יותר ויותר מזכיר שר האוצר סמוטריץ' את הרשל'ה, שהגיע לעיר גדולה, נכנס לפונדק וביקש שייתנו לו ארוחה גדולה, ושאם לא – הוא יעשה את מה שאבא שלו עשה. ובכל פעם שאמר את זה הבהיל את הפונדקאית בתנועות ידיו הנמרצות ובקולו הרועם. אחרי שנתנה לו ארוחה, ביקשה זו לדעת מה אבא שלו היה עושה, ענה לה הרשל'ה שאבא שלו, כשלא היה לו מה לאכול, היה הולך לישון רעב.
אז סמוטריץ' הולך הרבה פעמים לישון רעב, לא לפני שהוא מחזק את דבריו הנמרצים בנקודה. נ ק ו ד ה! הוא אומר, מדגיש כל אות. אם ייכנס גרגר אחד לעזה הוא מתפטר. נ ק ו ד ה. בינתיים נכנסו לעזה כבר הרבה גרגרים, שלא לומר משאיות שלמות של גרגרים, וסמוטריץ' נישאר עם הנקודה. אז הוא הסביר, שהתכוון שאם גרגר אחד ייכנס לחמאס, לא לעזה.
נו, מילא. הרי אלפי טונות הגיעו לחמאס. ומה הוא עשה חוץ מעוד קצת רעש, מעוד איומי סרק.
אתמול הוא ביטל את הפגישות שנקבעו לו וכינס שורת התייעצויות. מהשיחות הסגורות שלו "הודלפה" אחת מהצהרותיו: "אם חלילה נכונים הפרסומים על נכונות מצד ראש הממשלה לסגת במסגרת עסקת חטופים מאזורים שנכבשו על ידי לוחמינו בדמים מרובים, זו תהיה הפניית עורף קשה ללוחמים ולמשפחות שהקריבו את היקר להם מכל והפרת התחייבות שנתנה להם". והרי כל דאגתו של סמוטריץ', כידוע, היא לאותם מילואימניקים ובני משפחותיהם ולהתחייבויות שניתנו להם.
והנה תחזית: הכנסת יוצאת בעוד שבועיים לפגרה. אם סמוטריץ' היה באמת רוצה, הוא היה מתפטר היום. סליחה, אתמול. אבל עכשיו הוא יגיד: ממילא פגרה, אז אין טעם שאתפטר, אבל אם עוד שלושה חודשים המצב הזה נמשך – אני מגיש באותו הרגע את התפטרותי. נ ק ו ד ה.
מוכרחים להודות שהאיש לא לגמרי מפוענח. מצד אחד קור רוח מצמרר בכל מה שקשור לעסקת חטופים והחזרתם הביתה. מצד שני, פרצי רגשנות, כולל דמעות, כמו בביקורו בניר עוז
מוכרחים להודות שהאיש לא לגמרי מפוענח. מצד אחד קור רוח מצמרר בכל מה שקשור לעסקת חטופים והחזרתם הביתה. מצד שני, פרצי רגשנות, כולל דמעות, כמו בביקורו בניר עוז, או השבוע, כשסיפר בכנס של רשת החינוך "נעם-צביה" איך בסמוך לטבח ב-7 באוקטובר, הוא חש שקוע באשמה אישית ואפילו שקל אם התפטרות תהיה מהלך מתאים. הוא התקשר ל"אבי ומורי", לאבא שלו, ואמר לו שהוא עוזב. מתפטר. אבל אבא חיזק אותו. הוא סיפר בכנס שהוא הגיע לנקודה שבה שאל את עצמו אם הוא באמת נושא באחריות ישירה למחדלים שקדמו לטבח – ואם כן, אם עליו להתפטר.
אפשר להירגע: זה לא קרה. הוא לא הצליח לזהות אשמה אישית ברמה כזאת שיוותר על מעמדו בממשלה, ושיתוף האב במחשבותיו ותמיכתו בו, חיזקו אותו להישאר בתפקיד.
מאז עשה סמוטריץ' דרך ארוכה, ולא רק שהוא לא התפטר: גם אם יש לו מחשבות כאלה, ומסופקני, זה רק בגלל שחלילה לא תובטח לנו מלחמת נצח בעזה, ושמישהו יעלה על דעתו לנהל משא ומתן על עסקת חטופים. סמוטריץ', בניגוד לרוב הציבור הישראלי, לא רואה בחזונו את אחינו המעונים יוצאים מהמנהרות ועושים את דרכם לארץ, אלא את ההתנחלויות החדשות הפזורות בעזה, הקרואות על שמו ועל שם דניאלה וייס.
יותר ויותר עושה רושם שסמוטריץ' הופך לנטל על ראש הממשלה. המתח בין האיש ללא מנדטים, שהסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה אם לא יקבל עזרה דחופה מבחוץ הוא אפסי, לבין ראש הממשלה – הולך וגובר
יותר ויותר עושה רושם שסמוטריץ' הופך לנטל על ראש הממשלה. המתח בין האיש ללא מנדטים, שהסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה אם לא יקבל עזרה דחופה מבחוץ הוא אפסי, לבין ראש הממשלה – הולך וגובר. אפשר לראות את זה בהתבטאויות של סמוטריץ', בדיונים בקבינט, בעמדותיו של שר האוצר נגד הסיוע ההומניטרי. הוא מתנהג מתוך מה שחבריו מכנים יוהרה וביטחון עצמי גבוה.
למרות שנראה שיש הסכמה שסמוטריץ' לא יפעל לפירוק הממשלה, נתניהו שוחח איתו כשהיה בארה"ב ‑ ויותר מפעם אחת. לכאורה סמוטריץ' לא רוצה בחירות – אין לו שום אינטרס להגיע לשם כשהוא עומד זקוף מתחת לאחוז החסימה. אבל הוא זוכר היטב שבפעם הקודמת זה היה בן גביר שהתפטר ועלה מיד בסקרים בשלושה מנדטים. אם סמוטריץ' יזהה שהולכים לעסקה, הוא לא היה רוצה להותיר לבן גביר את הקו הלעומתי, ואולי יראה בזה את הצ'אנס שלו להוביל את הקו נגד העסקה.
אבל נתניהו הגיע בחזרה לארץ לא רק בגלל סמוטריץ', למרות שמסתבר שהשר ללא התמיכה מוזכר אפילו בדיונים בבית הלבן. למשל, רק השבוע אמר השליח המיוחד סטיב וויטקוף לרון דרמר, שכל מפה שתיראה כמו תוכנית של סמוטריץ' – לא תעבור מבחינתו של טראמפ.
נתניהו שב לישראל בגלל החרדים. בתוכנית המקורית הוא היה צריך לחזור. הייתה התלבטות. אבל השרים החרדים רותחים. לא רק שאין שום נוסח לחוק ההשתמטות שהונח על השולחן, נתניהו נוסע לו לוושינגטון כאילו כלום, כאילו הדבר הכי חשוב בעולם, חוק הגיוס, כבר נפתר. בקואליציה יש תחושה של משיכת זמן, שיו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, עושה את עצמו חולה ונעדר מאירועי הכנסת כי הוא לא רוצה להעביר את החוק עכשיו, בכנס הקיץ. אולי כי ברגע שהחוק יעבור אדלשטיין יהפוך ללא רלוונטי, ואולי בגלל הביקורת שהוא חושש שיעבירו עליו. כמה שימשוך יותר את החוק יותר טוב. ואולי היועצת המשפטית של הוועדה היא שמעכבת את החוק. ואולי שניהם.
למרות טענות החרדים, נתניהו היה רוצה להעביר את החוק. עדיף לו להעביר ולייצב את הממשלה לעוד שנה, ולהוריד את הנושא מסדר היום. גם אם יהיו בחירות, לא כדאי לו שהנושא יישאר פתוח
למרות טענות החרדים, נתניהו היה רוצה להעביר את החוק. עדיף לו להעביר ולייצב את הממשלה לעוד שנה, ולהוריד את הנושא מסדר היום. גם אם יהיו בחירות, לא כדאי לו שהנושא יישאר פתוח. המשבר לא טוב לו, הוא לא רוצה בחירות מוקדמות. לא בטוח שיש לו 61 להקמת ממשלה, הוא יכול להפסיד שלטון, וגם אם לא – יש לו כרגע קואליציה שבין 68-66 מנדטים, מספר שאין שום סיכוי שיגיע אליו בבחירות הבאות.
נאמר זאת כך: למרות הפיתוי הגדול להישאר בוושינגטון (ניו-יורק? מיאמי?) עם האישה והילד, אם נתניהו בונה על המשך כהונתו עד אוקטובר 2026, טוב שחזר מהר הביתה.
אם לא יונח עד שבוע הבא נוסח לחוק ההשתמטות – צפוי פיצוץ רבתי.
פורסם לראשונה: 00:33, 11.07.25
