זה דפוס חוזר: ארה"ב שבה ומטילה את כובד משקלה ובולמת את ישראל מהסלמה ומהעמקת לחימה, הפעם בסוריה. עסקאות השבת חטופים קרו רק אחרי כפייה אמריקאית; כך גם החיתוך החד של המלחמה עם איראן לכדי הפיכתה למלחמת 12 הימים, במקום למלחמה מתמשכת שזורעת אצלנו עוד הרס וחורבן. נראה שישראל, כלומר נתניהו, ששה להשליך את עצמה, כלומר את חיילי צה"ל, אל כל מקום רווי סכנות שבו בוערת אש, ותמיד בלי בדל של יעד ברור או אסטרטגיה ליציאה ולהפסקת לחימה. עד שטראמפ פוקד על נתניהו חדל אש, ובכירים בסביבתו של טראמפ מכנים אותו בכינויים חריפים.
אירועי סוריה הטריים הם דוגמה קיצונית ובוטה במיוחד. בעיצומן של שיחות בחסות אמריקאית להסכם נורמליזציה עם סוריה, שעה שטראמפ תומך בא-שרע מעשית והצהרתית ומסיר סנקציות, ובלי התגרות או איום מצד סוריה - תוקפת ישראל בסיסים סוריים ומגיעה עד דמשק. כאילו חסרות לנו מלחמות.
ושוב נשלפות הכרזות המחויבות לדרוזים. מחוץ לשדה הקרב, אלה קלישאות חלולות וציניות. כל עוד חוק הלאום הגזעני שחוקקה ממשלת נתניהו חי וקיים, אי-אפשר להאמין להן
ההנמקות משתנות תזזיתית. יום אחד הסיבה היא למנוע איום על ישראל סמוך לגבולה, ויום למחרת האיום על ישראל היה כלא היה, והוא מתחלף במחויבות לאחינו הדרוזים "תוך פעולות עצימות", לדברי נתניהו. גם אם נרצה להאמין שהמתקפה על סוריה הייתה למען הדרוזים, באיזה אופן הפצצה בדמשק משרתת מטרה כזאת? בעיצומו של ערוץ הידברות חי ונושם עם סוריה, ספק אם ישראל עשתה את המובן מאליו: לפנות לסוריה, ישירות או באמצעות ארה"ב, ולתבוע כניסת כוחות משטר לאזור סווידא כדי להגן על הדרוזים, מה שממילא קרה בסוף בערוץ דיפלומטי. אנחנו העדפנו, באופן לא מפתיע, להפציץ את בניין המטכ"ל הסורי כדי "להעביר לא-שרע מסר". נזהרים מפני סכנת נורמליזציה כמו מאש.
על כך שהמלחמה בעזה, על מחיריה האיומים, נמשכת לחינם מתוך צרכים פוליטים וקואליציוניים של נתניהו - נראה שיש כבר הסכמה רחבה למדי בציבור הישראלי. אי-אפשר שלא להתרשם שפתיחת המערכה בסוריה נבעה גם היא מאותו מניע ממש: רצון לשמר כל הזמן חזיתות מדממות. זה מונע חזרה לנורמליות, זה מלהיט את הבייס, זה מייצר תחושת חירום, זה דוחה את המשפט ומסייע להפוך אותו לפארסה מתמשכת, ובמקרה סוריה, זה גם מרצה את הדרוזים מצביעי הליכוד.
ושוב נשלפות הכרזות המחויבות לדרוזים וההצהרות על "ברית הדמים". מחוץ לשדה הקרב, אלה קלישאות חלולות וציניות. כל עוד חוק הלאום שחוקקה ממשלת נתניהו חי וקיים, אי-אפשר להאמין לו ולממשלתו, שמה שהניע אותם בפעילות-היתר המלחמתית בסוריה הוא החרדה לגורלם של אזרחי סוריה הדרוזים מתוך מחויבות לדרוזים בישראל. לו הייתה כזאת, חוק הלאום הגזעני שהפך אותם, יחד עם כל הערבים בישראל, לאזרחים סוג ב', לא היה נחקק. כרגע הם לבטח אחינו לדם ולנשק, אבל לא אחים לחיים משותפים שיש בהם שוויון. זה חוק שנולד בחטא של לאומנות וגזענות, לא תרם כלום, השפיל והפלה, גרם למרירות ולזעם מוצדקים, והטביע בנו חותם פורמלי של גזענות.
שלי יחימוביץצילום: אלכס קולומויסקישיעורי האבטלה בישראל נמוכים, אבל בקרב הדרוזים יש 40 אחוזי אבטלה. שליש מהציבור הדרוזי מטופל בלשכות הרווחה, הרשויות המקומיות הדרוזיות קורסות. מצבם זהה או אולי אף גרוע מזה של כלל הערבים בישראל, מה שקורא תיגר אפילו על הרעיון הקונצנזואלי (הבעייתי) ששירות בצבא מהווה כרטיס כניסה לישראליות. באופן מצמרר, לנתניהו קל יותר לצאת למלחמה בסוריה, על מחיר הדמים שלה, מאשר לכל הפחות לבטל את חוק הלאום. לא נשאר אלא להודות לטראמפ, כי בלעדיו היינו כרגע בעיצומה של מלחמה חדשה.
