הסיפור הכואב של אליאורה רוזנפלד הוא מלא בדמעות, כאב וגאווה. כשהיא רק בת 22, רוזנפלד איבדה לא רק אדם אחד שיקר לחייה בקרב, אלא שניים.
"נפגשנו כשהתחלתי איתו ברכבת", מספרת אליאורה על בן זוגה שנפל, סמ"ר הלל שמואל סעדון: "הדייט הראשון שלנו היה אצלי בבית ברעננה. הכנו עוגיות, שמנו גלידה בין שתי עוגיות וראינו סרט. ישר אחרי כן הקפיצו אותו לבסיס".
"להלל היה חוש הומור חד ומושחז, חיוך גדול ואור בעיניים, אהבה אדירה לחיים ויכולת לנצל כל רגע בהם. הוא היה רודף אמת וצדק, רגיש, מלא חמלה ונתינה ללא כל רצון לקבל תמורה. היצירתיות נבעה מתוכו בשפע, בקלות וללא מאמץ, והוא אהב לבטא אותה בעבודה עם הידיים, ובעיקר ביצירה בעץ. לכל מקום נשא איתו סכין גילוף וכמה חתיכות עץ, שהיה מגלף ומחלק למשפחה וחברים. יצאנו ארבעה חודשים אבל הייתה לנו אהבה גדולה".
בסוף השבוע של שמחת תורה 2023, הלל ז"ל, לוחם ביחידת עורב בסיירת הנח"ל, היה במוצב סופה. עם תחילת המתקפה עלה מיד על מדים, לקח את הרובה ויצא להילחם. בעמדת הש"ג הקדמי של המוצב, לצד מפקד הצוות שלו, הוא ניסה לבלום את המחבלים. בערנות ובחדות המאפיינות אותו, זיהה שהמחבלים יורים גם מבעד לחורים בבטונדות שמקיפות את המוצב.
כשלא אפשר היה להיות יותר במרחב בגלל אש צולבת ורימונים שנזרקו מכל עבר, הלוחמים נכנסו למבנה חדר האוכל. יחד עם שני לוחמים נוספים הלל נשאר להגן על הכניסה - שם עמד חוצץ בין המחבלים לבין חבריו ונלחם בחירוף נפש ובגבורה, עד שנפל.
"טרם התאוששתי מהנפילה של החבר שלי", מספרת אליאורה בכאב, "ואז פקד אותנו אסון כבד נוסף - אחי נתן ז"ל הגיבור, נפל גם הוא". היא מספרת כי "היה לו חיוך שהיה מאיר את כל החדר, אדם עצוב שהיה רואה אותו לא יכול היה להישאר עצוב. תמיד אפשר היה לבכות לו על הכתף. הייתי מאוד גאה בו כאחות בכורה".
אליאורה משתפת כי בצבא אחיה "פרח ממש. הוא היה צריך לצאת לקורס מ"כים וסירב להשאיר את חבריו בשדה הקרב". רוזנפלד ז"ל שירת כלוחם בגדוד 601 של חיל ההנדסה הקרבית, במסגרת צוות הקרב המשולב של גדוד 46 מחטיבה 401. לפי תחקיר ראשוני, הכוח שבו פעל נפגע ממטען חבלה שהוטמן בתוך מבנה או בכניסה אליו. הפיצוץ התרחש במרחב שבו צה"ל החל לאחרונה בהריסת עשרות מבנים, כהיערכות להקמת מוצבים חדשים באזור החיץ בצפון הרצועה.
לפני 11 שנים עלתה משפחת רוזנפלד מבריטניה לרעננה, מתוך תחושת שליחות ורצון לגדל את ילדיהם בארץ. האם, סמנתה, היא מורה בבית הספר תל"י בעיר. יחד עם בעלה אבי, בנו השניים חיים חדשים עבור ארבעת ילדיהם - שתי בנות ושני בנים, בהם אליאורה ונתן.
"ישראל היה מאוד חזק", מספר האב אבי: "הוא אמר לנו מזמן, 'אני רוצה להיות קרבי בצבא. לעשות משהו בשביל המדינה שלנו'. כששובץ להנדסה קרבית הוא היה כל כך שמח. הוא ממש אהב את חבריו וצה"ל היה מקור הגאווה הגדול שלו. המפקדים שלו היו משהו מיוחד - הם היו כמו משפחה בשבילו. כל פעם שנכנס הביתה - היה לו חיוך".
לדבריו, "הוא ידע למה הוא עושה את זה: בשביל ההורים, המשפחה, העם שלו. אני מרגיש שיש לו מקום בהיסטוריה. אני מאוד גאה בו על מה שעשה למען המדינה שאותה כל כך אהב". אליאורה מסכמת בכאב: "לאבד את החבר שלי הלל בתחילת המלחמה, ואז את אחי הגיבור - זה כאב גדול שאינו מרפה. אני גאה מאוד מאוד בשניהם, שניהם גיבורים שנפלו למען עם ישראל".
פורסם לראשונה: 00:04, 22.07.25