"אם יש שיעור חשוב ללמוד מסבתא, זה לא על האישה הראשונה והיחידה בשייטת 13, אלא העובדה שכשהמדינה נזקקה לה, היא עשתה את המובן מאליו. באותה מידה, גם כשאנחנו מתייצבים למילואים - אנחנו לא עושים משהו גדול או ראוי להערכה חריגה, זו החובה של כל אחד מאיתנו כלפי המדינה שבה אנחנו חיים". כך אמר סרן במיל' תום, מייסד ארגון "דור במיל'", ממובילי המאבק לחוק גיוס שוויוני.
סבתו של תום, פולט (פנינה) פנחסי, שהלכה לעולמה בחודש שעבר בגיל 97, נותרה כל חייה נאמנה למוטו של אנשי שייטת 13 - "אנשי הדממה" - וסירבה להרחיב על העובדה שהייתה למעשה האישה הראשונה והיחידה ששירתה כלוחמת בשורות יחידת העילית. בריאיון נדיר לספר "שייטת 13" מאת אלוף-משנה (במיל') מייק אלדר, הופיע סיפורה תחת הכותרת: "אשת הצפרדע - פגיעה בגבריות של הצוללים".
"פולט התקשתה להשתלב בקורס, הגברים לא אהבו את הנוכחות שלה", נכתב בספר. "היא הבינה שנוכחותה של אישה במקצוע הזה פוגעת כנראה בגבריות שלהם, ולדעתה רובם קיוו שהיא תיכשל - דבר שדירבן אותה עוד יותר להצליח".
פולט נולדה בינואר 1928 בפולין. משפחתה היגרה לצרפת, ובפרוץ מלחמת העולם השנייה - ככל שההגבלות על היהודים גברו - נשלחה פולט עם אחותה הגדולה ואחיה הקטן למסתור במוסד לילדים חולי שחפת. בתום המלחמה שבו לביתם וגילו שאימם נרצחה בידי הנאצים. פולט החלה לסייע בתפעול מחנות העקורים שהוקמו לשארית הפליטה במרסיי, ובגיל 17 בלבד הצטרפה לקבוצת צעירים צרפתים שתיכננו לעלות לישראל על אוניית המעפילים "הגנה". בתום מסע מטלטל הגיעה פולט לחופי חיפה, משם הועברה למחנה המעצר בעתלית, ואחרי שחרורה השתקעה בקיבוץ שדות ים.
בשנת 1947 הצטרפה פולט לפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח, אחרי שהשלימה קורס סירות וקורס חובשות. בשנת 1948 יוסל'ה דרור, מייסד יחידת הצוללים, הציע לה להצטרף לכוח שהיה אז כפוף למוסד, שייעודו לפגוע ברכש נשק של מדינות ערב. פולט נענתה להצעה והייתה לאישה היחידה בין הלוחמים הגברים. היא הייתה חלק מקורס החבלה הימית הראשון, שבו הוכשרה בחבלה, מודיעין, ימאות, ניווט, קרבות פנים אל פנים, וגמאה קילומטרים רבים בשחייה ובצלילה. "היא עלתה לא פעם בביצועים על עמיתיה הגברים", סיפר בנה, דניאל.
ביחידת הצוללים הכירה פולט את בעלה, ראובן ז"ל, שהיה צוללן בעצמו, ובסיום מלחמת העצמאות היא עזבה את היחידה ועברה להתגורר עימו במושב מכמורת. זמן קצר לאחר מכן התאחדו יחידת הצוללים של יוסל'ה דרור ויחידת הסירות של יוחאי בן-נון, ונולדה שייטת 13, שבה ראובן שירת זמן מה. "רק מעטים ידעו שאמא היא האישה היחידה שעברה בהצלחה הכשרה מלאה בקומנדו הימי", אמר דניאל, בהספד שקרא בהלווייתה. "היא עצמה לא ייחסה לכך חשיבות. כשביקשו ממנה לספר את סיפורה, טרחה תמיד להבהיר שלא יצפו ממנה לשמוע סיפורי הרפתקאות וגבורה".
פולט וראובן הקימו שבט מפואר של ארבעה ילדים, 10 נכדים ו-14 נינים. ארבעת ילדיהם שירתו בחיל הים, ואחד מהם אף הפך לדור שני, כששירת כלוחם בשייטת 13. גם מרבית נכדיהם שירתו בחיל, ושניים מהם - בסדיר ובמילואים - הם כבר דור שלישי כלוחמים בשייטת 13.
"היה לנו ברור שדור שלישי בשייטת 13 זה אירוע", נזכר אחד מהם, רב-סמל במיל' א'. "כשאני סיימתי פסחנו על זה, אבל גם כשאחי הצעיר סיים היא עדיין סירבה שיתייחסו אליה בטקס הסיום". לדברי נכדיה של פולט, בימיה האחרונים שיתפה אותם סבתה בתחושה שליוותה אותה לאורך כל חייה, בצל מלחמות בלתי פוסקות.
"היא הרגישה שמאז ילדותה ועד היום היא במלחמה רציפה, והעובדה שגם הנכדים שלה נלחמים כיום הייתה לה קשה", סיפר תום. "בתקופה שסבתא לחמה המציאות הייתה שאנשים יורדים מספינת המעפילים, לוקחים נשק ונשלחים אל הלא-נודע. נשים או גברים, דתיים או חילונים, ללא הבחנה - כולם הבינו את התפקיד שלהם באותו הרגע בהגנה על המדינה. אנשים נכנסו תחת האלונקה ועשו מה שצריך, בלי לשאול שאלות. היום אנחנו נמצאים בתקופה שהיא לא פחות דורשת מאתגרי תש"ח, אבל בשונה מאז - אנשים עוסקים בזהות האישית שלהם במקום לראות את הקולקטיב, את טובת המדינה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.08.25
