מלחמת 7 באוקטובר קרובה לסיום ולמרות שעשרות חטופים מוחזקים עדיין במנהרות חמאס וצה"ל מתבוסס בבוץ העזתי, אפשר להרים ראש ולראות גם את ההישגים. הישגים ולא ניצחון, מפני שניצחון או תבוסה בעידן המודרני נמדדים בתוכנם של הסדרי סיום המלחמה ובמצב המדיני שמתקבע אחרי שהתותחים הפסיקו לרעום. ואנחנו עוד לא שם. עדיין מתקיים חיכוך אלים, גם בחזיתות שבהן הסתיימה המלחמה העצימה. אבל מסתמנת כעת הזדמנות ליצור מפנה דרמטי לחיוב בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מפלס האיומים הקיומיים עשוי לרדת אם נצליח בעזרת ידידינו בוושינגטון לשלב בין הרתעה צבאית ישראלית חזקה, הסכמים אזוריים שיושגו במעורבות פעילה של ארה"ב, ועוצמה כלכלית וטכנולוגית שנפתח באמצעות המשאבים שיתפנו מניהול המלחמה. השילוב הזה יאפשר לישראל, לראשונה בתולדותיה, להתמודד עם האיומים הביטחוניים מבלי לשלם מחיר דמים ומחיר כלכלי בלתי נסבלים ובלי לרוץ לממ"דים כל כמה שנים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
הערת אזהרה: בכל רגע עלול להופיע "ברבור שחור" שיגרום לכך שהנאמר לעיל, חלקו או כולו, לא יתגשם במציאות. למשל, אם האיראנים יצליחו לפרוץ בחשאי לפצצה גרעינית, אם טראמפ יתהפך עלינו או שמקבלי ההחלטות בישראל יחמיצו את ההזדמנויות המדיניות שנפתחו בפנינו. אבל גם אם תהיה התקדמות בערוצי המו"מ השונים, התהליכים יימשכו לפחות חצי שנה, אפילו שנה, עם עליות ומורדות שימרטו את עצבינו.
כל עוד נתניהו נכנע לסמוטריץ' ולבן גביר, ישראל אינה יכולה לקטוף את ההישג הפוטנציאלי הגדול ביותר של חרבות ברזל – הצטרפות סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות להסכמי אברהם
נקודת המוצא של צירי ההידברות השונים היא שכל החטופים יחזרו הביתה. זהו לא רק תנאי הכרחי לסיום המלחמה בעזה ולהשגת מטרותיה העיקריות; בלי החזרת החטופים אי-אפשר יהיה למצות את הישגי המלחמה גם בזירות האחרות לכדי ניצחון ברור. זאת מפני שהחברה הישראלית לא תשתקם נפשית ופוליטית כל עוד לא חזרו החטופים החיים לחיק משפחותיהם והחללים הובאו לקבר ישראל. השסע החברתי יחמיר וימוסס את ההרתעה ששיקמנו וחיזקנו במלחמה הארוכה הזו. השסע גם יפגע בקונצנזוס הדרוש לקבלת החלטות מדיניות גורליות. יתרה מכך: כל עוד החטופים נמצאים במנהרות עזה, צה"ל לא יוכל לפעול ביעילות להרס היכולות והתשתיות הצבאיות של חמאס מעל ומתחת לפני קרקע.
4 צפייה בגלריה
בנימין ושרה נתניהו עם משפחות החטופים. נקודת המוצא של צירי ההידברות היא שכל החטופים יחזרו הביתה
(צילום: אבי אוחיון/ לע״מ)
גם נורמליזציה עם סעודיה ומדינות מוסלמיות אחרות לא תקרה ללא עסקה לשחרור כל החטופים ולהפסקת המלחמה. הסעודים מבהירים זאת לכל מי שרק מוכן לשמוע. הם גם העלו את המחיר הפוליטי שנדרש מישראל בתמורה להצטרפותם להסכמי אברהם. כעת תובעים הסעודים לא רק הפסקת אש מוחלטת בעזה, אלא גם תהליך מדיני שיוביל, לכשיבשילו התנאים, לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. גם המדינות הסוניות המתונות האחרות דורשות שהרשות הפלסטינית תהיה שותפה לשלטון ברצועה ביום שאחרי, וכי אחרי סיום הלחימה יתחיל מו"מ שיוביל להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
החשוב מבין המסלולים האלה הוא המשא ומתן שארה"ב ואירופה מנסות להשיק עם איראן. כדרכם של האיראנים, הם מנהלים מו"מ קשוח על התנאים שבהם יתנהל המו"מ העיקרי, מתוך כוונה להתיש ולרכך את בני שיחם עוד לפני שהגיעו לסוגיות הליבה
ממשלת ישראל דוחה בינתיים את שתי הדרישות האלה על הסף. נתניהו יודע שאפילו אם ירמוז על מוכנותו לשקול זאת – לא תהיה לו ממשלה. אלא שהאמירותים והקטארים לא מוכנים לקחת חלק בממשל ברצועה ובמימון שיקום הריסותיה אם הרשות לא תהווה רשמית חלק מהשלטון. וכך, כל עוד נתניהו נכנע לסמוטריץ' ולבן גביר, ישראל אינה יכולה לקטוף את ההישג הפוטנציאלי הגדול ביותר של חרבות ברזל – הצטרפות סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות להסכמי אברהם. אחת ממטרותיו של סינוואר במתקפת 7 באוקטובר הייתה לטרפד נורמליזציה עם סעודיה. והנה, דווקא ממשלת ישראל היא שמונעת היום הגעה להסכם שמשמעותו ניצחון ברור על האיסלאם הג'יהאדיסטי.
לצד משבי הרוח האופטימיים מוושינגטון ומדוחא, אפשר לשאוב עידוד מהסבלנות ומההתמדה הלא-אופייניים שמגלה טראמפ בחתירתו להשכין שלום במזרח התיכון. ולא רק בזירה העזתית אלא גם בחזיתות אחרות, שבהן כבר נובטים תהליכים מדיניים שעשויים לשנות את פני האזור.
החשוב מבין המסלולים האלה הוא המשא ומתן שארה"ב ואירופה מנסות להשיק עם איראן. כדרכם של האיראנים, הם מנהלים מו"מ קשוח על התנאים שבהם יתנהל המו"מ העיקרי, מתוך כוונה להתיש ולרכך את בני שיחם עוד לפני שהגיעו לסוגיות הליבה.
הקלפים שבידי מעצמות המערב וישראל חזקים למדי. מומחי גרעין מערביים מסכימים שאם חמינאי יחליט לשקם ולחדש את פרויקט הגרעין, יידרשו לאיראן מספר שנים והשקעות של מיליארדי דולרים. ההערכה המעודכנת בקרב גופי מודיעין במערב היא שהאיראנים לא הספיקו להוציא אורניום מאתרי הגרעין בטרם הופצצו. אך גם אם הערכה זו מוטעית ונותרו בידיהם 408 קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה של 60 אחוז שניתן להעשיר לרמה של 90 אחוז ולייצר ממנה מתקן נפץ גרעיני בתוך חודשים ספורים, הדבר אינו מעשי כרגע. הסיבה לכך היא שחיל האוויר הרס את מתקן "ההמרה החוזרת", שבו מייצרים את ליבת מתקן הנפץ. בינתיים, בעוד פוטין, מסיבותיו שלו, מחזיק את ידו קפוצה על אספקת אמצעי הלחימה לאיראן, האייתוללות מנסים לגייס לטובתם את סין.
ובכלל, מומחים בעלי שם סבורים שזו שגיאה להעריך במונחים של זמן שיקום עד כמה אפקטיבי הנזק שגרמו ההפצצות לפרויקט הגרעין האיראני. המדד הנכון, לדעתם, הוא כיצד ישפיעו ההפצצות על החלטת המנהיג העליון בבואו להחליט אם לשקם את הפרויקט, להקפיאו או לזנוח אותו כליל. אם חמינאי יחליט לזנוח או להקפיא את הפרויקט, תהיה זו הצלחה נטו ליוזמה ההתקפית הישראלית שארה"ב הצטרפה אליה. אבל גם אם יחליט לחדשו, לישראל ולארה"ב יש עכשיו כלים אפקטיביים לסכל זאת.
בוושינגטון מניחים שאיראן תתייצב בסופו של דבר אל שולחן המו"מ, בעיקר מפני שהיא זקוקה יותר מתמיד להסרת הסנקציות הכלכליות מעליה וחוששת מסנקציות נוספות. בישראל מצפים מהאמריקאים שיציגו לאיראנים במשא ומתן את הדרישות הבאות:
• הקפאה והפסקה מוחלטת של כל מרכיבי תוכנית הגרעין והימנעות משיקום המתקנים שנפגעו.
• הפסקת ההעשרה וההמרה החוזרת של אורניום על אדמת איראן.
• פיקוח הדוק וחודרני, כולל בדיקות פתע של סבא"א.
• התחייבות איראנית להגבלת הפיתוח והייצור של טילים בליסטיים, משגרים, טילי שיוט וכטב"מי נפץ.
• הסכמה איראנית לפיקוח בינלאומי, רצוי אמריקאי, על ביצוע ומילוי התנאים הנ"ל.
• התחייבות של האיראנים להימנע מערעור היציבות האזורית באמצעות מימון ואספקת ציוד צבאי לארגונים חתרניים ושלוחים למיניהם.
משא ומתן נוסף מתנהל בין שליחו של טראמפ לסוריה וללבנון, תומאס ברק, לבין נשיא לבנון ג'וזף עאון ויו"ר הפרלמנט המיתולוגי נביה ברי. ברק אמר במפורש כי אינו שבע רצון מהתנהלות הצדדים ביישום הפסקת האש. הלבנונים פירשו זאת כנזיפה לישראל, שממשיכה לתקוף מהאוויר אתרים בעלי פוטנציאל איום ולחסל בסיטונות אנשי חיזבאללה ופעילי טרור פלסטינים שמגלים פעלתנות יתר. בינתיים ארה"ב אינה דורשת במפורש מישראל שתפסיק, שכן התקיפות מייצרות לחץ על הממשל הלבנוני ובעיקר על חיזבאללה, שנמצא בנקודת השפל החמורה ביותר בתולדותיו, לשקול ברצינות את ההצעות האמריקאיות.
4 צפייה בגלריה
נשיא לבנון ג'וזף עאון (מימין) עם השליח תומאס ברק בביירות
(צילום: Lebanese Presidency Press Office/AP)
העסקה שמציע השליח ברק ללבנון היא זו: אתם תפרזו את אזור דרום לבנון, כך שרק צבא לבנון ויוניפי"ל יורשו לשאת שם נשק; תפרקו את חיזבאללה מיכולותיו לתפקד כצבא טרור בכל שטח לבנון, תוציאו מידיו את מערכות הנשק הכבד העיקריות שנשארו לו ותשמידו אותן, וגם תמנעו מ"גורמים זרים" לשקם אותם. בתמורה, הממשל בוושינגטון, מדינות המפרץ הסוניות וטורקיה יושיטו סיוע של עשרות מליארדי דולרים לשיקום התשתיות והכלכלה בלבנון. אם לבנון תסכים ותמלא אחרי תנאי ההסכם, ישראל אמורה לתרום את חלקה בנסיגה מהמוצבים שהקימה בשטח דרום לבנון ולהיכנס למו"מ מואץ על נקודות הגבול השנויות במחלוקת. ירושלים לא נתנה בפומבי את הסכמתה להצעה האמריקאית, אך גם לא הביעה התנגדות.
החלום של "לנגב חומוס בדמשק" כבר אינם רק נחלת התקשורת הישראלית. יש כיום לא מעט אזרחי ישראל ללא דרכון זר שנוסעים לסוריה דרך מדינות שכנות, שוהים בה ואף עושים בה עסקים. למרות זאת, עדיין רחוק היום שבו תצטרף סוריה להסכמי אברהם. מוחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) ושר החוץ שלו אמנם מצהירים השכם והערב שאינם חפצים במלחמה עם ישראל, והנשיא הסורי אף הבטיח לטראמפ בפגישתם שלא יאפשר לאיראן להשתמש בשטח ארצו כדי לחמש את חיזבאללה בלבנון או לתקוף באמצעות שלוחיה את הגולן הישראלי.
אל-ג'ולאני, ג'יהאדיסט לשעבר שארה"ב הציעה פרס כספי על ראשו, נתן לטראמפ להבין שבבוא העת הוא ינרמל את היחסים עם ישראל, ובלבד שארה"ב תסיר את הסנקציות שהוטלו על סוריה בזמנו שלטון אסד ותאפשר לכלכלה הסורית להתאושש ולהשתקם. טראמפ אכן הסיר את הסנקציות, אבל המו"מ הישיר שמתנהל לדברי מקורות זרים בין ישראל למשטר החדש בסוריה עוסק בשלב זה בעיקר בסידורי ביטחון מקומיים ובהיערכות שני הצדדים באזור החיץ, בחרמון ובגולן הסורי.
4 צפייה בגלריה
אל ג'ולאני נתן לטראמפ להבין שבבוא העת הוא ינרמל את היחסים עם ישראל
(צילום: Saudi Royal Palace/AP)
אפשר להניח שראש המל"ל צחי הנגבי ונציגי המשטר הסורי שנפגשים מעת לעת מדברים גם על הסכמים כלכליים ועל סיוע ושיתוף פעולה הומניטרי לטובת תושבי הגולן הסורי והדרוזים ברמת הגולן. ייתכן שבשיחות האלה נבחנים היבטים גם שונים של נורמליזציה. אך לפי שעה, שני הצדדים נזהרים מאוד שלא לנהל מו"מ קונקרטי בעל משמעויות מדיניות ואסטרטגיות מרחיקות לכת.
בישראל עדיין לא בטוחים שהמנהיג לשעבר של אל-קאעידה בסוריה אכן שינה את טעמו, ונוהגים בו על פי הכלל כבדהו וחשדהו. סיבה נוספת לכך היא שמשטרו של ג'ולאני עדיין לא יציב ואינו שולט בכל שטח סוריה. אפשר להעריך שאם בעלי הברית הג'יהאדיסטים של ג'ולאני יחליטו שהרחיק לכת בקשריו עם ישראל, הם יעשו כל שביכולתם לפגע בה כדי לחבל ביחסים ואולי אף ימרדו במנהיגם לשעבר. לכן, אל-ג'ולאני מהלך לקראת ישראל עקב בצד אגודל, וגם בישראל לא ממהרים לקפוץ לחיקו.
הלחץ הצבאי לא מביא לשחרור החטופים. זאת ניתן יהיה להשיג רק באמצעות משא ומתן לסיום המלחמה, שבו ייקבעו גם דמותו וזהותו של הגוף השלטוני שיחליף את חמאס ברצועה.
המגעים בהקשר הישראלי-סורי מתנהלים בין ארבעה גורמי כוח: המשטר החדש בסוריה שרוצה לאכוף את מרותו על כל שטחה הריבוני ולהתחיל מהר ככל האפשר בשיקום כלכלתה; טורקיה, שהיא הפטרונית שלו; ארה"ב, שרוצה להבטיח את עתידם של הכורדים הפועלים בשיתוף פעולה עם סנטקום (פיקוד המרכז של ארצות-הברית) וה-CIA בצפון מזרח סוריה; וישראל.
המצב הנוכחי נוח לישראל. מאז שקרס משטר אסד נהנה חיל האוויר מחופש פעולה מוחלט ברב המרחב האווירי הסורי, וכוחות הקרקע של צה"ל (אוגדה 210) בונים מכשול שיבלום תקיפות טרור לשטחנו באזור החיץ בגולן הסורי ואף מקיימים משם ומהחרמון הסורי פעילות "הגנה קדמית". לא מפתיע, אם כך, שבישראל לא לוחצים על ארה"ב להתקדם בתהליך נרמול היחסים.
יעברו חודשים רבים עד שתמונת המצב האזורית תתבהר, אך כבר עכשיו ברור שברוב זירות הלחימה, כולל יהודה ושומרון, הצליחו הצבא וקהיליית המודיעין להשיג את המטרות שהציב להם הקבינט ואף מעבר לכך.
בעזה המצב שונה. צבא הטרור של חמאס אמנם הובס, אבל אנשי הארגון מתבצרים במתחמים התת-קרקעיים שנותרו בידיהם ומגיחים בחוליות קטנות כדי להפיל חללים בקרב לוחמי צה"ל באמצעות מטעני נפץ ורקטות אר-פי-ג'י. זאת לצד ניסיונות הולכים וגוברים לחטוף חיילים, כמו באירוע שבו נפל השבוע רס"ר (במיל') אברהם אזולאי ז"ל. המחבלים ניסו לחטוף אותו מתוך באגר שעליו עבד באזור חאן-יונס, הוא נאבק בהם ונהרג, אך הם לא הצליחו לחטוף את גופתו.
זו דרכו של חמאס להוכיח שניצח במלחמה מפני שעמד על רגליו ושרד עד לסיומה. כך, לגרסתו, ינצח גם במלחמה הבאה ובזו שתבוא אחריה, לכן הוא ראוי להנהיג את המאבק הפלסטיני עד לניצחון הסופי. זהו דפוס פעולה ג'יהאדיסטי המקדש את המוות בשם אללה ואדיש לסבל האוכלוסייה האזרחית ולהרג לוחמיו. לכן, הלחץ הצבאי לא מביא לשחרור החטופים. זאת ניתן יהיה להשיג רק באמצעות משא ומתן לסיום המלחמה, שבו ייקבעו גם דמותו וזהותו של הגוף השלטוני שיחליף את חמאס ברצועה.
כדי שמהלך מדיני יצליח, ממשלת ישראל והעומד בראשה צריכים לוותר לא רק על ציר מורג, אלא גם על כמה לאווים אידיאולוגיים שנועדו לסכל כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית. אולי מעורבותו האישית של טראמפ תחולל גם את הנס הזה.
