המערכת הפוליטית מתחילה להתרגל לרעיון שביום מן הימים היא תתקיים ללא נתניהו. אם הסיבות הפוליטיות והמשפטיות לא יגרמו לכך, במוקדם או במאוחר הביולוגיה תעשה את שלה. גדודי היסטוריונים ינסו להעריך את דמותו של נתניהו, על אורותיה וצלליה. הוא האיש בעל העוצמה הפוליטית הרבה והממושכת ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא מושא להערצה של תומכיו ולתיעוב מצד מתנגדיו. אדם משכיל וחד-חשיבה, שנתפס לא אחת להחלטות גחמתיות.
מצד אחד, מנהיג בעל השקפה היסטורית ואסטרטגית מרחיקת-ראות, אשר ידע להתוות במשך עשרות שנים תפיסת ביטחון לאומית, שזיהתה את הסכנות הקיומיות והשכילה להתמודד עימן, ומהצד השני, מי שנכשל כישלון חרוץ בהבנת המשמעות של מדיניות ההכלה והדחיינות בגבול הדרום. הוא הנהיג בעוז את המפלגה היחידה בישראל שהיא ביתו הפוליטי של פלח האוכלוסייה המרכזי בקשת הזהויות התרבותיות שבישראל, היהודים שהסטטיסטיקאים מכנים "מסורתיים שאינם דתיים". בו בזמן, הוא התנהל כפי שמתנהלת מפלגת קצוות, ובנה את כוחו הפוליטי על ליבוי תחושות שליליות כלפי יריבים אידיאולוגיים. אח שכול ללוחם מהולל, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל שסיכן את חייו שלו לטובת המדינה, ועם זאת, חובב מתנות, הבונה סביבו חצר ביזנטינית מושחתת. כולנו אנשים מורכבים, ונתניהו בפרט.
ינון מגל? אמיר אוחנה?
הביביזם, כתופעה חברתית וכתנועה, יישאר כאן גם אחרי לכתו, כמו הגוליזם בצרפת והפרוניזם בארגנטינה. יובילו אותו אחרים: ינון מגל או אמיר אוחנה או אנשים שטרם עלו על דעתנו. הביביזם ימשיך לבטא באופן אותנטי רגש שייכות נייטיביסטית (בלשונו של תומא פיקטי), בצד ביקורת מעמדית ועדתית כלפי מידת עוצמתן של אליטות ביורוקרטיות ומקצועיות. האליטות האלה, בתורן, ימשיכו להתארגן במסגרות המבטאות את המיית ליבן: תחושת זהות קוסמופוליטית, המלווה במבוכה מנוכחותם של הקרובים המיושנים והגסים למראה. חרדה קיומית תדריך את עמדותיהם של שני הצדדים, כמו של מקביליהם במדינות אחרות: אלו יפחדו שמא ילדיהם ייטמעו לגמרי בתרבות המערב ולאחר מכן ימעטו בהקמת משפחות ויצעדו בכיוון של הכחדה דמוגרפית, ואלו יפחדו מן הברברים שבשער, המתרבים והולכים ומאיימים על הסדר הליברלי הישן והטוב.
הפוליטיקה לא תישאר כשהייתה. יציאתו של נתניהו מן העיר תעשה רושם. מפלגות, שהמסר היחיד שלהן היה ההתנגדות לנתניהו, יצטרכו למצוא מסר פוזיטיבי
ועם זאת, הפוליטיקה לא תישאר כשהייתה. יציאתו של נתניהו מן העיר תעשה רושם. מפלגות, שהמסר היחיד שלהן היה ההתנגדות לנתניהו, יצטרכו למצוא מסר פוזיטיבי. עד כה, ניתן היה לבלות קריירה פוליטית שלמה שהיא שיקוף מהופך של מהלכיו של נתניהו. הוא מתעמת עם נשיאים אמריקאים כדי למנוע ותרנות מול איראן, ניתן לטעון שהוא בחר בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הוא עושה הסכם לפיתוח שדות גז, נטען שמוטב להשאיר את הגז טמון בים. הוא מקדים להטיל סגרים וחיסונים נגד קורונה, הוא פוגע בזכויות האזרח. דור הפוליטיקאים הבא יצטרך להיות יצירתי יותר, ויציע פתרונות לבעיות היסוד: מעמד המיעוט הערבי, השתלבות המחנה החרדי, ביסוס כלכלה תחרותית, ועוד.
פרופ' רון שפיראצילום: אסף בר שיחלוקה מחדש של קלפי המשחק הפוליטי עשויה לפרוץ דרך לפתרונות חדשים של בעיות ישנות. בפרט, יגיע הזמן לנסח את החוקה, שהבטחנו לעצרת האו"ם לכתוב עוד בכ"ט בנובמבר 1947, ואשר כתיבתה סוכלה בידי קואליציית מפ"י-החזית הדתית למגינת ליבה של תנועת החירות. זאת צריכה להיות חוקה שלמה ובריאה, נובעת במישרין מהסמכה של העם וקשה לשינוי, לא נכה (כלשונו של אהרן ברק) ולא כחושה. היא לא צריכה להיות יצירתית במיוחד אלא להתבסס על סטנדרטים מקובלים בדמוקרטיות: הבטחת החירות והשוויון, זרוע שיפוטית היונקת את תוכני פעילותה מטקסטים ידועים מראש שלא היא עצמה חיברה, ביקורת שיפוטית על חוקים הנעשית רק על ידי שופטים שפוליטיקאים בוחרים בהם, כנהוג בכל העולם הדמוקרטי. ביסוס כללי משחק סבירים יאפשר קבלת החלטות טובות בשאלות הציבוריות הדוחקות.
הכותב הינו רקטור המרכז האקדמי פרס
