באופן תמוה, על אף שלא הגענו למטרות המלחמה, עולה לאחרונה לא מעט השאלה "מה אנחנו בעצם עושים בעזה?". כשכאילו מה שהוביל לשאלה הזו בעת הזו הוא שילוב של העובדה שחמאס על אף מצבו הקשה לא מוכן לוויתורים בסוגיית החטופים, והעובדה שחיילים עדיין נופלים בעזה. אך לא פעם, זה גם מגיע על רקע המחשבה שישראל הייתה צריכה כבר מזמן לסיים את המלחמה.
ואכן, חלק ממי שתוהים על המלחמה עכשיו רצו לסיים אותה כבר מזמן. עוד לפני החיסול של נסראללה בלבנון, של סינוואר בעזה, לפני התקיפה באיראן. כעת, הם כאילו קיבלו הצדקה לרצון שלהם לסיים את המלחמה - הנה, הלחץ הצבאי לא שובר את חמאס. כבר לא נותר מה לעשות בעזה.
אז אם נשים בצד את העובדה שיש בעזה חטופים ישראלים וחמאס שמבקש עדיין להשמיד אותנו - באמת שאין לנו מה לעשות בעזה. אבל אם אנחנו כן לוקחים בחשבון את העובדה שיש עוד חטופים בעזה ושחמאס עדיין על הרגליים, אז אלו סיבות מספיק טובות להישאר בעזה ולהגביר את הלחץ. עד כה, צה"ל והדרג המדיני ניסו להגיע למיצוי שתי המטרות החשובות האלה במקביל. גם להשמיד את חמאס וגם להוציא את החטופים. המלחמה בעזה הייתה יכולה להיגמר מזמן, כמו בלבנון או באיראן, אילו לא היו שם חטופים. אבל זה כידוע לא המצב, ולכן עושה רושם שהדילמה הערכית שבה היינו שרויים מתחילת המלחמה הגיעה לנקודת קצה. כמו שהנשיא טראמפ רומז בימים האחרונים - חמאס לא מוכן לוותר על החטופים האחרונים, הוא מבין שברגע שישראל תקבל אותם סופו קרוב מאי פעם. "אני יודע מה הייתי עושה, אבל זו החלטה של ישראל", אמר טראמפ. אם עד עכשיו ישראל נמנעה מפעולות עצימות בעזה ומחנות המרכז, בגלל שיש מודיעין על חטופים שם, יכול להיות שעכשיו אין לישראל ברירה. וזה לא שאין מה לעשות, כפי שטוענים חברי מחנה התבוסתנות והכניעה, אלא שבממשלה עד עכשיו חשבו שאפשר יהיה להשיג עוד חטופים בהסכם לפני שממשיכים בלחימה. זה לא אומר שהסתיימו דרכי הפעולה הצבאיות האפשריות.
הדילמה הערכית במלחמה בעזה קשה, אבל בבחירה לוותר אין שום דילמה - יש בה החלטה מודעת לוותר על השמדת חמאס והחזרת החטופים
עובדה, זמן קצר אחרי שקרסו שיחות המו"מ, העלה צה"ל לפחות עוד שתי דרכים אפשריות לפעול: כיתור וביתור של העיר עזה, או כיבוש מלא של הרצועה. כך שהאמירות לפיהן "לא נותר מה לעשות בעזה", או "אין עוד לחץ להפעיל", הן משוללות כל יסוד וניתן להסביר אותן רק בדרך אחת - חזרה לתודעת ההכלה והוויתורים שקדמה ל-7 באוקטובר. ויתורים על הביטחון, ויתורים על ערך הניצחון, ויתורים על החטופים. אז האם הדילמה הערכית היא קשה? בוודאי, אבל בבחירה לוותר ולהפסיק את המלחמה אין שום דילמה. יש בה החלטה מודעת לבחור בכל הדרכים שהובילו אותנו לטבח ה-7 באוקטובר, ובנוסף לוותר על שתי מטרות המלחמה - השמדת חמאס והחזרת החטופים. רק מי שלא מבין את חשיבות המטרות האלה, יכול עוד לתהות מה אנחנו עדיין עושים בעזה.
