת אולי נשמעת האשמה כלפי ראש הממשלה, אבל למעשה זהו וידוי של מנהיגי החרדים על הניתוק שלהם ממציאות משתנה. הם נלחמים על תקציבים לאברכים בשעה שעוד ועוד מתגייסים לצבא, מסרבים להרחבת לימודי ליבה בזמן שהורים מתחננים לפתיחת בתי ספר וחוסמים כבישים וצועקים נמות ולא נתגייס כשהחברים שלהם נהרגים באוהלה של תורה בשדה הקרב. כל עוד לא יכירו בשונות של האדם החרדי ומהם הדברים שחשובים לו באמת, הם עלולים לצאת צ'רצ'יל בעצמם.
