גם מי שלא עוקב באדיקות אחרי הסיקור הבינלאומי של המלחמה בעזה, ודאי נתקל אתמול בשער מזעזע למדי שהתפרסם באחד היומונים הבריטיים, ודווקא לא מאלה שנחשבים עוינים במיוחד לישראל. קשה להאשים אזרחים בריטים שנתקלים בשער הזה וחושבים שישראל היא זאת שמרעיבה את האוכלוסייה בעזה, בכוונת מכוון. אם תחפשו תגובה, איזון, הקשר, לא תמצאו אותו. אבל זה לא רק בגלל עיתונות לא אחראית, אלא כי מדינה שיודעת מה אוכל כל גנרל איראני והיכן הוא ישן, לא מסוגלת לנהל קמפיין הסברה סביר. לא מצוין, סביר. ולתוך הוואקום הזה נכנסים ספינים ושקרים, שמנצלים מצב באמת קשה כמו מלחמה נגד ארגון טרור אכזרי.
למעשה, המדינה נכשלת באירועים הרבה יותר פשוטים, כגון הסערה הבינלאומית לאחר תקיפת צה"ל בסמוך לכנסיית "המשפחה הקדושה", שהיא הכנסייה הקתולית היחידה בעיר עזה. האירוע התרחש ביום חמישי שעבר, במסגרת לחימה נגד מחבלים חמושים, שפועלים באזור אזרחי צפוף. למרבה הצער, וללא כוונה, נפגעה גם הכנסייה ועל פי הדיווחים נהרגו גם כמה אזרחים, בהם נשים וילדים. הגינויים לא איחרו לבוא, מראשי מדינות ועד האפיפיור, שכמובן לא יכול להבליג על פגיעה באתר קדוש לדת הקתולית. אבל גם נשיא ארה"ב, שלא מרבה לעסוק בסבל האוכלוסייה האזרחית בעזה, התקשר לראש ממשלת ישראל ודרש ממנו להוציא תגובה רשמית לאירוע. זה קרה 12 שעות (!) לאחר מכן. בסוף גם הופיעה תגובה לקונית של צה"ל. בזמן הזה כבר לא היה עם מי לדבר: הנרטיב נקבע והתודעה נצרבה.
מילא, אם ההצתה המאוחרת הייתה מובילה להסתערות על התחקיר המבצעי, הסקת מסקנות והצפת התקשורת הבינלאומית במידע אמין ומדויק על אופי התקרית והפקת הלקחים ממנה. מה פתאום? רק אתמול, כמעט שבוע לאחר המקרה, צה"ל מפרסם את ממצאי התחקיר. לטענת הצבא הכנסייה נפגעה עקב ”סטיית ירי בשוגג” במהלך תקיפה ממוקדת לעבר מחבלים חמושים. עוד נמסר כי בוצעו התאמות לשיפור דיוק הירי, וחודדו הנהלים להפעלת אש בקרבת אתרים רגישים כמו מבני דת. תגובה טובה. הלוואי שלמישהו היה אכפת ממנה, שישה ימים אחרי התקרית – נצח ועוד שנתיים במונחי הסברה.
אם לחזור לנושא המצוקה ההומניטרית בעזה – שאין לזלזל בה אך יש להעמיד דברים על דיוקם ומשם להתווכח מה נכון ומוסרי ומה לא – מתחוור שגם ב-2025 הבעיה נותרה מהותית ולא טקטית. אחרי כל אכילת הראש באולפנים, התקציבים שנשפכו כדי לפצל משרדים וליצור ג'ובים, ואינספור תקריות שלימדו אותנו, נושא התודעה עדיין נתפס כמו מותרות ולא בתור הלחם והחמאה. לכן כשישראל לא מתפקדת בכל הקשור לקמפיין ההרעבה, שבו עובדות ושקרים מתערבבים עד לעיסה סמיכה, אחרים מדברים במקומה.
ובאמת, זה לא מסובך כמו לתקוף באיראן: למה דובר צה”ל לא מפרסם עדכון יומי באנגלית על הסיוע ההומניטרי שכן נכנס לעזה, ולא רק למתחמי החלוקה של חברת GHF? למה אין תגובה מסודרת – ומיידית – לכל מקרה חריג עם נרטיב ברור והסבר מקצועי? איפה מערך ההסברה הלאומי? למה אף גורם רשמי לא מתייצב מול מצלמות מדי שבוע להסביר, להציג נתונים, להתמודד עם שאלות? למה משרד החוץ וצה”ל לא מעלים מדי יום סרטונים שלפחות ייתנו קונטרה לעלילת “הרעב”, יציגו את מפת שינוע הסיוע ואת ההתנהלות הצינית של חמאס? איפה נמצא בעניין ראש הממשלה נתניהו, המומחה בעמידה מול מצלמה, שדווקא בנושא הזה לא מפרסם שום סרטון? ומי לעזאזל חשב שהוצאת סרטון שבו פלסטינים מתנפלים על אוכל, וצה"ל לא יורה בהם זה צעד נבון?
יוסי יהושוערק ביום שני, באיחור, העלו בצה"ל רחפן שיצלם את הסחורה שפרקו יותר מ-700 משאיות בשטח העזתי ליד מעבר כרם שלום, וחמאס והאו"ם לא מאפשרים את הכנסתה.
מלחמה היא אירוע נורא, ודאי למי שאינו מעורב בה אך סופג את מלוא ההשלכות שלה. אבל דווקא בגלל שהסיפור של עזה והמצוקה ההומניטרית הוא הרבה יותר מורכב ממה שמוצג בתקשורת הבינלאומית, פשוט בלתי נסבל לראות שישראל לא רק שלא מצליחה לעבור את מחצית המגרש – היא בכלל לא נמצאת עליו. איך אפשר לנצח ככה?
פורסם לראשונה: 00:00, 24.07.25
