ביוני 2023 השתתף אייל זמיר, אז מנכ"ל משרד הביטחון, בטקס החגיגי שבו נחתם ההסכם אשר עיגן את התוכנית הרב-שנתית של מערכת הביטחון וצה"ל.
זמיר עבד קשה על אישור התוכניות מול משרד האוצר, וכך גם הרמטכ"ל הרצי הלוי, שהתוכנית אמורה הייתה להיות המצפן שלו לאורך הקדנציה שהחלה רק חצי שנה קודם. דיברו שם על "יציבות תכנונית ותקציבית" לצד "התעצמות במודיעין, בטכנולוגיה, באמצעי לחימה ובאימונים", אשר "תבטיח שמערכת הביטחון תוכל להיערך כנדרש להתמודד אל מול האיומים בזירות השונות, ובראשם האיום האיראני". ארבעה חודשים אחר כך, אפילו דגים לא היה אפשר לעטוף בתוכניות הללו.
אין פלא, אם כן, שהערכת המצב שכינס אייל זמיר, עכשיו כבר רמטכ"ל, לראשונה זה שנתיים, לא התיימרה לצאת בהכרזות גדולות מדי. בזמן שהלחימה בעזה והירי מתימן נמשכים, התקיפות בלבנון מתגברות, החזית הסורית על סף התלקחות, גזרת יהודה ושומרון מבעבעת וגם סבב נוסף מול איראן לא יורד מהפרק, קצת קשה להתיימר לדעת מאיפה בדיוק תיפתח הצרה הבאה. לכן, הדגש של זמיר הוא לא מצב של "סוף המלחמה", גם אם בעזה תהיה הפסקת אש, אלא ניהול החזיתות השונות במתארים משתנים. הרמטכ"ל אף ביטא את הצורך להיות "צנועים וספקנים" בקשר להערכות עתידיות.
הפורום, שכלל את המטה הכללי וגם כמה קצינים בדרגת תת-אלוף, עסק בעקרונות המנחים של השינוי התפיסתי בצבא: ראשית, הגנה באמצעות התקפה, כשהמשמעות היא הצבת מרחבי אבטחה בכל גבול והתייצבות לפני היישובים בצפון ובדרום. או במילה שפופולרית בזמן האחרון: פרימטר. שנית, תם עידן ההפרדה בין כוונות האויב ליכולות שלו. שלישית, לא ניתן לגשת לזירה מבלי להתעכב על המאפיינים הייחודיים לה ולגזור מהם את שיטת הפעולה, האורך שלה, ההישג הנדרש ומתכונת הסיום. סעיף זה אולי נשמע מובן מאליו לרוב הציבור, אך נראה שלא לכמה חברי קבינט.
באופן טבעי, עזה הוצגה בדיון כזירה ראשית, אולם ברור כי בשנים הקרובות צה"ל יידרש לטפל במספר זירות במקביל. לכן הוחלט לחזק את האחריות האסטרטגית של "מפקדת העומק"
באופן טבעי, עזה הוצגה בדיון כזירה ראשית, אולם ברור כי בשנים הקרובות צה"ל יידרש לטפל במספר זירות במקביל (ובתקווה שלא בכולן ביחד). לכן הוחלט לחזק את האחריות האסטרטגית של "מפקדת העומק", אשר תהפוך למפקדה מטכ"לית בראשות אלוף דן גולדפוס, שהיה מפקד אוגדה 98 בשלבים הכי אינטנסיביים של התמרון בעזה. כמו כן תוקם מחלקת הדרכה ייעודית להפקת לקחים וללמידה מהמערכה הנוכחית, בהמשך לחשיפת התחקירים בנושא אתמול ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet.
זמיר מאותת
לצד זאת, זמיר ניצל את ההזדמנות כדי לאותת שוב כי הוא שואף לסיים את המערכה בעזה במתכונתה הנוכחית. המסר עבר דרך האמירה כי שנת 2026 תעמוד בסימן "מוכנות, עיצוב וניצול הזדמנויות מבצעיות". חזרה לכשירות אחרי שנתיים שלא היו כדוגמתן לא תוכל להתקיים ללא אימונים, השלמת ציוד חסר ועוד. לגבי הזירות האחרות הכריז הרמטכ"ל כי "נמשיך להחליש ולמנוע יכולות אסטרטגיות מסוריה וחיזבאללה ולשמר את חופש הפעולה שלנו". בנוגע לאיראן הוסיף זמיר כי המערכה לא תמה. רחוק מכך.
אלא שבינתיים, עזה מוסיפה לרדוף וגם להפיל חללים. כאן ניצב צה"ל בפני צומת מכריע: מבצע "מרכבות גדעון", שמטרתו לא הייתה הכרעת חמאס אלא הפעלת לחץ עליו כדי להגיע להסכם הפסקת אש במתווה החלקי, יסתיים למעשה בשבוע הבא. כבר עתה צה"ל ניצב על הקווים שנקבעו לו לפני הכניסה לעיר עזה ולמחנות המרכז. ובעוד שאין בשורות בדיווחים היוצאים מהמשא ומתן בדוחא, הביקורת הגוברת בעולם על המצב ההומניטרי בעזה מגיעה לנשיא טראמפ, שדוברת מטעמו אמרה כי הוא ממש לא מרוצה מהתמונות שיוצאות מהרצועה.
יוסי יהושועמקורות ישראליים טוענים כי בוצעו ויתורים מפליגים, אך חמאס מתבצר במספר דרישות ובכלל מנצל את הסיטואציה ל"קמפיין הרעבה" נגד ישראל. במצב כזה, ייתכן שהדרג המדיני יעדיף להורות לצבא להיכנס לקרב מלא מול שתי החטיבות הנותרות של חמאס, לרבות באזורים שבהם יש חטופים. הרמטכ"ל, שדיבר על חשיבות השבת החטופים, מציע כיתור והתשה באש, אבל ההערכות הן שפעולה כזאת לא תביא להכרעה. נתניהו, שגם ככה מסובך פוליטית עם חוק הפטור מגיוס, עשוי לסטות מהקו המיושר שלו עם הרמטכ"ל לטובת פעולה קרקעית. רגע ההכרעה הולך ומתקרב, אבל חייבים לשים דד-ליין ברור. המערכה הזאת נמרחת כבר יותר מדי זמן, ההישגים התמסמסו, וגם זמיר יודע שחייבים להגיע לקו הסיום.
