מתוך הנגמ"ש הסגור אי-אפשר לראות כלום. כלומר, כמעט כלום. ארבעה צגים קטנים, אחד בכל פינה של הרכב הממוגן הזה, מקרינים את הנעשה בחוץ, ומבעד לענני האבק הסמיכים וחשכת הליל ראינו רק צלליות שלדי בתים חרבים. בית אחר בית שכובים על הארץ, כל אחד ומנח הקריסה שלו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
נסענו בסך הכל שני קילומטרים ממוצב 88 שעל גבול הרצועה אל תוך שג'עייה, בשיירה של טנקים ונגמ"שים במהירות ממוצעת של חמישה קמ"ש. ענני האבק שהעלתה השיירה התאבכו מעל וליוו אותנו כל הדרך. מה שהיה פעם מרחב אורבני עם דרכים סלולות נגרס עד דק. במפות של גוגל שג'עייה עדיין מופיעה כשטח בנוי של מרחב אורבני עם כבישים, דרכים, רחובות וסמטאות. במציאות, המרחב הזה, שעד פרוץ המלחמה חיו בו כ-100 אלף עזתים, השתנה ללא הכר ואינו יכול עוד לשמש לשום סוג של מחיה או מגורים.
בסוף, אחרי קצת יותר מ-20 דקות, הנגמ"ש עצר, הכבש נפתח וכשיצאנו עמדנו בתוך מתחם מוקף בתים הרוסים ובמרכזו בור עמוק. הגענו בשמונה וחצי בערב. על תלולית העפר סביב הבור עמדו חיילים. רק פנס אחד האיר אל תוך הבור. באגר עצום עם זרוע ארוכה חפן ממנו עוד ועוד אדמה, חשף את נתיב המנהרה שחפר כאן חמאס.
כעבור כשעה הגיעה שיירה ובה משאית עמוסה בחומר נפץ. היא תימרנה בחושך מוחלט במתחם הצפוף, אחורה וקדימה, אחורה וקדימה, כדי להגיע לנקודה הטובה ביותר שממנה ניתן להכניס את חומר הנפץ אל תוך המנהרה. "שתי טונות בסך הכל בנקודה הזו", אמר סא"ל ר', מפקד גדוד 603 של ההנדסה הקרבית, "ועוד שתי טונות במקטע אחר של המנהרה, לא רחוק מפה".
העבודות להכנת המנהרה לפיצוץ נמשכו מספר שעות, עמוק אל תוך השעות הקטנות של הלילה. הטיפול במנהרות מחייב שהייה של חיילים מחוץ לכלי רכב ממוגנים, לכן עובדים כאן בלילה כי בלילה אין איום צליפה. מדי פעם יורים החיילים שמאבטחים את העבודות צרורות אל תוך המרחב החשוך, ירי שנועד להרתיע מחבלים מלהתקרב לאזור. מעת לעת משחרר טנק באזור פגז מאותה הסיבה. וככל שחלפו השעות בלילה האפל שבין שני לשלישי השבוע בלב שג'עייה, אי-אפשר היה להשתחרר מההבנה שהמלחמה הזו מיצתה עצמה מזמן. התחושה הזו התחזקה כשתהינו מה מטרת הלחימה עכשיו. הקצינים ענו "השמדת תשתיות של האויב", ואנחנו הבטנו סביב ולא ראינו דבר מלבד עיי חורבות.
עיקר המאמץ עכשיו ברצועת עזה הוא הנדסי. ביום מתרכזת פעילות ההנדסה בהריסת בתים על ידי ציוד מכני הנדסי כבד – דחפורי D9 ובאגרים ענקיים. הכלים של צה"ל ממוגנים, הכלים של הקבלנים האזרחיים לא, וברצועת עזה פועלים עשרות קבלנים וכלי צמ"ה אזרחיים. מצפון הרצועה ועד דרומה כבר יותר משנה. צפון הרצועה כבר הרוס, שכונות בעיר עזה נהרסו בחודשי המלחמה הראשונים, רפיח הוחרבה בתחילת השנה, עכשיו עמלים על הריסת חאן-יונס.
הנתונים על ממדי ההרס ברצועה מפורסמים על ידי סוכנויות האו"ם וחוקרים עצמאים המתבססים על ניתוח תצלומי לוויין. נכון לתחילת חודש יולי, 69.9 אחוז ממבני המגורים ברצועת עזה נהרסו כליל. מדובר בכ-174 אלף מתוך כרבע מיליון מבני מגורים שהיו ברצועה לפני 7 באוקטובר 2023. יותר מ-1.3 מיליון עזתים הפכו לעקורים. אין להם בית לחזור אליו.
הצורך בהריסת מבנים נועד בבסיסו לשמור על חיי החיילים הפועלים בשטח. זו המטרה המקורית, המבצעית. סא"ל ר' אומר שהריסת מבנים נועדה לגזול מהאויב את יתרון השליטה בשטח. "קח למשל את המרחב שאנחנו פועלים בו עכשיו. אני חייב לייצר סביבו מרחב אבטחה של כמה מאות מטרים וזה אומר שכל הבתים כאן צריכים להיות על הרצפה. אם אני צריך לבחור בין לשמור על חיי הלוחמים שלי לבין שרידות הבתים, הבחירה ברורה. האויב יודע להגיע לבתים שעדיין עומדים על הרגליים, להסתנן אליהם ומשם לפגוע בנו. אם זה בירי צלפים, ירי נ"ט או הנחת מטענים. אז בתחילת המלחמה הצבא נכנס לעזה עם מאות אלפי חיילים והיה צריך לפרוץ פנימה צירי תנועה. פריצת ציר אתה עושה עם D9 שמגלח את השטח. אחר כך אתה פורץ ציר לוגיסטי, וכדי לאבטח אותו ואת מי שנוסע עליו אתה צריך להוריד בתים שחולשים על הציר הזה".
הרס המבנים והתשתיות, הצורך במרחבי הגנה, ליווה את התקדמות הכוחות. לכל מקום שאליו הגיעו לוחמים הקדימו אותם כוחות ההנדסה שגילחו את המרחב מסביב. "זו הייתה ההבנה המיידית של כל מפקדי החטיבות והאוגדות במלחמה הזו, שהם חייבים איתם כוחות הנדסה. 'קודם כל תביאו לי הנדסה וכמה שיותר'. וכשאתה הולך בחוד אתה לא רק מסתכן, אתה גם נפגע. רק בשבועיים האחרונים היו אצלי בגדוד שני אירועים. D9 עלה על מטען בזמן פתיחת ציר והמפעיל והמפקד נפצעו. ובשבת האחרונה D9 אחר שלנו חטף נ"ט מאחורה. גם באירוע הזה יש לנו שני פצועים מרסיסים בגב ובראש. בשני המקרים גם הכלים נפגעו והם כרגע בטיפול שאמור להחזיר אותם לכשירות".
בבוקר יום רביעי שעבר הגיעה לנמל חיפה משלחת של בכירים ממשרד הביטחון ובראשם מנכ"ל המשרד, אלוף (במיל') אמיר ברעם. מספר שעות קודם לכן נקשרה לאחד הרציפים בנמל אוניית מטען ענקית שהביאה משלוח יקר מארצות-הברית: עשרות דחפורי ענק מדגם D9. הלחימה האינטנסיבית בחודשים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר הביאה לשחיקה גבוהה בדחפורים ובבאגרים של חיל ההנדסה. כלים רבים נפגעו מטילי נ"ט, אחרים עלו על מטענים, אלו שלא נפגעו הושבתו בגלל הצורך בטיפולי מנוע תקופתיים. צה"ל לחץ ומשרד הביטחון הזמין ממפעלי חברת "קטרפילר" בארצות-הברית 136 דחפורים. אבל בממשל ביידן רצו שישראל תחתום על עסקה לשחרור חטופים שתוביל לסיום הלחימה, וכאמצעי לחץ הקפיאו את רכש הדחפורים. המשלוח שהגיע בשבוע שעבר התאפשר בעקבות חזרתו של טראמפ לבית הלבן.
במקביל להתמשכות הלחימה החלה ישראל לעצב את המרחב של עזה מחדש. פרויקטים הנדסיים אדירים הצריכו כלי עבודה כבדים ומפעילים. יצירת מרחב החיץ החדש (הפרימטר) לאורך הגבול עם עזה, בעומק שנע בין קילומטר לקילומטר וחצי אל תוך שטח הרצועה, חייבה הריסת אלפי בתים. גם יצירת מרחב בטוח בציר נצרים ואחר כך בציר פילדלפי בגבול עם מצרים דרשה משאבים גדולים של ציוד וכוח אדם. כך הפך ההרס של עזה גם לעסק כלכלי שמגלגל על פי הערכות אנשי מקצוע בתחום התשתיות מיליארדי שקלים.
"צה"ל הקים מוצבים בתוך הרצועה, וכדי שאפשר יהיה לנהל בהם שגרת חיים היה צריך להביא לשם חשמל, מים ותקשורת", אומר גורם בחברת תשתיות גדולה מהדרום, "מדובר בעבודות תשתית שנמשכו חודשים ועדיין נמשכות לאורך גדר הגבול ובתוך הרצועה. משרד הביטחון הוציא על זה הון עתק".
במקביל נזקק צה"ל לקבלנים פרטיים שיעבדו בשטח לצד כוחות ההנדסה הצבאיים. "יש לי כמה צוותי עבודה של קבלנים אזרחיים שעובדים תחת הגדוד", אומר סא"ל ר', "ולכל צוות מוצמד איש מקצוע של הגדוד שמנחה אותם מקצועית. לראש צוות אזרחי קוראים אצלנו 'ראש הרס'. הצוותים האלו מגיעים מוקדם בבוקר, מכניסים אותם לרצועה והם עובדים רצוף עד לפנות ערב תחת אבטחה שלנו. הערך המבצעי שהדבר הזה מביא הוא עצום. זה מאפשר לי לשלוח את הדחפורים והבאגרים שלי למשימות יותר התקפיות, לקווים הקדמיים, ובינתיים לא להוריד את הרגל מדוושת המשימה של יצירת מרחבי הגנה. כלומר, של הרס בתים".
כמה בתים הם הורסים ביום?
"באגריסט מקצוען מפיל ביום עבודה שמתחיל בשבע בבוקר ונמשך עד חמש בערב בסביבות עשרה בתים. ובכל צוות כזה יש בין חמישה לעשרה כלי עבודה".
את הביקוש הגבוה לכלים הנדסיים ולמפעילי כלים בתוך הרצועה אפשר לראות בקבוצת הפייסבוק "דרושים נהגים כלי צמ"ה, עבודות עפר, מפעילים, הצעות עבודה/מכירת כלי צמ"ה". תגללו כמה חודשים אחורה. דוגמה אחת: "דרוש מפעיל באגר שיודע לעבוד בהריסות עם ניסיון בלבד ברצועת עזה עם משרד הביטחון משלם 1,500 ליום עבודה הגעה עצמית בפרטי".
והנה עוד אחת: "לפרויקט של משרד הביטחון לעבודה מיוחדת. בתוך רצועת עזה עם הצבא ברפיח, דוגית, שג'עייה, פילדלפי, בפינוי והריסות דרוש קבלן באתר, 400 שקל לשעה נטו! פלוס דלק מלא. הגעה עצמאית לנחל עוז בכל בוקר ומשם נכנסים עם הטרקטורים".
ר' מג"ד הנדסה: "אנחנו הורסים הרבה, חד-משמעית כן. אבל אני לא מוריד את הבתים כנקמה בעזתים, זה ממש לא נמצא באזורים האלו. אתה שואל אם לכל בניין או בית שהורדתי הייתה הפללה של מודיעין צבאי או שב"כ שנעשה בו שימוש של מחבלים? התשובה היא לא. אבל אלו שלא הופללו נהרסו כדי לייצר מרחבי אבטחה"
כתנאי להתחלת העבודה נדרש המפעיל לחתום על טופס שכותרתו: "הסכמת עובד (שלא מעוניין להתגייס) לביצוע עבודות מעבר לגבול". בטופס לא מצוין כי העבודה היא בעזה. כמו כן, מובהר בסעיף 6 כי גם במקרה של "נזק גוף כתוצאה מפעולת איבה" או חלילה מוות – הפיצוי יהיה לפי חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה, ובמקרה של מוות יוכר העובד "כנפגע פעולת איבה ולא כחלל צה"ל".
משרד הביטחון עובד מול הקבלנים הפרטיים בשני מסלולים. במסלול הראשון התשלום לקבלן הוא פיקס ועומד על כ-5,000 שקל ליום עבור כלי עבודה כבד. בנוסף לסכום הזה, משרד הביטחון מממן את הובלת הכלי לתוך הרצועה ואת התשלום על הסולר.
המסלול השני הוא תשלום לפי הספקי עבודה. עבור הריסת מבנה של עד שלוש קומות התשלום הוא 2,500 שקל. מבנה גבוה יותר – 5,000 שקל. בענף הצמ"ה מספרים על מפעילים שמשתכרים כ-30 אלף שקל נטו בחודש מהריסת בתים בעזה. לא פלא שבקבוצות הפייסבוק הייעודיות ישנן גם מודעות של מפעילים המחפשים עבודה בתוך הרצועה. התקשרנו לאחד מהם, צעיר דרוזי תושב הצפון. "עבדתי שם קצת יותר מחודשיים", אמר, "הפסקתי כי זו עבודה מאוד קשה, לא פשוטה וגם לא הכי בטוחה. אתה יודע, זה אזור של מלחמה".
מה עשית?
"הריסות של בתים. כל היום הריסות. ישנתי באחד המושבים באזור, לא זוכר את השם, אולי זה היה קיבוץ, וואלה באמת לא זוכר. בבוקר לוקחים אותך לנקודת כניסה בגדר, מחכים שהצבא יבוא לקחת אותך ובארבע וחצי מתקפלים החוצה. חמישה ימים בשבוע, 1,200 שקל נקי ליום. זה היה הדבר הטוב היחיד בעבודה הזו, הכסף".
מג"ד ההנדסה ר' אומר שזה מה שיפה בעבודה של הצוותים האזרחיים. "אתה רואה מפעילים בדואים שעובדים לצד דרוזים, נערי גבעות וחבר'ה מרמת-גן. עובדים כתף אל כתף, שמים את הפוליטיקה בצד ונותנים עבודה". ממדי ההרס עצומים, נראה שהם הרבה מעבר לצורך של שמירה על הכוחות.
"אנחנו הורסים הרבה, חד-משמעית כן. אבל אני לא מוריד את הבתים כנקמה בעזתים, זה ממש לא נמצא באזורים האלו. אתה שואל אם לכל בניין או בית שהורדתי הייתה הפללה של מודיעין צבאי או שב"כ שנעשה בו שימוש של מחבלים? התשובה היא לא. אבל אלו שלא הופללו נהרסו כדי לייצר מרחבי אבטחה. ובלי הצוותים האזרחיים, ההתקדמות שלנו בהריסה הייתה הרבה יותר איטית".
ככל שנקפו חודשי המלחמה, החלו להופיע בכלי ההנדסה הכבדים שעסקו בהריסות ברצועה חבר'ה צעירים שנראו כמו נערי גבעות מיהודה ושומרון. מבחינתם, האפשרות להרוויח כסף השתלבה באידיאולוגיה של מחיקת עזה, הרס בתיה וגירוש תושביה כדי לבנות מחדש התיישבות יהודית.
במהלך קיץ 2024 החלו להגיע לארגון "שוברים שתיקה" עדויות של חיילים שאיבטחו פעילות של הריסת בתים במרחב מסדרון נצרים. העדויות עסקו בכוח הנדסי בשם "צמ"ה פלדות", שהורכב מחיילי מילואים ואזרחים "שנראים כמו נוער הגבעות". על הכוח פיקד אל"ם (במיל') גולן ואך, לשעבר מפקד יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. ואך, יליד קריית ארבע המתגורר כיום בגליל, הוא אחיו של תא"ל יהודה ואך, מפקד אוגדה 252 שהייתה אחראית אז על גזרת מסדרון נצרים. "כל הייעוד של צמ"ה פלדות היה לשטח את עזה כמה שיותר, וכמה שיותר מהר", העיד לוחם מילואים שאיבטח את הפעילות של הצוות, "זה מה שהם עשו כל היום. הם אנשים מורעלים מאוד, חיילים ואזרחים. הם הרגישו שהם בשליחות מטורפת, וכאילו איזו זכות גדולה זו בשבילם".
לדברי אותו לוחם, אנשי הצוות שיתפו אותו ואת המאבטחים האחרים במשימתם. "הם אמרו לנו שהיעד הוא להרוס 60 מבנים בכל יום. בפועל זה לא היה קרוב למספרים האלה, הם הספיקו אולי שישה בתים ביום".
חודשים ספורים אחר כך החלו לעלות לרשת סרטונים של איש מילואים, מפעיל D9 בשם אברהם זרביב. זרביב תיעד עצמו הורס בתים בעזה תוך שהוא מדבר בהתלהבות על הטכניקה ועל קדושת המשימה. בימין מיהרו להפוך אותו לכוכב והמציאו שם פועל חדש: זרבוב. ובהטיה: "לזרבב את עזה". בכתבה שפורסמה בגיליון שישי האחרון של "מקור ראשון" היטיבו לתאר את מעמדו החדש: "בחודשים האחרונים הפך שמו של הרב זרביב, דיין בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב ונשיא המכינה הקדם-צבאית בבית אל, לשם נרדף להשמדת רצועת עזה עד היסוד".
זרביב, 53, התנדב במלחמה למילואים ושירת קרוב ל-400 יום. "הצבא משקיע מאות מיליונים בלהרוס את רצועת עזה", סיפר בכתבה, "רק עלות הדלק ב-D9 שלי היא 5,000 שקל ביום. לא כולל שמנים, צינורות שמתפוצצים, המפעיל והאוכל. צה"ל מגייס עשרות באגרים, כשבעצם אף אחד לא החליט על דבר כזה, אין החלטת ממשלה או קבינט שזה אופי הלחימה". הכתב יוסף ארנפלד שואל אותו: "יש תחושה שהמלחמה הולכת לקראת סיומה, ואתה טוען שאנחנו מתקדמים, משטחים פה הכל".
"נכון. רפיח היום מנוקה, אין רפיח. צפון הרצועה כמעט לגמרי שוכבת על הרצפה. בחאן-יונס מטפלים עכשיו, גם אותה יחסלו. למה זה לא קורה תוך 12 יום כמו באיראן? כנראה בגלל הפן הרוחני, שברצועת עזה העבודה היא אחרת. לעניות דעתי, ברצועת עזה הקדוש ברוך הוא רוצה שהעבודה תהיה פשוט ניקוי השטח. כל הרשעות הגדולה הזאת – שלא ראינו כדוגמתה בדורות האחרונים – צריכה להימחק. כשראש הממשלה אמר 'זה לא ריאלי', התחלתי להוסיף בכל סרטון: 'עד הסוף, עד הניצחון', והמשכתי: 'עד ההתיישבות', כי זה ריאלי. אם אנחנו ננרמל את זה שצריכה להיות התיישבות ברצועת עזה, אז תהיה התיישבות ברצועת עזה. זה שלנו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה".
דוד ליבי ז"ל היה בן 19 במותו. הבאגר שהפעיל עלה בחודש מאי האחרון על מטען בג'באליה שברצועה. ליבי, שעבד עם הרב זרביב בעזה, גדל בחוות "מלאכי השלום" שבאזור בנימין, מאחז לא חוקי שמעמדו הוסדר בהחלטת ממשלה בפברואר 2023. דודו, הראל ליבי, המתגורר בחוות רועים הצופה אל בקעת הירדן, הוא אחד מבעליה של חברת "ליבי בנייה ותשתיות בע"מ" שעליה הטיל ממשל הנשיא ביידן סנקציות שבוטלו בידי ממשל הנשיא טראמפ. "ליבי בנייה" מתמחה בבניית מאחזים וחוות רועים ובין היתר חתומה על בניית עדי עד, מאחז לא חוקי שמעמדו הוסדר. בסוף 2024 פירסם הראל ליבי בקבוצת הפייסבוק "מילואים" את המודעה הבאה: "מחפש מפעילי באגר לעבודות הריסה בעזה. העבודה רלוונטית גם למי שלא עשה צבא. שכר טוב".
אברהם אזולאי ז"ל היה בן 25 במותו. אזולאי, תושב יצהר שבשומרון, מפעיל באגר במילואים, נהרג בשבוע שעבר בידי חוליית מחבלים שהפתיעה אותו ואת הכוח שאיבטח אותו. אזולאי היה חלק מצוות מפעילי צמ"ה בשם "כוח אוריה" שהוקם בסוף 2024 על ידי אוריה לוברבום. לוברבום הוא פעיל ימין מוכר, מקורב לשר בצלאל סמוטריץ' ונמנה עם מייסדי "פורום ההתיישבות הצעירה" שמטרתו הסדרת המאחזים הלא-חוקיים. ליחידה 2640, כוח אוריה, הפועלת תחת אוגדת עזה, יש לוגו מרשים ויחסי ציבור לא רעים בכלל. בינואר השנה התפרסם האייטם הבא בעמוד "בז חדשות" בטלגרם: "אם תהיתם מי אחראי להשמדת רפיח אז כאן 'צוות אוריה' צוות צמ"ה מנצח!" חפשו סרטונים של כוח אוריה ברשת. רואים בהם דחפורי ענק עם הלוגו של כוח אוריה שקורעים בכפותיהם בתי מגורים ברצועה.
על פי הודעת ועד היישוב יצהר לאחר נפילתו של אזולאי, "הוא התגייס למילואים יחד עם חבורה גדולה של חברים מהיישוב יצהר. יחד הם פעלו בכוח צמ"ה בעזה". ההערכות מדברות על כ-100 צעירים מהשומרון ומבנימין המפעילים ציוד הנדסי בעזה. את דניאלה וייס, שייסדה ועומדת בראש תנועת "נחלה" הדוחפת להקמת התנחלויות ברצועת עזה, זה לא מפתיע. "יש בקרב הצעירים שלנו סוג של תחושת שליחות", היא אומרת, "כשהשליחות היא הכשרת השטח להתיישבות. זה למעלה מעשור שיש בהתיישבות כוחות אדירים של עבודה עברית. בהרי שומרון ובנימין ובגב ההר, אי-אפשר לבנות בלי לחצוב בסלע ובלי ליישר את הקרקע. לכן, כדי להכשיר שטח הלך וגדל מספר הצעירים שלמדו להפעיל כלים כבדים כדי לא להסתמך על קבלנים מחוץ להתיישבות. לכן אך טבעי הדבר שהם יעבדו שם ברצועה. זה חלק ממהלך שיכול להוביל להתיישבות. יש את מצווה ד' ברמב"ן לפיה אסור להשאיר את הארץ לשממה ולא לגויים. הארץ שם נחרבה, שוטחה, אסור להשאיר אותה לא מיושבת".
בבוקר היום שבו נכנסנו לשג'עייה נהרגו שלושה חיילי שריון בצפון הרצועה מפיצוץ פגז בטנק שלהם. יוני היה חודש נורא עם 21 חיילים הרוגים. מתחילת חודש יולי נפלו 13 חיילים.
יצאנו משג'עייה סמוך לחצות. החיילים של ר' נותרו בשטח כדי לסיים את ההכנות לפיצוץ המנהרה. באותו יום פורסמו תמונות של בתים הרוסים מחאן-יונס. "חאן-יונס מתחילה לקבל צורה של רפיח", כתב מי שהעלה את אחת התמונות לרשת X. יומיים אחר כך, יום רביעי, הסתיימה השבעה על אברהם אזולאי ז"ל. חבריו לצוות "כוח אוריה" העלו לרשת סרטון ערוך שבו נראים באגרים ודחפורים הורסים בית אחר בית בעזה עם הכיתוב הבא: "כוח אוריה מקדיש לזכרו את 409 הבניינים שהושמדו במהלך השבעה".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.25
