אפילו בחלומותיו המסויטים, נשיא סוריה החדש א-שרע (אל-ג'ולאני) לא נערך למתקפה ישראלית חזקה וישירה כל כך. והרי לא מכבר הוא הודיע, בהקשר הישראלי, ש"סוריה לא רוצה בעיות עם שכנותיה", הודה בפה מלא ש"יש לנו מגעים, דרך צד שלישי, עם ישראל", ואפילו הסכים לקבוע ש"באחד הימים, אולי, נגיע להסדרי שלום עם ישראל". לא עוד "הישות הציונית" כמו שהקפידו אסד האב והבן לומר בכל התבטאויותיהם. אצל א-שרע, הפכנו מיד למדינת ישראל.
בישראל, עד הימים האחרונים, בלטו דעות סותרות לגבי אופיו של א-שרע. הראשונה התעקשה לטעון שעברו של הנשיא הטרוריסט לשעבר יכתיב את התנהלותו גם בהווה. הדעה השנייה, דעת מיעוט בקרב גורמי המודיעין, ביקשה לתת לו צ'אנס, להעמידו בניסיונות ולתת לו אפשרות להוכיח שהוא אכן שינה את עורו.
מתקפת הפתע שביצעו מטוסי חיל האוויר משעות הצהריים ביום שלישי השבוע, יצאה לדרך רק אחרי שהנשיא הסורי קיבל אזהרה חמורה מראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ. בלי להזדקק למתווכים, נתניהו הודיע לא-שרע שישראל מחויבת "לאחיה הדרוזים". אלא שהאזהרה החמורה לא הצליחה לעצור את כוחות הצבא הסורי. הם יצאו בהמוניהם לעבר מחוז סווידא, רק 100 ק"מ דרומית לדמשק, פשטו על בתי מגורים וחנויות, רצחו, ירו ופצעו, שדדו ובזזו ואפילו, כהשפלה, גזזו זקנים ושפמים של אנשי העדה הדרוזית.
אתמול בבוקר הגיעו תקיפות מטוסי חיל האוויר לדמשק.
מעניין לראות איך התהפכה תדמיתה של ישראל בסוריה, מאז נפילתו של בשאר (מי בכלל זוכר) אל-אסד. הנשיא א-שרע ושר החוץ שלו, שר ההגנה ובכירים נוספים, לא הפסיקו לדבר על "מחיקת איראן", ועל הצורך המיידי לבנות את סוריה מחדש, מהריסותיה הביטחוניות, הכלכליות והעדתיות. השלטון הסתער על גיוס תקציבים להקמת בתי ספר, גני ילדים, מרפאות, שיקום בתי חולים והכשרת עובדים. אילו היחסים עם ישראל היו מתפתחים בכיוון החיובי, סוריה כבר הייתה משגרת אלפי סטודנטים ללימודים במכללות אצלנו, ואף להתמחות בעבודות שירות וניהול.
מה הלאה?
אלא שהעיניים הישראליות לא הרפו מהנשיא הסורי, ולא רק הן. חשד גדול המשיך לרחף מעליו. מעניין לגלות שגם יורש העצר הסעודי בן סלמאן הגדיר אותו כ"בלתי אפוי" ולא מיהר להציע סיוע כספי מרשים. ירדן, שנאלצת עד היום "לארח" בשטחיה רבבות פליטים סורים שברחו מהנשיא הקודם, אסד, שולחת גם היא מבטים חשדניים לעבר ארמון הנשיאות בדמשק.
מעניין יהיה לגלות מחדש את השליח האמריקאי המיוחד לסוריה, תומאס ברק. הוא יקפוץ, זה בטוח. אם המשא ומתן הזה חשוב לנשיא טראמפ לא נופתע לגלות בדמשק גם את שליח השלום לכל עת, סטיב וויטקוף
באופן טבעי עולה השאלה, מה הלאה? לאן יצעדו מכאן ישראל וסוריה, והאם אפסו הסיכויים להגיע להסדר ביניהן, כזה שיקדים את הסדרי השלום. קשה להאמין שהשערים יינעלו בירושלים או בדמשק. בישראל תלו וממשיכים לתלות הרבה תקוות בהסדר עם סוריה ואל-ג’ולאני שלח מסרים חיוביים, הרבה יותר חיוביים מהמסרים שהתפרסמו. שני הצדדים כבר קיבלו על עצמם "לעשות חושבים" לקראת המהלך הבא. אל-ג'ולאני מיהר להודיע שכוחותיו "לא התכוונו", וכי הוא "מצטער" ו"מתנצל" אם נפגעו אזרחים חפים מפשע. כמובן, לא הזכיר שאזרחים בני העדה הדרוזית הם שנפגעו בידי כוחות הצבא הסוני, נפגעו והושפלו, וגם לא התחייב להעניש את התוקפים. שר החוץ הסורי הזדרז להטיל את האשמה על ישראל. אזרחים סורים התבקשו אתמול להשיב לשאלת המחץ ‑ למי אתם מאמינים, לנתניהו או לשלטון הסורי. כשהזעם גדול, התוצאה לא מפתיעה: ישראל זוכה במקום הראשון, בהפרש גדול.
סמדר פרי צילום: יריב כץלא נראה שדינו של המשא ומתן בין הצוותים הישראלים והסורים הוא להיפסק. שני הצדדים נחושים להמשיך בדיאלוג. א-שרע ייאלץ לבלוע את הרוק, ידרוש מישראל לשמור על עמימות השיחות, וייתן הוראה להמשיך. כאילו חטף סטירת לחי צורבת, ישפשף את הפגיעה, גם את הפגיעה בכבודו, יסיק מסקנות, וימשיך.
לא פחות מעניין יהיה לגלות מחדש את השליח האמריקאי המיוחד לסוריה, תומאס ברק. הוא יקפוץ, זה בטוח. אם המשא ומתן הזה חשוב לנשיא טראמפ לא נופתע לגלות בדמשק גם את שליח השלום לכל עת, סטיב וויטקוף. אחרי הכל, בסוריה ועוד יותר בירושלים, לא מתכוונים להחמיץ אף הזדמנות.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.07.25
