על פי הדיווחים השונים שמתקבלים מכיוון קטאר ומצרים, נראה שצמרת חמאס אינה ממהרת לעסקה, בטח לא במתכונתה החלקית. חמאס הוא כעת הגורם המעכב המרכזי להגעה לעסקה שכוללת שחרור של עשרה חטופים חיים במהלך 60 ימים של הפסקת אש.
הארגון הציב שלל תנאים שמקשים מאוד על השלמת העסקה. זאת על אף שבישראל שידרו בימים האחרונים אופטימיות רבה, בעיקר לנוכח העובדה שראש הממשלה עצמו הסיר כנראה כמה מהתנאים הישראליים לעסקה, כמו המשך השליטה בציר מורג.
מעבר לכישלון בהגעה להסכם, בחמאס רואים בהישרדות כהישג, כזה שיוביל את ישראל לעוד ויתורים. זאת על אף שעזה בחורבות והציבור העזתי סובל לא רק מהרס הרב, הרוגים ופצועים, אלא גם מרעב. בישראל אולי מנסים להתכחש לעובדה שיש בעיית מזון קשה ברצועה, אבל התמונות שאפילו דובר צה"ל שיחרר לפרסום של מאות פלסטינים מסתערים על משאיות מזון, תוך סיכון חייהם, מלמדות על גודל המצוקה בעזה. ואכן המצוקה הזו הופכת לקשה מיום ליום. אך לחמאס מודל 2025, מצוקה של האוכלוסייה העזתית אין משמעותה בעיה, להפך - בעיני הארגון הקיצוני, זה מייצר עבורם יתרון ומרחב תמרון. זאת מאחר שהלחץ הבינלאומי על ישראל להפסיק את המלחמה גובר, השנאה בקרב הפלסטינים כלפי ישראל רק ממשיכה לעלות וגם בישראל עצמה, המחיר הבלתי נסבל של הלחימה ללא שחרור חטופים או מיטוט חמאס, הפכה את המלחמה הזו בעיני רבים לכזו שמתנהלת כעת למען המשך שרידותו הפוליטית של איש אחד - בנימין נתניהו.
וכך, חמאס ממשיך לפעול כחמאס, לא ממצמץ, לא נכנע, לא מתפשר. רק ממשיך להתיש את בני עמו ולהרעיבם. התמונות האחרונות של פעילי חמאס במנהרות אוכלים מכל הבא ליד, מבהירות עד כמה חמאס התנתק מעמו ולא אכפת לו יותר מעמדת הציבור. הרעב אינו מאיים על חמאס, להפך, הארגון משתלט על משאיות הסיוע השונות ששולח האו”ם לרצועת עזה, ומספק את המזון לפעיליו. גם התמרון הצבאי הנוכחי מאפשר לחמאס להמשיך לפעול באזורים שבהם צה”ל לא פועל, כלומר בעיר עזה ובמחנות המרכז. במידה רבה חמאס, שבמשך עשרות שנים ראה את עצמו כתנועה עממית שצריכה לרכוש את אהדת הרוב, ויתר על הגישה הזו. חמאס בעצם אומר לציבור שלו - תסבלו, זה רק יעשה טוב יותר לכולנו. גם “ההישגים” שחמאס רושם לעצמו, כלומר מספר הנפגעים הגבוה יחסית בקרב חיילי צה”ל, מעודד אותו להמשיך. בין לבין, ניכרת הגישה הקיצונית של עיז א-דין חדאד, ראש הזרוע הצבאית, שמסרב לפשרות של צמרת חמאס בחו”ל.
למרבה הצער, תמונת מראה של הנתק בין חמאס לציבור העזתי, משתקפת היטב גם בישראל. מפלגת הליכוד עשתה אתמול עוד צעד שממחיש עד כמה היא מתנתקת מהציבור הישראלי ואפילו מציבור מצביעיה עצמו. ההדחה שעברה ברוב עצום של יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, והבחירה בבועז ביסמוט, ממחישה עד כמה רחוק מוכן נתניהו ללכת עם חברי הכנסת שלו, כדי להבטיח את המשך שלטון הליכוד גם במחיר של איבוד הציבור, כולל תומכי המפלגה. אדלשטיין, שהתנגד להשתמטות נוסח "כולם כולל כולם" מקרב החרדים, שילם את המחיר של תשוקתו הבלתי נדלית של נתניהו לשלטון. הוא יוחלף במישהו ממושמע יותר, שיעביר את החוק שהחרדים יבקשו, ויבטיח את ההישרדות של ממשלת נתניהו עד לבחירות הבאות בנובמבר 2026.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןאולם לנוכח ההפסד הצפוי של נתניהו והליכוד בבחירות הללו, עולה חשד כבד שהבחירות הבאות יעמדו בספק: ספק אם נתניהו וחבר מעריציו יאפשרו לבחירות 2026 להתנהל כסדרן, מבלי לנסות לדחותן או לחלופין, לשנות את כללי הבחירות (הורדת אחוז החסימה כדי שבצלאל סמוטריץ' ייכנס לכנסת הבאה או פסילתן של מפלגות ערביות). זה אולי נשמע קונספירטיבי מדי - אבל מי דמיין שנתניהו יפטר יו"ר ועדה מהליכוד רק כדי לפטור עוד חרדים משירות בזמן שהמלחמה עדיין משתוללת?
פורסם לראשונה: 00:00, 24.07.25
