שנים רבות נחשב בנימין נתניהו, בקרב חוגים רבים, לדובר הישראלי הרהוט ביותר בתקשורת הבינלאומית. אין צורך במשרד חוץ. אין צורך בדיפלומטיה ציבורית. אין צורך בהסברה. יש את נתניהו. יש לו ידע רחב. יש לו אנגלית משובחת. הוא חי שנים רבות בארה"ב. הוא מכיר את השטח. הוא מכיר את יהדות ארה"ב. הוא שוחה בפוליטיקה האמריקאית. ובכלל, האיש הוא גאון פוליטי. אבל, גבירותיי ורבותיי, מהפך. כבר יותר מדי זמן שכל הופעה של ראש ממשלת ישראל היא לא רק פיגוע הסברתי, אלא בעיקר פיגוע מדיני. האיש פשוט איבד קשר עם המציאות.
ניקח למשל את הראיון שהעניק נתניהו לפודקאסט Full Send של ה"נלק-בויז". מדובר בערוץ יוטיוב שחביב בעיקר על צעירים מהאגף הרפובליקני. זה לא ערוץ פוליטי. למראיינים אין מושג בשום דבר. הם היו מופתעים שנתניהו הגיע אליהם. וההפתעה הגדולה יותר – מה בדיוק עבר בראש של נתניהו כאשר החליט ללכת למקום הזה, שלא נועד לראשי מדינות ולא לשיחות פוליטיות. היכן יועצי התקשורת שלו? אבל נניח, רק נניח, שגאון התעמולה נתניהו רצה להגיע לציבור הזה, של מיליוני צעירים, בעיקר רפובליקנים, בערוץ קצת יותר קליל. הצעירים הללו, גם הם, חשופים למידע שזורם מכלי התקשורת, גם השמרניים. הם יודעים שישראל שקועה בתוך מלחמה בלתי נגמרת שבה נהרגים גם אלפי חפים מפשע. הם בוודאי חשופים לאותו אגף בתוך המפלגה הרפובליקנית, שמתנגד לכל סיוע לישראל, ושחלק ממנו מאשים את ישראל בכל דבר רע שקורה בארה"ב עצמה, כולל בפרשת אפשטיין, שהיא הנושא המרכזי כרגע בארה"ב.
"על מה אתה מתחרט יותר מכל דבר אחר", שאל אחד המראיינים את נתניהו. "החרטה הגדולה ביותר שלי", ענה נתניהו, "היא שאשתי והילדים שלי צריכים לסבול את המכות של החיים הציבוריים. אני בחרתי בחיים הללו. אבל כאשר שרה התחתנה איתי היא לא בחרה בחיים הללו". לשמוע ולא להאמין. זה האיש שנחשב לענק הסברה ולאשף תקשורת? הרי רוב נשות מנהיגי העולם לא התחתנו עם מנהיג מדינה. עברו שנים עד שהוא הפך לכזה. אז מה כל כך ייחודי דווקא בסבל הנורא של שרה נתניהו, שנאלצה, מסכנה שכמותה, לראות את בעלה הופך לראש ממשלה? ובעיקר, 1,200 ישראלים נרצחו ב-7 באוקטובר. זה המחדל הגדול ביותר בתולדות ישראל. יש עוד מאות הרוגים מאז. כמעט הרוג מדי יום מאז החלה המלחמה. משפחות איבדו את היקר להן מכל. אבל נתניהו מספר למיליוני צעירים אמריקאים שהוא מתחרט על הסבל שנגרם לשרה.
לנתניהו הייתה הזדמנות אדירה להציג לפני המיליונים הללו ישראל דמוקרטית. ישראל צודקת. ישראל שלא יזמה את המלחמה הזאת. ישראל שנאבקת ברוע מזוקק. ישראל שמצטערת על פגיעה בחפים מפשע. אבל לפניהם נחשף המנהיג הזחוח ביותר בעולם. ולדימיר זלנסקי, עוד מנהיג במלחמה, לא היה נתפס עם דברי הבל כאלה. ישראל נמצאת בבעיה קשה, נתניהו יודע, לא רק מול הדמוקרטים, והנטיות הפרוגרסיביות שלהם. ישראל בבעיה גם מול הקמפיין מהאגף של טאקר קרלסון וקנדיס אוונס. מיליוני רפובליקנים צעירים מקשיבים להם, ולנימות שהופכות ליותר ויותר אנטישמיות. הייתה לנתניהו הזדמנות להתמודד עם הזרם הזה. ובמקום להתמודד, סופת התגובות יצרה פיגוע מדיני בישראל.
מה, לעזאזל, עובר על האיש הכל כך אינטליגנטי הזה?
ראיון, למרות שהוא יכול להיות חשוב, הוא רק ראיון. והבעיה של ישראל, נאמר בפעם האלף, היא לא הסברה, וגם לא העובדה שנתניהו לא מצא לנכון למנות ראש מטה הסברה מאז מאי 2024. הרי הסברה יכולה להצליח רק במקום שבו יש מדיניות שאפשר להסביר
ראיון, למרות שהוא יכול להיות חשוב, הוא רק ראיון. והבעיה של ישראל, נאמר בפעם האלף, היא לא הסברה, וגם לא העובדה שנתניהו לא מצא לנכון למנות ראש מטה הסברה מאז מאי 2024. הרי הסברה יכולה להצליח רק במקום שבו יש מדיניות שאפשר להסביר. אבל אין כזאת. למעט שתי הצלחות, מול חיזבאללה ומול איראן, שקצת רוממו את מצב הרוח של הישראלים, אנחנו במפולת מדינית. לפני שלושה חודשים חשבנו שהגענו לתחתית. מתברר שלנתניהו יש תוכניות אחרות. נדמה שבגזרה העזתית, כל החלטה של ישראל מעלה תהיות רציניות על מנת המשכל של מקבלי ההחלטות. יש שתי אפשרויות. או שמדובר בטמטום מדיני חסר תקדים, או שמדובר בגישה משיחית, שבה אפשר לצפצף על העולם, כדי להגשים את המטרה של טרנספר התנחלויות ברצועת עזה.
הבעיה היא שמדובר ככל הנראה בשילוב בין השניים. גם טמטום וגם משיחיות. כבר מזמן היה ברור שאין קשר הכרחי בין אינטליגנציה לחכמה. נתניהו הוא ההוכחה. הפרשנים הפוליטיים טוענים שהדבר החשוב ביותר לנתניהו הוא להנציח את שלטונו ואת הקואליציה שלו. יכול להיות. אבל נדמה שההופעות הזחוחות שלו, כמו הראיון ל"נלק-בויז", כמו השקיעה בבוץ העזתי, כמו הצהרות רהב שלא נפסקות על "ניצחון מוחלט", מעידות על משהו הרבה יותר חמור. האיש איבד את זה.
