המשקיף מהצד על עולם המשפט הישראלי יתקשה להבין את גלי ההדף הגבוהים שתוקפים את מערכת המשפט בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט, בעקבות הדלפות השיחות הקשות בין הנשיא יצחק עמית לבין חלק משופטיו, שפורסמו לאחרונה על ידי עיתונאי "ידיעות אחרונות" נטעאל בנדל ועל ידי עיתונאי i24 אבישי גרינצייג. במדינה כמו ישראל שבה הכל דליף ואפילו קבינט המלחמה שלה מחורר כמו גבינה שווייצרית, איש לא באמת מתרגש מציטוטי שיחות בארבע עיניים - אלא שמי שמצוי במשפט, יודע עד כמה זה חריג.
זה החל בהדלפת השיחה הקשה בין המשנה נעם סולברג לנשיא עמית, שבה דרש הראשון לגוון את הרכב השופטים ולהפסיק עם הרכבי הסניוריטי בהם לעמית יש רוב אוטומטי. כעת זה ממשיך בפרסום "שיחת הצעקות" בין הנשיא לשופט דוד מינץ בעקבות החלטת האחרון לקיים דיון נוסף בפרשת מינוי נציב שירות המדינה. לפי המפורסם, בעוד עמית טוען שמינץ "הטמין לו מטען צד" כדי לכלול בהרכב את השופט יוסף אלרון, מינץ טוען שהנשיא מתנהל שלא כראוי ומהנדס מראש את תוצאות הדיונים. כל זאת על רקע נאומו החריף של אלרון כנגד מה שקורה בעליון והמתח הניכר שהתגלה בין השופטים שטיין ושטייניץ לנשיא בעת הדיון במינוי ראש שב"כ.
הדלפות שיחות בארבע עיניים מהוות ירידת מדרגה כפולה בתרבות הארגונית בעליון. הפעם לא ניתן לטעון שזה תוצר של הדה-לגיטימציה מצד הפוליטיקאים או בחוסר הבנה של הציבור הרחב לגבי איך המשפט עובד
הנאום לבדו היה חריג, אבל הדלפות שיחות בארבע עיניים מהוות ירידת מדרגה כפולה בתרבות הארגונית בעליון. הפעם לא ניתן לטעון שזה תוצר של הדה-לגיטימציה מצד הפוליטיקאים או בחוסר הבנה של הציבור הרחב לגבי איך המשפט עובד. מדובר בבשר המובחר ביותר מבשרה של המערכת: שופטי עליון מכהנים. יותר מזה, הן סולברג והן מינץ אינם ידועים באהבת הפרסום. הם גם לא השופט אלרון, שלאור הסכסוך הקשה בינו לבין הנשיא - קל לבטל את ביקורתו.
הפעם היחידה שאירע משהו שמתקרב לזה הייתה לפני עשרים שנה, כשלעליון הגיעו עותקי הספר "העליונים: בתוככי בית המשפט העליון" של נעמי לויצקי ז"ל. הספר שביקש לסקור את מאחורי הקלעים של העליון חשף את הפוליטיקה הפנימית, התככים, הרכילויות ומאבקי הכוח שהתרחשו בו. הזעזוע היה אדיר. חלק ניכר מהשופטים הרגישו נבגדים על ידי חבריהם לכס ומודאגים לגבי עתיד המוסד שחייב לשמור על הוד וטוהר כדי לרכוש את אמון הציבור. "בשביל אזכור רכילותי הם מכרו את העליון", אמר אז בכאב אחד מהם וצפה ש"מה שהיה לא עוד יהיה. החומה הובקעה ועכשיו הכל חשוף לעין". הוא טעה. בעקבות שיחות הבהרות ופיוס שאורגנו, הופנתה האצבע המאשימה אל העובדים והמתמחים ולמרות שרובם ידעו שזו אינה האמת. היה נוח לסגור את הפרשה כך, מתוך אמונה שהדברים לא יישנו.
ההדלפות הנוכחיות חמורות פי כמה. אין מדובר ברכילות עבר אלא בתסיסה ובהתנגדות בהווה של חלק מהשופטים כלפי הנשיא. השופט מינץ, שמצא אפשרות לקיים את הדיון בנושא נציב שירות המדינה ב-17.9 כשכל חמשת השופטים ה"בכירים" פנויים, נענה שהנשיא לא פנוי - כי הוא מתכנן להישאר לשירה בציבור והרצאות אורח ביום עיון של שופטי משפחה. לא פלא ששיחת הצעקות עם הנשיא הסתיימה באמירה מיואשת של מינץ: "מה שאתה עושה זה מאוד לא בסדר, אבל אתה הנשיא וזו הסמכות שלך. ואם אתה מתעקש - אני מרים ידיים. תישא אתה באחריות".
השיחות האישיות של מינץ וסולברג שהודלפו לתקשורת, מלמדות על הדאגה והייאוש שאוחזים בהם. מדובר בהרמת דגל אדום, מעל לגג העליון, נגד הנשיא. מומלץ לעמית להקשיב להם היטב, ובמקום לפנות לייעוץ אסטרטגי חיצוני לעשות פשוט חשבון נפש עם עצמו על התנהלותו. בסוף זו אכן אחריותו שלו לבדו.
