גלית כלפון, אמו של החטוף שגב כלפון, מדברת מתוך כאב עמוק שכבר לא יודע מנוחה, אחרי כמעט שנה של שתיקה. "בהתחלה לא נחשפתי", היא מספרת, "כמעט כל השנה הראשונה הייתי בפוסט טראומה. אני מאובחנת כפוסט טראומטית. הסתגרתי בתוך עצמי".
גלית כלפון בריאיון לאולפן ynet
(צילום: ליאור שרון)
את השתיקה הזו היא שברה כשהבינה שזמן אין – לא לה, ולא לשגב. "הרגשתי שהחמצתי ושאני חייבת לעשות משהו שגם שגב יראה. לא רציתי לחשוף את מצבו הנפשי, אבל אין לי ברירה". מאז שנחטף, גלית מנסה להבין איך שגב, ילד שכבר נשא עליו טראומה קשה לפני כן, מסוגל לשרוד את הגיהינום הזה. "שגב עבר תאונה קשה לפני כמה שנים. פלטינה ברגל, כאבים. אבל הכי קשה זה הפוסט טראומה. הוא לקח כדורים. דיברתי עם אוהד בן עמי, שהיה איתו וסיפר שהוא לא קיבל את התרופות. שהוא מתנתק מהמציאות. זה מסוכן".
על פי חוות דעת נוירולוגית שהמשפחה קיבלה, שגב נמצא בסכנת חיים. "זו פוסט טראומה בשלב מתקדם שיכולה להוביל לפרכוסים ואף למוות חס וחלילה", היא אומרת. "ומאז אנחנו לא יודעים מנוח".
גלית לא חוסכת מילים כשהיא מדברת על מי שלדעתה מונעים בכוונה את החזרת החטופים. "יש שם שני אנשים חובשי כיפה ששמים מקלות בגלגלים ואני לא מבינה למה מקשיבים להם. גם אם הממשלה תיפול, יהיה מי שיתמוך בה. החיילים שמתים כל יום – זה נראה כאילו התרגלנו לזה. כאילו זה נהיה חלק מהשגרה. זה לא בסדר".
היא מדברת על שגב כעל ילד שבכל רגע עלול לקרוס. "כשהוא בהתקף הוא לא מודע לעצמו, הוא מתחנן לאוויר, לשוב למציאות. זה קורה לו זמן ארוך. אני זוכרת מקרים שזה קרה פה, שהייתי עוזבת הכול, חוזרת מהר הביתה ומחזיקה לו את היד עד שזה יעבור. זה סיוט. אבל אני לא רואה שזה דחוף למישהו. מדברים על זה כאילו יש זמן. אבל למי יש זמן? אם הבן שלהם היה שם, היו מוציאים אותו באותו רגע".
גם תחושת ההפקרה לא מפסיקה לנקר. "חטפנו מפלה כשהוא לא היה בעסקה ההומניטרית. הייתי בטוחה שהוא יהיה בין הראשונים. ואז קיוויתי שוב. אבל אני כל פעם מתרסקת. איבדתי את האופטימיות", מספרת גלית ומציירת תמונה קשה של התנאים בשבי: שיעול כרוני, חנק, שינה על מזרן דק, מחסור באוכל בסיסי, מקלחות בגיגית, שאריות אוכל מהשובים, מתחלקים בגרגירי אורז, עושים צרכים בבור שחופרים ליד המקום שבו אוכלים וישנים, מחלות מדבקות. "לבעלי חיים יש תנאים יותר טובים", היא אומרת.
באשר למשא ומתן לעסקה כבר אין לה שום ציפיות. "לתת לחמאס להחליט מי יוצא זה להתנער מאחריות. זאת לא מדיניות, זאת אכזריות. זאת התעללות. כל הגורמים בממשלה, גם לשעברים בכירים, אומרים שנדע להתמודד. אז למה לא מתקדמים לעסקה?", היא שואלת בתסכול.
"אני מגיעה לכנסת וחלק מהח"כים לא יודעים שאני אמא של חטוף. הם לא מכירים את שגב. הם חוזרים הביתה לילדים והכול בסדר אצלם, אז הם שוכחים. אני אתן את כל החיים שלי להשבתו של שגב. אין פה מי ראשון ומי אחרון. כולם צריכים לחזור. גם החיים וגם החללים. המלחמה הזו לא תוכל להימשך לנצח. והעם, העם הזה לא יסלח".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.07.25
