הדיווחים מטרידים. חמושים נכנסו לבית חולים בעיר א-סווידא, העיד אחד הניצולים, אנסו אחיות ורצחו רופאים. זה 7 באוקטובר שלנו, הוא זעק. ובדיוק כמו אז, הרוצחים צילמו את עצמם מתעללים בתושבים וחותכים זקנים לנכבדי העדה. הם עשו לדרוזים בסוריה בדיוק מה שהם עשו ליזידים. כ-200 נהרגו מכל צד, עד שהוסכם ביום רביעי על הפסקת אש, שלא ברור אם תחזיק מעמד.
המערב מתקשה להבין שאיסלאמיסטים הם איסלאמיסטים, שדאעש זה חמאס, זה בוקו חראם, זה טליבאן. בכל מקום שבו הם פועלים יש דיכוי, חורבן, שפיכות דמים, רצח, אונס, פשעים נגד האנושות. איך, לעזאזל, מתמודדים עם חיות האדם הללו? ישראל נלחמת בהם כבר שנים. והרבה יותר מאז 7 באוקטובר. אבל להקות הפרוגרסיבים בעולם מאשימות את ישראל ומספקות הצדקות לרוצחים.
1 צפייה בגלריה
yk14444961yk14444961
(דרוזים סורים מנסים לחצות את הגבול לישראל, השבוע. עברו בדיוק מה שעברו היזידים | צילום: אי-אף-פי, JALAA MAREY)
זה כבר התחיל. ביום רביעי הייתה הכותרת ב-BBC: "סוריה: ישראל הפציצה כוחות שנכנסו לעיר דרוזית לאחר עימותים קטלניים". כותרת דומה, כמעט זהה, הופיעה בביטאון הרשמי של האחים המוסלמים, "אל-ג'זירה": "ישראל הפציצה את העיר הדרוזית א-סווידא, שעות לאחר הפסקת האש". ו"הגרדיאן" הגדיל לעשות: "ישראל פתחה בתקיפות בסוריה ובלבנון". הרי זה כבר ברור שכאשר במערכה הראשונה יש איסלאמיסטים וישראלים, במערכה השלישית הישראלים אשמים.
"הגרדיאן" הגדיל לעשות: "ישראל פתחה בתקיפות בסוריה ובלבנון". הרי זה כבר ברור שכאשר במערכה הראשונה יש איסלאמיסטים וישראלים, במערכה השלישית הישראלים אשמים

פירות המעלילים

ואם לא ברור שהעולם הפרוגרסיבי איבד את זה, הנה עוד דוגמה: "הניו יורק טיימס" פירסם השבוע מאמר של פרופ' עמר ברטוב, תחת הכותרת: "אני חוקר ג'נוסייד. אני מזהה את זה כשאני רואה את זה", שכמובן מאשים את ישראל ברצח עם. התרגלנו, למרות שאסור להתרגל. כדי לבסס את טענת הג'נוסייד יש צורך בהוכחת כוונה. לשם כך מציג ברטוב ציטוטים של בכירים רבים. קשה להתעלם מהעובדה שאוסף ההצהרות הללו ייזכר כפיגוע תעמולתי עצמי – החמור ביותר בתולדות המדינה.
את המאמר האקדמי החשוב ביותר בנושא: "בחינה ביקורתית של האשמות 'רצח העם' במלחמת חרבות ברזל", שהתפרסם במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבבר-אילן, כתבו ארבעה אנשי אקדמיה, דני אורבך, יונתן בוקסמן, יגיל הנקין ויונתן ברוורמן. הם לא טוענים שלא בוצעו פשעי מלחמה. הם מעריכים שכן, כפי שקורה בכל מלחמה. אבל הם מפרקים את טענות ההרעבה והג'נוסייד בזו אחר זו. היריעה קצרה מכדי לסכם את 275 עמודי המחקר הרציני והיסודי שערכו הארבעה, נאמר רק שאחת הבעיות העיקריות שעליהן הם מצביעים היא תסמונת הציטוט המעגלי: הנטייה להסתמך על מקורות, כביכול מהימנים, שלמעשה מצטטים האחד את השני. כאשר מגיעים למקורות הראשוניים, מתברר שמדובר בדרך כלל במקורות מפוקפקים שמחקר רציני לא יכול להסתמך עליהם.
24 שעות לאחר פרסום המאמר הגנרי של ברטוב הוא זכה לתהודה אדירה, וצוטט באין-ספור כלי תקשורת בעולם. המאמר המעמיק של מרכז בגין-סאדאת לא יזכה כנראה לאלפית התהודה. כך יוצרים שטיפת מוח. כך מעלים את מפלס האנטישמיות. כך לא עוזרים לפלסטינים. כך עוזרים לחמאס.
ועוד משהו. זה בסדר לצטט את הצהרות הסמוטריצ'ים שלנו. מגיע לנו. אבל איך זה שבדרך כלל, אלה שמעלים את טענת הג'נוסייד לא עוסקים לצד זאת בהצהרות החוזרות ונשנות של ראשי חמאס, על המטרה הקדושה להרוג את כל היהודים (וגם נוצרים), "להשלים את מלאכתו של היטלר", ולהשתלט על העולם. הם חוקרים או תועמלנים?

שופטים, תפסלו אתם

אם כבר הדחה, נדמה שעזמי בשארה, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה היו ראויים לה יותר מאיימן עודה. עודה עצמו, בניגוד אליהם, ואפילו באומץ, הציג ב-2021 עוד ועוד נתונים כדי להוכיח שערביי ישראל הם סיפור הצלחה מדהים. אולי הוא היה רוצה שנשכח שהוא עצמו ניפץ וניתץ את טענת האפרטהייד. אבל הרשת זוכרת הכל.
הבעיה התחילה לפני הרבה מאוד שנים, עם הטעות ההיסטורית של בית המשפט העליון, שהתיר את המועמדות לכנסת של טיפוסים כמו בשארה, ובהמשך בן גביר. החוק המפורש קובע שמי שמתנגד למדינה יהודית ודמוקרטית, או מסית לגזענות או תומך בטרור – ראוי לפסילה. אבל פעם אחרי פעם רמסו השופטים את החוק. פעם אחרי פעם הם העניקו הכשר לגזענים, יהודים כערבים.
זה בסדר לצטט את הצהרות הסמוטריצ'ים שלנו. מגיע לנו. אבל איך זה שבדרך כלל, אלה שמעלים את טענת הג'נוסייד לא עוסקים לצד זאת בהצהרות החוזרות ונשנות של ראשי חמאס, על המטרה הקדושה להרוג את כל היהודים (וגם נוצרים), "להשלים את מלאכתו של היטלר", ולהשתלט על העולם
זה לא היה חייב להיות כך. בשנת 1965 פסלו שופטי העליון את רשימת הסוציאליסטים (בפסק דין ירדור), ועוד לפני כן את ההתאגדות שעל בסיסה הוקמה הרשימה, על הרבה פחות ממה שמיוחס בשנים האחרונות לעודה ואחרים. השופט אלפרד ויתקון ניסח בדיוק רב את הצורך בדמוקרטיה מתגוננת: "לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העיתונות וההתאגדות שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעילותן ההרסנית בחסותן". אז לא היה חוק מפורש שחייב פסילה, אבל הייתה פסילה. מאז שיש חוק מפורש אף מועמד ערבי לא נפסל, וגם בן גביר זכה מן ההפקר.
בן-דרור ימיניבן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזי
השבוע התנפלו גדודי הנאורים על לפיד, כי העז לטעון שיתמוך בהדחת עודה. זו פגיעה בדמוקרטיה, טענו. התחנפות לבוחרי הימין המתון, הוסיפו. אלה טענות סרק. משום שבדיוק כפי שהבהירו גדולי השופטים משנות ה-60 הפגיעה בדמוקרטיה נובעת מאלה שמנצלים אותה כדי להרוס אותה. כל אלה שגינו את לפיד היו עושים סלטה באוויר כדי להסביר לנו מדוע צריך להדיח את בן גביר. ובצדק.

בני אדם, לפני הכל

באוניברסיטה צרפתית מסוימת החליטו לקבל שלושה אנשי אקדמיה מעזה. להעניק להם משרה ודיור, מעין מקלט אקדמי. אחד מהם קיבל חדר משותף עם עוד חוקר וחוקרת. החוקרת היא, איך לומר, ידידת ישראל. השבוע, ימים אחדים לאחר שאותו חוקר הגיע נודע כי אחיו, אשתו וילדיהם נהרגו בהפצצה ישראלית. החוקרת התקשרה אליי. איך אני מתמודדת? לפני כל דבר אנחנו בני אדם, אמרתי לה. זה מצער וכואב. צריך רק להוסיף שחפים מפשע נהרגים בעיקר כי חמאס משתמש בהם. אין לנו יכולת לבדוק נסיבות של כל אירוע. שלחתי לה לינקים לכמה מהמחקרים החשובים, כמו זה שהוזכר כאן. העניין הוא שכל הטענות המצוינות כבר מפסיקות לפעול החל משלב מסוים. משום שגם בהנחה שאנחנו צודקים, ואנחנו צודקים, כל יום שעובר שוחק את הצדק הזה. כל יום שעובר יוצר נזק שגדול יותר מהתועלת. הימים עוברים. והנזקים הולכים וגדלים.
[email protected]
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.25