"אנו בני שבטי ההר בירדן מגנים בחריפות את הפגיעה בקרובינו, שבטי הבדואים במחוז סווידא בסוריה. הם סובלים מפשעי מלחמה שמבצעות כנופיות אל-היג'רי [מנהיג הפלג הניצי בעדה הדרוזית בסוריה]. אנו דורשים מממשלת ירדן לפעול מיידית כדי להפסיק את הפשעים המאיימים על שלמות סוריה". ההודעה הזאת שפירסמה קבוצת שבטים בדואיים בירדן משקפת את הסערה האוחזת בקרב קהילות בדואיות ברחבי המזרח התיכון בעקבות העימות שניטש בשבועיים האחרונים בין דרוזים לבדואים בדרום סוריה. עצרות של בדואים המכריזים על כוונה לבוא לעזרת אחיהם בסוריה תועדו גם בסעודיה ובלבנון והיוו מקבילה למפגני הסולידריות של דרוזים במדינות השכנות לסוריה (מקומם של הבדואים הישראלים נפקד משום שמדובר בקהילה קטנה יחסית שאין לה זיקה הדוקה לבדואים בסוריה).
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
העימות הנוכחי משקף מתח עתיק בהר הדרוזים, המכונה "ג'בל אל-ערב" בפי הערבים המוסלמים. הבדואים הם תושביו המקוריים, והדרוזים הגיעו לאזור מלבנון לפני כ-300 שנה והפכו בו לרוב (60 אחוז מתושבי המחוז). שייח' נאיף אל-חמאד, מראשי השבטים הבדואיים במחוז סווידא, ממחיש את האיבה בין הקהילות: "הבדואים הם התושבים המקוריים, וזכויותיהם נפגעו לאורך ההיסטוריה על ידי הדרוזים שהיגרו לכאן והשתלטו על אזורי המרעה והחקלאות", וההיסטוריון הסורי עמאר ח'ליל מוסיף: "המתח נשען על רקע כלכלי, אבל מועצם נוכח עוינות דתית ועדתית עמוקה בין שתי הקהילות".
הסטטוס-קוו השברירי שהתקיים במשך כחצי שנה בין שלטון א-שרע לדרוזים ובינם לבדואים קרס לפני כשבועיים, לאחר שצעיר דרוזי מהעיר נחטף והוכה קשות בידי בדואים, מה שהביא להסלמה מהירה שכללה עשרות הרוגים. א-שרע מיהר לשגר כוחות למחוז, דבר שהצית עימות קשה בינו לבין הדרוזים, שאליו הצטרפו המיליציות המזוהות עם דאעש שהן בעלות זיקה לממשל. חבריהן, חלקם לא סורים, רואים בדרוזים כופרים ובעימות בסווידא מלחמת ג'יהאד, והם שביצעו את רוב מעשי הטבח. האירועים המזוויעים דחקו בישראל להתערב, לרבות באמצעות הפצצת משרד ההגנה והמטכ"ל בדמשק, מה שהפך את העימות המקומי למשבר אזורי בעל ניחוח של מלחמת דת.
העדה הדרוזית בסוריה מפוצלת. מצד אחד הניצים בראשות שייח' חיכמת היג'רי, שדורש הגנה בינ"ל על הדרוזים בסוריה ומתנגד להסדרה עם ממשל א-שרע, זרם שבשוליו בוקעים קולות כמו של איש הדת שייח' מרוואן כיוואן שקרא בשבוע שעבר: "אנו רוצים להיות חלק ממדינת ישראל הגדולה. ישראל היא מדינה דמוקרטית, חילונית ומתקדמת, מדינה אזרחית, לא-דתית, שמכבדת את עמי העולם, שומרת על כבודם ומגינה על קיומם. יהיה לנו הכבוד לקבל את האזרחות שלה. אנחנו לא סורים".
מהצד השני ניצב זרם מתון יחסית בראשות שייח' יוסף אל-ג'רבוע השואף להסדרה עם השלטון בדמשק. שייח' לית' בלעוס, מראשי מיליציית "אנשי הכבוד" המקורב לממשל א-שרע, האשים השבוע כי "הדם והאש נובעים מעקשנות גורמים שונים לבסס מונופול על החלטות העדה, לדחות דיאלוג, לדבוק בנשק ולקדם אג'נדות זרות. אנו לא רוצים פיצול. אין חלופה למדינה הסורית".
1 צפייה בגלריה
לוחמים בדואים בא-סווידא. ישראל צריכה להיזהר מערעור המשטר בסוריה והיקלעות למתח עם העולם הערבי והעולם
(צילום: Ali Haj Suleiman/ Getty Images)
בלחץ הממשל האמריקאי מיושם הסדר – שהיג'רי דחה – שכולל מצד אחד את בלימת מהלכי ישראל בסוריה, ומצד שני – פריסה הדרגתית של כוחות ביטחון הפנים של משטר א-שרע במחוז העימות, תוך כדי פינוי הבדואים מהעיר סווידא. "זו אינה עקירה, אלא עזיבה זמנית", מסביר ראש מועצת השבטים הבדואיים בסוריה, שייח' מודר אל-אסעד, ומוסיף: "אנחנו לא עוינים את הדרוזים, אלא את המיליציה של היג'רי שפועלת יחד עם שרידי משטר אסד וישראל כדי להפוך את סווידא לקנטון נפרד".
ואולם, מה שקורה בסוריה לעולם לא נשאר בסוריה. בירדן – הקהילה הדרוזית נרגשת נוכח המראות מסוריה, אך מאמצת את הגישה המאופקת של המשטר, וקוראת לדרוזים בסוריה "להיזהר מישראל שחותרת לנצל את עמידתם האיתנה כדי לפצל את מדינתם". המשטר מצידו בולם ניסיונות של שבטים בדואיים לחצות את הגבול כדי לסייע לאחיהם בסווידא, ובמקביל דוחה בקשות של דרוזים מישראל ומסוריה להעביר סיוע אזרחי לאחיהם בסוריה דרך שטח הממלכה בטענה "שלא פועלים עם מי שאינם גורמי ממשל סוריים". "בממלכה לא חוששים מגלישת העימות בסוריה, היות ששתי העדות נאמנות לכתר ומקבלות את עמדותיו", מסביר בשיחה ד"ר איימן חניטי, מומחה ירדני למזה"ת.
גם בלבנון לוהב ויכוח. "אנחנו מגנים באופן נחרץ את המעורבות של ישראל בסוריה", הכריז השבוע שייח' סאמי אבו אל-מונא, המנהיג הרוחני של הדרוזים בלבנון, שגם הבהיר כי נדרש לקדם הסדרה במדינה וכי "שייח' היג'רי חייב להפגין גמישות וגישה חיובית". רוב הדרוזים במדינה, כך נראה, מצדדים בזה, כשמנגד הפוליטיקאי "הצבעוני" וויהאם וויהאב – פעם תומך חיזבאללה ואסד וכיום בעד נורמליזציה עם ישראל – שהכריז השבוע: "אני גאה בהפצצת יעדי הממשל בדמשק ע"י צה"ל, וקורא להקים צבא דרוזי עצמאי בסווידא".
העדה הדרוזית בישראל היא היחידה במזה"ת שלא מתנהל בה ויכוח נוקב לגבי המשטר הסורי. הדרוזים בארץ נוקטים עמדה חד-משמעית: א-שרע הוא טרוריסט בחליפה, ונדרש לפעול נגדו בכוח רב יותר. לכך מתווסף שינוי עמוק בקרב הדרוזים בגולן. במשך שנים הם דבקו בזהות סורית ודחו את ההשתלבות בישראל (לאחר סיפוח הרמה), אבל מאז הפלת משטר אסד חלה התקרבות למדינה, המתבטאת בזינוק בבקשות התאזרחות: מ-572 ב-2024 ל-1,050 מתחילת השנה.
העולם המוסלמי-סוני ניצב מאחורי א-שרע, רואה בו נכס אסטרטגי, מגיב באופן מאופק נוכח אלימות נגד מיעוטים לא-מוסלמיים ומתנגד בתוקף להתקפות ישראל נגד המשטר בדמשק. "ישראל מנצלת את המתח בסוריה כדי לבסס השפעה בדרום המדינה ולדחוף אותה לנורמליזציה כפויה", טוען הסופר העיראקי סאדק אל-טאי, וחוסאם אבו-עאבד, עיתונאי פלסטיני-סורי מחדד: "לא ייתכן לנרמל משהו לא טבעי, ולעשות שלום מעמדה של חלש וסחיט. ישראל אינה בעלת ברית של אף אחד, ודואגת רק לאינטרסים שלה".
ישראל עומדת מול מציאות סבוכה בסוריה. מצד אחד נדרש להמשיך לסייע לדרוזים, אך מצד שני – להיזהר מהישאבות לעימות פנים-סורי, תוך ערעור משטר שלא ברור מי יחליף אותו, היקלעות למתח עם העולם הערבי והקהילה הבינ"ל, והסתכנות ביצירת "זירת ג'יהאד" שתנקז כוחות קיצוניים מרחבי העולם המוסלמי.
הפסקת אש במתווה הנוכחי שתבטיח את שלום הדרוזים ותאפשר לישראל להתערב מסתמנת כרע במיעוטו. התרחיש הזה עדיף על פני פתיחת חזית חדשה, בשעה שישראל - שצריכה להתמקד באיראן - ממשיכה להתבוסס בבוץ העזתי, שתי זירות שמומלץ ליישם בהן את הגישה המורכבת המתחייבת בהקשר לסוריה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
