הורים ללוחמי סדיר לא סופרים את 21 החודשים הללו בימים. הם סופרים את הזמן המזדחל בדקות. בשניות. באין נשימה. מונים בקוצר ידיהם כל סיבוב מחוג שיקדם אותם בטפטוף חונק לשחרור המיוחל. וכך, בעוד העולם מתנהל בדרכו, הם נתונים בקיום שכולו מתח, מתבשרים על מחלות שמכרסמות בגופם בעודם נתלים בתפילות ובכדורי הרגעה נוכח הפחד הנוראי מהדפיקה בדלת.
את הממשלה שמאריכה את המלחמה לא מעניינים ההורים מרוטי העצבים וגם לא הלוחמים התשושים, שסוחבים שברי הליכה ומראות ביעותים. עובדה. לא רק המלחמה מתארכת ללא אסטרטגיית יציאה וכוונה אמיתית להצלת חטופים. גם השירות הסדיר של אלפי לוחמים שנמצאים בלחימה אינטנסיבית כבר מאות ימים בשם מלחמת הנצח של סמוטריץ', בן גביר וחבריהם, צפוי להתארך בשנה בקירוב. זו החלטה בזויה והזויה שמתקבלת בשעה שהקואליציה האופורטוניסטית מקדמת את חוק הפטור מגיוס לעשרות אלפי בני ישיבות כשירים ובריאים בעלי פרופיל קרבי, שקברניטי המחנה בוחרים לאתרג. אז על המשתמטים בשם התורה מגינים, ועל מגיני הארץ רוכבים, והופכים אותם למטבע שעובר לסוחר בקומבינה של פוליטיקה בזויה ובלתי ניתנת לעיכול - חיי לוחמים תמורת חיי קואליציה.
זו קומבינה שעורפת ראש לכל אמות המוסר של המפקדים העליונים של הצבא, ששותקים מולה. קומבינה שמטילה על כתפי הלוחמים הצעירים קפיצה לא מידתית ולא אחראית, לא ערכית ולא מוסרית של הארכת השירות מ–32 ל–44 חודשי לחימה עצימה ושוחקת, לעיתים ללא ציוד מגן ראוי במדמנת המוות של עזה. ששולחת גיבורים פטריוטים אמיצים ותמימי לב בני 20 שבטוחים שהם מצילים את המדינה בחוזרם שוב ושוב לאזורים שכבר נלחמו ונפלו בהם מיטב חבריהם. שכותבים מכתבי פרידה שוברי לב לאהובות ליבם, וחותמים בדמם את המשך שלטונה של הממשלה שקרעה מזמן את כתב האמנה שבין העם למנהיגיו. ועכשיו שבין הצבא ללוחמיו.
"צריך לדבר על זה שהלוחמים שחוקים, שבורים בנפש ובגוף, אחרי שקברו חברים, שראו מראות אכזריים. אנחנו שומעים שיש מצבים שהם נרדמים בעמידה וזה מגיע לשחיקה, לטעויות אנוש ולפגיעה בחיים. זה דור שצריך שיקום, לא עוד שנה במלחמה", אומרת לי אמא ללוחם ביחידה מובחרת שצפוי לקבל את ההודעה על הארכת השירות. ואם שכולה שבנה נהרג לפני כשנה באזור שבו צה"ל חזר לתמרן, אומרת: "להכריז על הארכת השירות זה מחטף על חשבון חיי ילדינו. אני מטולטלת מההחלטה וזועמת על שחיתות מוסרית שנשלם עליה לדורי דורות".
מדובר בהחלטה שתוסיף להורים וללוחמים עוד 12 חודשים שהם 52 שבועות שהם 365 ימים שהם 8,760 שעות שהן 525,600 דקות דרוכות של גיהינום
לפני כמה ימים פורסם שבנו של אחד משרי הממשלה התחרט רגע לפני הכניסה לעזה, ובחר לרדת מלוחמה, בעוד חבריו למחלקה פסעו פנימה, אל תוך האדמה הממולכדת, מבינים שאולי יחזרו הביתה בארון, או פצועים. אמו של המתחרט הפריבילג שעשה אחורה פנה תנשום עמוק ותלך לישון טוב בלילה, אבל מה עם ההורים שילדיהם נעדרי כל ייחוס, אבל גם הם פוחדים, ולא רוצים למות? מדובר בהחלטה שתוסיף להורים וללוחמים עוד 12 חודשים שהם 52 שבועות שהם 365 ימים שהם 8,760 שעות שהן 525,600 דקות דרוכות של גיהינום, בשם המלחמה על שמירת שלום הקואליציה.
