בשנת 2016 הוגש על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים לבית המשפט כתב אישום נגד מנהלי חברה לציוד מחשבים בגין הונאת מס. תשע שנים אחרי, ב-2025, התיק עדיין מתברר בבית המשפט, ובעצלתיים. כתב האישום עוסק בהגשת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-22 מיליון שקל. החשבוניות הוגשו כבר בשנת 2005. כן, עבירות מלפני 20 שנה נידונות כעת בבית המשפט, והכרעת הדין עדיין רחוקה.
זו רק דוגמה אחת מני רבות, רבות מדי, להשפעה של העומס בבתי המשפט על גלגלי הצדק. לפי הלכת בית המשפט העליון, הימשכות חריגה של ההליך הפלילי ומרחק הזמן ממועד ביצוע העבירות תשפיע לטובת הנאשם בגזירת העונש, גם אם האשמה מונחת לפתחו של בית המשפט עצמו, כפי שקרה במקרה הזה. למעשה, עבירות כלכליות שהיו יכולות להביא לעונשים של מאסר בפועל נמצאות כעת בהליך גישור בכדי להגיע להסדר טיעון, כאשר ברור לצדדים שענישה הולמת לכתב האישום כבר לא תתקבל.
הדיונים לא התחילו, בית המשפט בחופש
מערכת המשפט יצאה אתמול (שני) לפגרת הקיץ הארוכה, שבמסגרתה לא יפעלו בתי המשפט אלא לעניינים דחופים בלבד, עד 5 בספטמבר. זהו החופש הגדול של בתי המשפט, אחד מכמה חופשים לאורך השנה. את שנת המשפט שחלפה, כמו רוב קודמותיה בעשור האחרון, לא ניתן לסכם מבלי להציף שוב את תופעת הסחבת בבתי המשפט בישראל, שמתבטאת בדיונים שנמרחים ותיקים שמתנהלים שנים. משפט נתניהו? הוא רק סימפטום לבעיות הרבות של מערכת המשפט, שנמצאת כבר בתהליך קריסה, שהמהפכה המשפטית רק החריפה בשל עיכוב במינוי שופטים.
הנפגעים המרכזיים הם בעיקר האזרחים בתיקים שבהם הם דורשים את זכויותיהם. דוגמה בולטת לכך הוא תיק אלקיעאן, שמתנהל כבר חמש שנים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מבלי שהגיע עדיין לשלב דיוני ההוכחות, וספק אם יגיע בשנת 2025.
מדובר על תביעת נזיקין שהוגשה על-ידי משפחתו של יעקוב אבו-אלקיעאן שנורה על ידי שוטרים באום אל-חיראן ב-2017, לאחר שסברו בטעות כי הוא מחבל. אחרי האירוע הטרגי הכריז המפכ"ל דאז רוני אלשיך כי מדובר במחבל, וכלי התקשורת אימצו בתחילה קביעה זו, עד שהתברר אחרת בהליך שהגיע עד לפסיקת בית המשפט העליון. המשפחה דורשת פיצוי על הוצאת הדיבה כלפי אביהם וכן פיצויים נוספים.
3 צפייה בגלריה
"המשפחה עוברת מסע תלאות שאין לו סוף". אלמנתו ובתו של יעקוב אבו אלקיעאן
(צילום: גדי קבלו)
שלושה שופטים כבר הוחלפו בתיק הזה. במקום להתחיל לנהל את דיוני ההוכחות בתיק קבעו שוב ושוב ניסיונות פשרה ומשיכות זמן נוספת. התוצאה: חמש שנים מאז שהוגש, מאז שהמשפחה דורשת את זכויותיה וזכויות אביה המנוח, והתיק לא רק שאינו מגיע למיצוי, הדיונים בו עדיין לא החלו בכלל.
בכדי להוכיח את הטענות בא כוח המשפחה, עו"ד משה קריף, הגיש את רשימת העדים הכוללים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ח"כ משה סעדה שהיה באותה העת סגן מנהל מח"ש, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, המפכ"ל לשעבר אלשיך, השר לשעבר גלעד ארדן ועוד רבים אחרים. ערב היציאה לפגרת הקיץ הציעה השופטת החדשה בתיק, השופטת חדוה וינבאום וולצקי, כי המדינה באמצעות הפרקליטות תקבל למעשה את טענות התובעים, ובכך לא יהיה צורך בעדויות העדים, והדיון יתמצה אך ורק בגובה הנזק שעל המדינה לשלם למשפחה.
"שמיעת העדים תסרבל את הדיון ותביא לכך שדברים שנכון למדינה שלא ישובו וייאמרו בבית המשפט", כתבה השופטת בהחלטה והוסיפה: "לכן מוצע למדינה לשקול להסכים לכך שמבלי להודות באחריות, הדיון יתמצה בשאלת גובה הנזק בלבד וככל שדבר זה הוא בלתי-אפשרי מבחינתם, להסכים לפחות לסגת מההכחשה שלא היה מקום להוציא פרסום בדבר היותו של המנוח מחבל בטרם בוצעו כל הבדיקות, אשר כפי שהסתבר בסופו של יום, היה פרסום נמהר".
על הפרקליטות להגיב לכך עד 1 באוגוסט. "כמי שמלווה את משפחתו של המורה המנוח יעקוב אבו-אלקיען מאז מותו המיותר מכדורי השוטרים בשנת 2017, אני רואה שמשפחתו עוברת מסע תלאות ועוול שאין לו סוף", מספר עו"ד קריף. "מקטיעת חייו של האב המפרנס, הימשכות ההליך המשפטי, החרבת ביתם, היעדר מקום מגורים ראוי וכעת רדיפה של ממש נגד קורת הגג הארעית שבנו לעצמם בחורה. כל עוולה אפשרית התרגשה על חיי המשפחה על-ידי מוסדות המדינה. עבורם אירועי אום אל-חיראן לא הסתיימו בבוקר מותו של אביהם לפני למעלה משבע שנים. הם נמשכים מאז".
מקום שלישי בעולם בעומס
בדוח הפעילות האחרון שפרסמה הנהלת בתי המשפט בשנה שעברה צוין כי בשנת 2023 נפתחו 897 אלף תיקים – אך לעומתם נסגרו 838 אלף תיקים. כלומר בכל שנה מצטברים כ-60 אלף תיקים שמתווספים למלאי התיקים הקיים של כ-500 אלף. במילים אחרות, השופטים אינם מדביקים את הפער.
בשל המתחים בין שר המשפטים יריב לוין לבין נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, על רקע המהפכה המשפטית, ישנם 50 תקני שופטים ריקים שממתינים חודשים רבים לאיוש בשל הקפאת פעילות הוועדה לבחירת שופטים. אך גם מינוי השופטים החסרים לא ירפא את המערכת, שזקוקה לרפורמה גדולה וכוללת באשר ליעילותה. כמה המצב גרוע? אחת הדרכים החוקיות להתגבר על העומס הוא מסלול של "הגשת תביעה בדין מהיר".
התקנות קובעות את סד הזמנים לקביעת דיון ראשון ועד למתן פסק דין. לאחרונה קבעה שופטת ממרכז הארץ דיון בפער של חודשים רבים ממה שנקבע בתקנות. בעלי הדין הגישו בקשה להקדמת הדיון, אך השופטת נאלצה להודות: "לדאבוני, יומן בית המשפט אינו מאפשר את הקדמת הדיון". מחקרים שבוצעו בעולם ובישראל, כמו מחקרה של פרופ' קרן וינשל או זה של ד"ר נטע נדיב, הוכיחו כי עומס משפיע על קבלת ההחלטות של השופט, ולא לטובה כמובן. כך, למשל, לפי המחקרים הסיכוי של התובעים לזכות בתביעה בבתי משפט שבהם הופחת העומס עולה ב-18%, עומס מעלה את אחוזי הפשרות בתיקים על פני פסקי דין, יוצר יותר הטיות שיפוטיות ואפליה ועוד.
בשנת 2011 פורסם מחקר באוניברסיטת בן-גוריון שקבע שבוועדות שחרור של אסירים, סיכויי קבלת הבקשה של האסירים יורדים ככל שנידונים יותר תיקים במהלך יום הדיונים. כבר לפני 20 שנה התפרסם באוניברסיטת חיפה מחקר שקבע כי ישראל מדורגת במקום השלישי ברמת העומס במערכת המשפט מבין 17 מדינות מתקדמות שנכללו במחקר.
מלחמת חפירות בבית המשפט
הסחבת אינה פוגעת רק בזכויות האזרחים, אלא גם באפקטיביות של מערכת האכיפה. תיק רונאל פישר המפורסם מתנהל משנת 2015 בבית המשפט המחוזי בירושלים ועדיין לא הסתיים. פישר כבר הספיק לקבל תואר דוקטור. עד המדינה, שנגזרו עליו שמונה שנות מאסר, כבר השתחרר, ואילו עונשם של הנאשמים המרכזיים עדיין לא נגזר.
לפי הערכות, בשל חלוף הזמן והנזקים בתיק אין שום סיכוי שהעונש יתקרב לעונשו של עד המדינה. מרוב ייאוש ממלחמת החפירות בבית המשפט, הצדדים מצויים כיום בניסיונות להגיע להסדר טיעון, כזה שיעניש את הנאשמים, גם אם הרחק מעונש שיהלום את כתב האישום.
כך או כך, שנת המשפט שתיפתח ב-5 בספטמבר לא תהיה שנת בשורה. העומס יימשך, זכויות נידונים ייפגעו, הרתעת האכיפה תישחק ושופטים מותשים יגררו רגלים לעוד יום עבודה עמוס מדי. לכולם ברור, נדרשת רפורמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.07.25
