הנסיעה בהאמר פתוח מבסיס נחל עוז לאזור דארג' א-תופאח, הנקודה המערבית ביותר שבה צה"ל פועל בעזה, מהירה יותר ממה שלוקח לקפה לרתוח ועד שהוא גולש. אבל כמו בכל אזור לחימה, הזמן של עזה לא דומה לשום זמן אחר. המאבק הסיזיפי במנהרות, שממשיכות להפתיע בהיקפן, בעומק שלהן ובתחכום, מלווה את כוחות הנח"ל כבר 21 חודשים של לחימה.
"מעל הקרקע, אפשר להגיע לים בכלום זמן", אומר סגן-אלוף א', מג"ד 932 (גרניט), "אבל מתחת לרגליים שלנו יש עיר שלמה. לפרק אותה זאת משימה שדורשת מודיעין, תכנון, מיגון, אמצעים מיוחדים – וזמן". וזמן, מכל הבעיות שעוד יפורטו כאן, הוא הנקודה הרגישה ביותר. בין הלחץ והרצון הציבורי להחזיר את החטופים בהסכם לבין הטענות כאילו "הצבא לא זז", כפי שטענו שרים בקבינט – בצה"ל מתקשים להעביר את המסר שנקלט היטב בשטח: זאת עבודת נמלים, קשה ומסוכנת.
הדרך הארוכה לפירוק התשתיות
תשתית תת-קרקעית הוא לא סלון שקונים באיקאה: הפירוק שלה הוא תהליך המצריך שיטתיות ומקצועיות. זה מתחיל באיסוף מודיעין ומיפוי תוואי המנהרות, ממשיך בהשתלטות על השטח והתארגנות להגן עליו, עובר דרך הכנסת מכונת קידוח ואמצעים מיוחדים (כמו כלבים וחיישנים) על מנת לבדוק שהמנהרה כשירה לפיצוץ – ורק אז מגיע תורו של חומר הנפץ.
ההתנגשות בין אופיו המורכב של התהליך לתנאים החיצוניים – היא שיוצרת צוואר בקבוק: למשל מכונות קידוח (דרילרים) לא צומחות על העצים והמלאי שלהן מוגבל. זהו הדין גם לגבי חומרי נפץ. בשני המקרים הבעיה לא ישראלית אלא עולמית. פירוק קילומטר אחד, לפי ההערכות של כמה קצינים, יכול להימשך שבועות. ברקע כמובן מושקע מאמץ מקסימלי להימנע מפעילות באזור שבו עלולים להיות חטופים.
בינתיים, חמאס לא יושב בשקט ומחכה. לדברי קצין בכיר שמכיר את הגזרה, הארגון לומד את שיטות העבודה ומנסה לשבש את הכלים. "זאת תחרות למידה, ואנחנו כל הזמן מפתחים שיטות חדשות", הוא אומר, ולא מסתיר את התסכול על חלק מהשיח התקשורתי: "כל מי שמדבר על 'דשדוש' לא יודע מול מה אנחנו עומדים". קצין אחר בשטח מסביר כי מחבל יכול לצאת מתוך פתח נסתר ולהניח מטען מבלי שבכלל יבחינו בו. "לכן, זאת פעילות מסוכנת מאוד", הוא אומר.
לפתע נשמעת התרעת "גשם סגול", כלומר ירי פצמ"רים. אין איפה להסתתר. אנחנו תופסים מחסה, נשכבים, וממתינים לכריזה בחמ"ל. תחושה של רולטה.
במקביל, בנקודה סמוכה, שני לוחמי צנחנים נפצעים מאש צלפים. מתחת לקרקע של בית-חאנון הסמוכה, כך מעריכים, נמצאים בין 60 ל-80 מחבלים. צה"ל מכתר אותם, אבל זה עלול להימשך עוד הרבה זמן, עד שהם ייצאו ל"עקיצות" – תקיפה של הכוחות, ואז יחזרו למנהרה.
אבל בגדוד גרניט, למרות השחיקה הטבעית, ניכר הצורך לשדר החוצה גם תחושות אחרות. "יש 'תחרות' של לוחמים לצאת לפעילות מבצעית. אנחנו מסתכלים אחורה, רואים את ניר עם ושדרות, ומבינים למה אנחנו כאן – כדי להשמיד את המנהרות שמהן המחבלים באו", מספר רב-סרן רותם, מ"פ. לדבריו, כל יום בפלוגה מוקדש לסיפור של חטוף אחר. בכל סוף שבוע מעלים על נס את זכרו של לוחם שנפל.
מתמקדים בצפון הרצועה
ברקע המגעים להפסקת אש והמחלוקת בין הדרג המדיני לרמטכ"ל סביב מבצע "מרכבות גדעון", בצבא מצביעים על מספר הישגים מאז פתיחתו, ובראשם חיסול מספר בכירים שניהלו את הארגון לאחר יחיא סינוואר: סינואר האח, מח"ט רפיח שבענה, וחכם עיסא. מלבדם, 1,300 מחבלים חוסלו, ביניהם מג"דים ומ"פים. וכמובן, הישג חשוב הוא החלשת המשילות של חמאס באמצעות שליטה בחלוקת הסיוע ההומניטרי. גם הפרימטר, אותו אזור חיץ בין יישובי הגדר לעזה, הורחב עד לעומק של שני קילומטרים.
אם צה"ל ייסוג מאזורים רבים, כפי שצפוי לקרות תחת הפסקת אש חלקית, חמאס לא יפתח שם בתי קפה. בסופו של דבר, תידרש שוב כניסה למערכה, וייתכן שהיא תדרוש מספר גבוה אפילו יותר של לוחמים. מאידך, זמנם של החטופים אוזל ואין לדמיין מה עובר עליהם ב-644 הימים הללו
כעת עיקר המאמץ הוא בצפון הרצועה, שם שלוש אוגדות פועלות בניסיון להכריע את החטיבה השלישית של חמאס. חטיבת רפיח הושמדה כליל, וחטיבת חאן-יונס כמעט לחלוטין (כיסי התנגדות מעטים עדיין נותרו). חוץ מזה, מבצע "מרכבות גדעון" גם לא כלל כניסה לעיר עזה ולמחנות המרכז.
אם תיחתם הפסקת אש, והרמטכ"ל הבהיר שלשום ש"נוצרו תנאים" לכך, הצבא יידרש להבין איך הוא מטפל באיום המנהרות. חמאס יכול לשקם אותן, והוא אף מנסה לעשות כבר עכשיו. המנהרות גם עלולות לסייע לו בחטיפת לוחמים, כמו בניסיון לחטוף את רס"ר (מיל') אברהם אזולאי ז"ל, מפעיל הדחפור שהספיק להילחם במחבלים לפני שנהרג. ולבסוף ישנה סכנת המטענים, שברובם מאולתרים מאמצעי לחימה של צה"ל שנפלו לידי האויב.
יוסי יהושועלכן, אם צה"ל ייסוג מאזורים רבים, כפי שצפוי לקרות תחת הפסקת אש חלקית, חמאס לא יפתח שם בתי קפה. בסופו של דבר, תידרש שוב כניסה למערכה, וייתכן שהיא תדרוש מספר גבוה אפילו יותר של לוחמים. מאידך, זמנם של החטופים אוזל ואין לדמיין מה עובר עליהם ב-644 הימים הללו.
זו דילמה שחייבת להיות ברורה. כך או אחרת, אם היעד הוא אכן "השמדת חמאס", אזי הציבור צריך לדעת את מה שאומרים קצינים בכירים: זאת מטרה שההשגה שלה תימשך שנים, וכל מי שטוען אחרת לא מבין על מה הוא מדבר. לעזה יש זמן. למעשה, זה כל מה שנשאר לה.
