אם זה היה הפוך, היה כבר מישהו בערוצי הרעל שהיה ממהר להכתיר את התוצאה 1:0, כפי שהכתיר בחוכמתו את נפילת הטיל האיראני במכון ויצמן ואובדן של שנים רבות בחקר הסרטן – כניצחון של האיראנים על המכון. לפי הנוסחה הזאת, התוצאה השבוע היא 1:0 לטובת המילואימניקים על ממשלת ההשתמטות.
בינתיים. רק בינתיים.
זה לא עניין פעוט. מעטות הפעמים שקבוצות חוץ פרלמנטריות מצליחות להביס קואליציה כל כך מגובשת ונחושה, ועוד בתוכנית הדגל שלה. ולמה בינתיים? כי חוק ההשתמטות אמנם לא עבר, אבל אנחנו מכירים היטב את הנפשות הפועלות ואת יכולותיהן הפוליטיות. ומה שלא עבר השבוע, יקומבן היטב בשבועות הבאים. יש רצון, יש יכולת, ובייחוד יש אפס נכונות של החרדים להיכנס מתחת לאלונקה ושל נתניהו לוותר מקומן בממשלתו. על מקומן בקואליציה, אם היו למישהו ספיקות, הן עדיין לא ויתרו. מהשבוע, בעקבות פרישתן, נתניהו עומד בראש ממשלת מיעוט, כזאת שיכולה לשרוד הרבה זמן.
כשהוקמה הממשלה, הייתה למפלגות החרדיות משימה אחת – להעביר את חוק הפטור מגיוס, או בלשונם: "החוק להסדרת מעמד בני הישיבות". אף מילה על גיוס. נתניהו הבטיח להם להעביר את החוק עוד לפני הקמת הממשלה כחלק מההסכם הקואליציוני, אבל בסופו של דבר הם הסכימו לבצע את זה מיד אחרי הקמת הממשלה.
ואז הגיע לוין
אלא שאז נכנסו לתמונה יריב לוין עם המהפכה המשפטית שלו, ופתח במלחמת אזרחים ששוב דחקה את חוק הפטור מגיוס.
החרדים לא ידעו את נפשם: לא רק שציפור נפשם נדחקה אל מחוץ לסדר היום, לוין גם סיבך אותם עם הציבור הישראלי במלחמה שלא מעניינת אותם, ושוב הרחיק את קיום ההבטחה היחידה שלהם לציבור בוחריהם. מה שבעיקר תיסכל אותם זה שההסכם הקואליציוני היטיב עם השותפים האחרים: ביבי קיבל את מלוא השלטון שהובטח לו והגנה פוליטית של שותפיו, סמוטריץ' קיבל יד חופשית לכספי המדינה ובן גביר קיבל זרוע חזקה במשטרה. ולמי לא נשאר? למפלגות החרדיות.
את הכישלון הזה לא מצליחים מנהיגי החרדים להסתיר מעיני הציבור. זו הפעם הראשונה שצעירים חרדים יצטרכו להתמודד עם המדינה בלי הבייביסיטר של העסקנים המפלגתיים ששומרים עליהם. פתאום הם מקבלים צו גיוס. פתאום אם הם לא מתייצבים הם לא יכולים לטוס לחו"ל, לקבל רישיון נהיגה, לקבל אלפי שקלים הטבות למעונות, כי הבעל, שאינו עובד, נחשב ע"י המדינה – תחזיקו חזק – כאדם שאינו עובד.
אם היה סיכוי להגיע לעמק השווה בעניין חוק הגיוס, הסיכוי התנפץ השבוע. יש לומר שעוד לפני הפיצוץ, אדלשטיין חזה אותו, וזה מסיבה פשוטה: הוא ידע איזה הסכם הוא הולך להביא לחרדים.
מה גרם לאדלשטיין לעשות את זה? יולי מן הסתם לא מתכוון להתמודד בליכוד בפעם הבאה. לצאת מהפוליטיקה על רקע עמידתו מול החרדים וחוק ההשתמטות – זו יציאה מכובדת
מה גרם לאדלשטיין לעשות את זה? יולי מן הסתם לא מתכוון להתמודד בליכוד בפעם הבאה. לצאת מהפוליטיקה על רקע עמידתו מול החרדים וחוק ההשתמטות – זו יציאה מכובדת. נדמה לי שמלכתחילה הוא לא התכוון להעביר את החוק באופן שהחרדים יחיו אתו בשלום. הוא יצר מצג שווא בגלל התקיפה באיראן, ונראה שגם החרדים, בטח דרעי שהיה בסוד העניינים, היו מעוניינים שיעזרו להם לרמות את עצמם. אדלשטיין פשוט עיגל פינות כדי לא לפוצץ את הממשלה ערב התקיפה. כשנגמר האירוע, הוא הרגיש חופשי להוסיף את אותם דברים שפוצצו את המשא ומתן.
לכן, צריך להגיד שהכעס של החרדים לא מופרך מבחינתם. הם הרגישו מרומים פעמיים: גם בדברים שכבר סוכמו איתם, אדלשטיין סטה במין פרשנות יצירתית, וגם כשהפתיע אותם והוסיף דברים שידע שהם רגישים להם בלי לדון איתם קודם.
זה מה שמסביר את הפרישה המיידית של החרדים האשכנזים. דרעי חיכה לראות מה קורה, והוא אכן גילה בסקר הראשון שנעשה לאחר מכן, שש"ס ירדה בשלושה מנדטים. עוד לא עשה כלום, וכבר שילם.
עד יום רביעי כשהכנסת תצא לפגרה, לא יהיה כלום
בליכוד היו רוצים לראות את נתניהו מפטר את אדלשטיין. יש הרבה ח"כים שהיו מוכנים להתמודד מולו על התפקיד של יו"ר וועדת חוץ וביטחון בהצבעה חשאית, כשניצחונם מובטח. המשמעות של החלפת אדלשטיין היא שלא יהיו בחירות. ומי בליכוד רוצה בחירות שכשמחצית מהם לא יחזרו לכנסת?
בסוף זו צריכה להיות החלטה של נתניהו. הוא צריך להחליט אם הוא מתאבד על חוק הגיוס כדי לקבל עוד שנה בשלטון ואז ללכת על פיטוריו של אדלשטיין, לשים מישהו אחר במקומו, להעביר חוק גיוס, להעביר תקציב, ולמשוך עד אוקטובר של שנה הבאה.
אפשרות שנייה – לחזק את אדלשטיין ולתת לו גיבוי וללכת לבחירות מהעמדה של מגן החיילים, והשלישית: למרוח את הזמן ולהיגרר לבחירות אחרי הפגרה כשחוק הגיוס יהיה הנושא המרכזי. במקרה כזה הוא מפסיד פעמיים. מתפרקת לו הממשלה והוא מפסיד שנה בשלטון, וציבורית הוא משלם מחיר כבד של שיתוף פעולה עם החרדים בלי לקבל מהם תמורה.
אבל צריך להסתכל על כל האירוע הזה גם ממבט רחב. נתניהו חזר לשלטון ב-2009 על כנפי התפיסה שבנה בשבילו יועצו, ישראל בכר, שאומרת שצריך גוש כדי לנצח בחירות. סוגרים מראש עם המפלגות והולכים ביחד, אז זה היה עם מפלגות הימין, החרדים וליברמן. עם הקונספט הזה הלך בכל מערכות הבחירות, מלבד מקרים בודדים וקצרים. בבחירות האחרונות התבסס על תפיסת הגוש וחזר לשלטון. מה שקורה עכשיו זה אירוע של פירוק הגוש ואולי סיום תקופה בפוליטיקה וסיום עידן נתניהו.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזיספק אם החרדים ייתנו לזה לקרות. לקואליציה יש היום 68 אצבעות בכנסת. אם יש סיכוי להעביר חוק גיוס בהסכמת החרדים, זה עכשיו. לא יהיו תנאים טובים יותר. אם זה לא יקרה, החרדים עשויים להבין שאין להם מה לעשות עם ממשלת ימין ואולי לחזור למרכז-שמאל ולדרוש שם חוק גיוס. כל מה שהם צריכים להחליט זה להקריב את נתניהו בתמורה לחוק.
תחשבו רק מה יהיה אם תהיה עסקת חטופים, וסמוטריץ' ובן גביר יממשו את איומיהם ויפרשו מהממשלה. מי אז יישאר לנתניהו כשכל הגוש שלו יתפרק לרסיסים.
רק גנץ, כנראה.
פורסם לראשונה: 00:01, 18.07.25
