אנחנו על פרשת דרכים. אומה שלמה ממתינה לבשורה. אולי, למרות הקשיים, נתבשר על פריצת דרך במשא ומתן על שחרור החטופים והפסקת האש. אבל נדמה שאם חלילה לא יושג הסכם, ישראל מאיימת להכניס את עצמה למלכודת מתוצרת עצמית. משום שהרעיון המוביל עכשיו, במרחב שבין שר הביטחון האמיתי, בצלאל סמוטריץ', וזה שלידו, ישראל כ"ץ, הוא "עיר הומניטרית". נדמה להם שמדובר בעונש שמאיים על חמאס. להפך. בדיוק להפך. זה עונש לישראל. זו מתנה לחמאס. להיכן, לעזאזל, נעלם המוח היהודי?
זה לא שאין מוח יהודי. בוודאי שיש. ראינו אותו במתקפת הביפרים מול חיזבאללה. ראינו אותו בכמה מהמהלכים המבריקים מול משטר האייתוללות. אבל איכשהו, בדיוק אותו מוח מצליח להיעלם מול חמאס. עוד מעט נציין שנתיים למלחמה. שנתיים שבהן צה"ל כבש מתחמים מסוימים פעם ועוד פעם ועוד פעם. שנתיים שבהן הצבא החזק במזרח התיכון לא מצליח להכניע חבורת גרילה. שנתיים שבהן הלחימה גובה, בממוצע, קורבן אחד מדי יום. שנתיים שבהן מעמדה הבינלאומי של ישראל הולך ומתדרדר.
ואם לא מלאה סאת הייסורים, סמוטריץ' גורר את כ"ץ ונתניהו לרעיון העוועים של "העיר ההומניטרית". שאלתי גורמים שמכירים את השטח. התשובה של כולם הייתה במרחב שבין זעזוע להתפלצות. "זה לא יקרה", ניסה להרגיע אותי אחד מהם. נקווה שהוא צודק. העניין הוא שבכל מה שקשור למלחמת 7 באוקטובר, כל מה שלא אמור לקרות – קורה. הרי אין אדם אחד מקרב המומחים וההיסטוריונים והלשעברים שהיה אומר ב-8 באוקטובר שבחודש יולי 2025 נהיה במצב שבו מתנהלים קרבות קשים בבית-חאנון, מרחק של קילומטר משדרות. זה מצב בלתי שפוי בעליל. אבל זה בדיוק המצב. וכאשר שני שרי הביטחון דורשים להעמיק את השקיעה בבוץ – יש חשש שגם זה יקרה.
איך בדיוק מרכזים בין חצי מיליון למיליון בני אדם במתחם שכל כולו עיי חרבות? מישהו יספק קרוואנים? צה"ל יספק אוהלים? מי ידאג לתשתית ההומניטרית בעיר שאמורה להיות הומניטרית? מה עם שירותי בריאות? מישהו חשב לעומק על האופציה הזאת? זרקו לצה"ל "הנחיה של הדרג המדיני", שבפועל אין שום אפשרות לבצע אותה. פשוט אין. מה בדיוק רוצים חברי "הדרג המדיני"? שחיילי צה"ל יחלקו אוכל למיליון פלסטינים? שידאגו להם לביוב? מהיכן בדיוק יגיע כוח האדם האדיר לצורך יישום פרויקט מגלומני כל כך? האם יהיה עוד גיוס של מאות אלפי מילואימניקים? כמה יסכימו להתייצב לצורך ביצוע הפרויקט הגרנדיוזי הזה? כמה דם יישפך? הרי הצרות שיש לנו מבית-חאנון ייראו כמו טיול ליל קיץ לעומת הטירוף הזה. הרי הקואליציה לא תוותר על עוד פיגוע עצמי, חוק ההשתמטות, כדי להעמיס על צה"ל פיגוע נוסף, עם השם המכובס "עיר הומניטרית".
ועדיין לא אמרנו מילה על המחיר המדיני שישראל כבר לא יכולה לשלם, משום שהממשלה הזאת מתעקשת לקבל עוד ועוד החלטות שרק מקדמות את החרם. אנחנו בשלב של כרסום בבשר החי. עכשיו אלה כבר הידידים שמביטים בנו ותמהים. זה נהדר שיש לנו דוברים מדהימים כמו דאגלס מאריי ועינת וילף. אבל גם אלף כמוהם לא יוכלו לעמוד מול השיטפון שיתפרץ עלינו אם ננסה ליישם את פרויקט "העיר ההומניטרית". אין צורך להמתין. עוד לפני שהפרויקט התחיל, הפרשנות שמתחילה להתפשט היא שישראל מקימה "מחנה ריכוז".
איך בדיוק צריך צה"ל להגיב אם יתברר שהפרויקט מעלה חשש ודאי לביצוע פשעי מלחמה? הרי יהיו עשרות, ואולי מאות אלפים, שלא יסכימו לנדוד מרצונם הלא חופשי. מה יעשה צה"ל? יכריח אותם? איך? מה יהיה מחיר הדמים?
איך בדיוק צריך צה"ל להגיב אם יתברר שביצוע הפרויקט מעלה חשש ודאי לביצוע פשעי מלחמה? הרי אלף מצלמות יצלמו את הזקנה שמסרבת להתפנות. יהיו עשרות, ואולי מאות אלפים, שלא יסכימו לנדוד מרצונם הלא-חופשי. מה יעשה צה"ל? יכריח אותם? איך? מה יהיה מחיר הדמים? זה מה שהמוח היהודי המציא? גורם צבאי בכיר אמר לי: "הפצ"רית, בניגוד לכל הסיפורים עליה, מעניקה לנו חופש פעולה במסגרת הדין. היא לא מתנכלת לנו. היא שומרת עלינו. מצבה של ישראל גרוע. אבל הוא היה יכול להיות הרבה יותר גרוע בלעדיה. צריך לומר לה תודה. לא לבעוט בה".
מה עוד ידרשו בן גביר וסמוטריץ'? הם יכולים, נניח, לגרום לפיטוריהן של היועמ"שית והפצ"רית, ושל כל היועצים, ואולי גם, מי יודע, להדיח גם את כל שופטי בית המשפט העליון. אבל הם לא יכולים להדיח את הטריבונלים הבינלאומיים. אז רק בגלל שהקואליציה זקוקה למלחמה ללא הפסקה תצעד ישראל לפרויקט מטורף, שיהפוך כל חייל בצה"ל לפושע מלחמה?
כך שזו בקשה, דרישה, תחינה מהדרג המדיני: אל תכפו על צה"ל את הצעד הזה. אל תענישו את ישראל. אל תיתנו מתנה לחמאס. נסו למצוא דרכים קצת יותר מתוחכמות לטיפול במה שנשאר ממנו. אין צורך בפטישים כדי להרוג יתושים. המוח היהודי חייב להמציא לנו פטנטים קצת יותר חכמים.
