בקבוצות וואטסאפ של בכירים בצה"ל בהווה ובעבר הופץ אמש צילום מסך מידיעה המתעדת ביקור של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר ברצועת עזה, עם ציטוט שלו אומר כי "ההישגים שלכם בשטח במסגרת מבצע מרכבות גדעון הם שמקדמים את הכרעת חמאס ומייצרים את הפוטנציאל לעסקת חטופים". צמוד לציטוט הזה היה עוד אחד, הפעם של יובל נח הררי, שכתב באחד מספריו כי "האמת היא, שהאמת אף פעם לא הייתה בראש סדר העדיפויות של המין האנושי". נדמה שגם לבכירים כבר נמאס לנסות לתקף את מה שכל כך קשה להוכיח.
האם הרמטכ"ל באמת סבור כך? אחרי הכישלון הקולוסלי של פרויקט ההשתלטות על הסיוע ההומניטרי באמצעות חברות זרות - שאותו הקימה חבורת מילואימניקים מפיקוד דרום בכספים שהועברו דרך המודיעין הישראלי לחו"ל כדי שיפגע בכוחו של חמאס עד כדי הכרעתו והקמת אלטרנטיבה ברצועה, אבל גם לא מנע מחמאס להשתלט על חלק גדול מהאספקה, וגם יצר מצבים שבהם עשרות אלפי רעבים הסתערו על מרכזי החלוקה, וחיילי צה"ל או מישהו מאלף החמושים של החברה הזרה פתחו באש והרגו עשרות רבות מהם לפחות - האם הרמטכ"ל וחברי המטה הכללי באמת מאמינים שהדשדוש הצבאי מקרב את הכרעת חמאס?
ובעניין שחרור החטופים, הרמטכ"ל שוב מדלג מניסוח לניסוח. כשצה"ל יצא למערכה הוא אמר שהיא רק וקודם כל לטובת שחרור החטופים, אחר כך היא הייתה "גם" לשחרור החטופים, ועכשיו זה "מייצר את הפוטנציאל לעסקת חטופים". אבל מה פירוש "מייצר את הפוטנציאל"? הרי לעסקה יש שני צדדים, וישראל מוכנה לעסקה רק בתנאי שחמאס ייכנע ללא תנאי, ייתן את הנשק, יגלה את בכיריו ויסכים לטרנספר מרצון של אוכלוסיית עזה. כך נתניהו אמר בפיו. האם הרמטכ"ל סבור כי הקרבות שצה"ל ניהל מאז שכוחותיו הפרו את הפסקת האש בהוראת הדרג המדיני הביאו את חמאס לנקודה הזו? ולחלופין, הביאו את ישראל לנקודה שתקבל את תנאי חמאס?
אם תיחתם עסקה חלקית בקרוב, ויש סיכוי שכך יקרה, יגידו בוודאי שופרות הממשלה וצייצניה, ואולי גם גורמים צבאיים, שזו התוצאה של המהלך הצבאי. אלא שהעסקה הייתה יכולה להיחתם עוד בינואר, המשך לעסקה שארה"ב כפתה על ישראל, ומי שיעשה בעסקה הזאת את רוב הוויתורים היא ישראל, ממורג ועד למפתחות השחרור. בגלל שחמאס לא מאמין לנתניהו - ולא בטוח שטראמפ, למרות הערבויות שארה"ב מבטיחה לתת, יכפה את רצונו על נתניהו - הוא רוצה להוציא כמה שיותר בעסקה הזאת, ולא מן הנמנע כי ידרוש מפתחות אחרים. לכל הפחות, הוא ידרוש שחרור של אחד או יותר מרשימת "נבחרת החלומות", המחבלים הכי בכירים והכי נוראיים הכלואים בידי ישראל: עבדאללה ברגותי, אחמד סעדאת או מי מחבריהם. זה ידחה כמובן את החתימה, וכשהצדדים יגיעו אליה, תישאר הבעיה הגדולה באמת: שאר החטופים והדרך לסיים את מלחמת הזוועות.
שאלת דיר אל-בלח
אתמול הודיע צה"ל באמצעות דוברו בשפה הערבית, אלוף משנה אביחי אדרעי, כי צה"ל עומד לפעול בדרום מחנה הפליטים דיר אל-בלח וכי על תושבי המקום להתפנות לאלתר לאזור המוואסי. "בערבית אנחנו יותר מדייקים", אמר הגורם, "אומרים איפה הולכים לפגוע, ושם פוגעים, חבל שלא מדייקים כך במה שמספרים ליהודים".
אבל זו הודעה משונה, שכן בתוכניות שנפרסו בפני הדרג המדיני לפני שהורה לצבא להפר את הפסקת האש שנכנסה לתוקפה בינואר, צה"ל התכוון להקיף את שני ריכוזי האוכלוסייה הגדולים ברצועה: העיר עזה ומחנות המרכז. שם, כך אמרו גורמים בכירים בצבא, ככל הנראה נמצאים החטופים, ומתוך זהירות לא נפעל שם אלא רק נפעיל לחץ. הפעילות באזורים הללו, כך לפי צה"ל, תהיה רק תוצאה של החלטת הדרג המדיני להיכנס לכלל הרצועה כדי להכריע את חמאס, פעולה שמשמעותה לדרוס את החטופים. החלטה כזאת, ככל הידוע, לא התקבלה. צה"ל ממילא מתנגד לה בתוקף. כיתור האזורים הללו הושלם מזמן. צה"ל למד בדרך הקשה שהיומרות שלו, כאילו הוא יודע היכן נמצאים כל החטופים והפעולה שלו אינה מסכנת אותם (כפי שנחשף כאן, עידן אלכסנדר כמעט מת בשבי כשפיר מנהרה התמוטט עליו בשל הפצצת צה"ל שבועיים לפני ששוחרר), הן רק יומרות.
אז מדוע החליטו פתאום לפעול במחנות המרכז, ומה פשר התדרוכים של אלופים בכירים במטכ"ל שאם לא תהיה עסקה, צה"ל יתנפל על העיר עזה ויהרוג את עז א-דין חדאד, המפקד הבכיר של חמאס שנותר בחיים בעזה?
הפיקוד העליון של הצבא יצר תוכנית שמטרתה הפעלת לחץ מדורג על חמאס כדי לשכנע אותו להסכים לעוד פעימה. גם בזמן אמת וגם בדיעבד ההיגיון לא היה ברור כלל. שר הביטחון אמר מיד עם הפרת הפסקת האש בחודש מרץ כי כבר ניכרות בחמאס השפעות המבצע, כלומר שהוא מתרכך ועומד להסכים לוויתורים משמעותיים. אחרי שכתבנו פה שחמאס הודיע כי לא יסכים לשום פעימה שאין בסופה ערבויות לסיום המלחמה, התקשר אליי אחד מעוזריו הבכירים של השר ואמר שאני טועה ומטעה, שאינני מכיר את המודיעין, ושחמאס כבר הסכים הלכה למעשה לפעימה מוגבלת נוספת, ויש עניין טכני עם אישור של סינוואר.
מאז חלפו חמישה חודשים. עשרות חיילים נהרגו. מאות נפצעו. מאות אזרחים עזתים לפי הספירה של צה"ל, אלפים רבים לפי הספירה הפלסטינית, נהרגו. עשרות אלפים נפצעו. שמה הבינלאומי של ישראל ירד לשפל חדש. רק חטוף אחד שוחרר, וגם זה היה תוצאה של עסקה חשאית עם ארה"ב.
הדרג המדיני הפך פתאום נדיב ונותן קרדיט בלי סוף לצבא כדי שיוכל להטיל עליו את האחריות כשהכול יקרוס, ואגב כך מוסיף לתוכנית שכאילו הגיעה מצה"ל מטרות הנוגדות באופן חריף את מטרות המלחמה של צה"ל ואת דיני המלחמה, ושמהן נגזר סיכון חמור ביותר לקציני הצבא
בחודש מאי כתבנו כאן כי "סדרת שיחות עם בכירים במערכת הביטחון, בצבא ובקהילת המודיעין, בשבועיים האחרונים, מעלה מסקנות עגומות: צה"ל נמצא במערכה שהוא יודע שאינו יכול להשיג את אחת ממטרותיה - שחרור החטופים - ובשל המחיר הכבד של שליטה וממשל צבאי ברצועה למשך שנים, יש בצמרת שלו מי שמטילים ספקות בכדאיות השגת המטרה השנייה - הכרעת חמאס". גורם צבאי בכיר הבקיא בפרטים הסביר אמש שוב את מה שהסביר אז: צה"ל נמצא במלכוד. מצד אחד הציבור שלא ממש מבין על מה ולמה שוב מלחמה, מצד שני משפחות החטופים שחושבות שבמהלך יש בעיקר סיכון ולא תקווה, ומצד שלישי הדרג המדיני, שפתאום הפך נדיב ונותן קרדיט בלי סוף לצבא כדי שיוכל להטיל עליו את האחריות כשהכול יקרוס, ואגב כך מוסיף לתוכנית שכאילו הגיעה מצה"ל מטרות הנוגדות באופן חריף את מטרות המלחמה של צה"ל ואת דיני המלחמה, ושמהן נגזר סיכון חמור ביותר לקציני הצבא.
היום שאחרי הכיבוש
המלכוד הכי קשה הוא אולי של הצבא מול עצמו. שנה ותשעה חודשים הוא נלחם, המלחמה הארוכה בתולדותיו, ולא הצליח להכריע את חמאס. הצבא, גם בהנהגה החדשה, מרגיש מחויבות לנסות למצוא פתרון, ומוצא את עצמו בכיבוש זוחל של הרצועה.
אז, במאי, כתבנו: "הצבא חושב שהוא עדיין בשליטה על היקף התמרון ועומקו, אבל במטכ"ל לא מבינים שהצבא הוא כמו פיל, שזו חיה שכמעט ואין לה מהלך רוורס. הוא לא יכול לסגת, כי אז בראיית מפקדיו הוא כאילו נכנע. הוא לא יכול להישאר במקום, כי צבא שנשאר במקום מול קיני טרור סופו שיחטוף פגיעות והרוגים". באופן מצער, הדברים האלה בדיוק מתרחשים לנגד עינינו. כי כשהולכים קדימה דבר מוביל לדבר, ובסוף ישראל עלולה לכבוש את כל הרצועה, מה שרוב גדול של הפיקוד הבכיר לא חושב שצריך וכדאי לעשות.
כולם מדברים על הכוח שצריך להפעיל כדי לכבוש את הרצועה, ואם יש לישראל את היכולת לגייס מספיק מילואים לטובת מערכה כזאת, אבל השאלה החשובה יותר היא מה קורה אחר כך. ההערכה במטכ"ל היא שבדומה לתהליכים דומים בגדה המערבית, יידרשו במקרה הטוב כחמש שנים כדי "לכסח את הדשא" לגובה הרצוי. זה דורש שליטה מלאה בשטח, עם כוחות עצומים וצירים ארוכים ללוגיסטיקה, וזה חתיכת אתגר לצה"ל ולמדינה כולה. עם הקורוזיה שכולם רואים במערך המילואים, לא בטוח שזה משהו שאפשר להריץ לאורך זמן.
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאעל פניו, הצבא אומר כי מטרותיו הן אותן מטרות שהיו מאז שיצא למערכה הקרקעית בעזה: שחרור החטופים ופירוק חמאס מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות. גם במאי פרסמנו, עמיתי יובל רובוביץ' ואני, במוסף "7 ימים" כי למרות ההצהרות של הדרג המדיני והצבא, הרי שמתחילת המלחמה שחרור החטופים כמעט אף פעם לא היה במדרג שווה למטרת פירוק חמאס. גורם צבאי בכיר מאוד, שהגיב על הדברים במסגרת התחקיר, הגדיר מטרה שונה לחלוטין: "הפעלת לחץ צבאי כדי להחזיר את חמאס לשולחן המו"מ ולייצר את התנאים לדרג המדיני". במילים אחרות: צה"ל, בדיוק כמו שאמר הרמטכ"ל שלשום בעזה, מודה כי אין ביכולתו לשחרר את החטופים באמצעות כוח בלבד. הוא יודע כי הם ישוחררו רק בעסקה, ולכן הוא לוקח את תפוח האדמה הלוהט הזה ומגלגל אותו אחר כבוד בחזרה לדרג המדיני.
גורם בכיר אמר כי "הלחימה מייצרת תשתית מבצעית יציבה עבור הדרג המדיני להסכם להשבתם של החטופים, בו צה”ל תומך ועבורו פועל. שיטת הלחימה שלנו ממוטטת את חמאס מבפנים, פגענו ביכולות הצבאיות שלו, ערערנו את שליטתו בשטח ושחקנו את אמון האוכלוסייה בו. השמדת הטרור בצורה שיטתית ויסודית ואחיזה יציבה בשטח מייצרת תועלת לטווח ארוך ומונעת ניסיונות התבססות מחודשת של האויב. לא נניח ולא נרפה עד להשלמת כל יעדי המערכה ברצועת עזה, השבת החטופים ומיטוט חמאס.
"אנחנו נלחמים מלחמה צודקת, ולהישגי הלחימה מחיר כבד וכואב מטובי בנינו ובנותינו שנפלו בקרב על ביטחון המדינה. נפילתם לא לשווא".
