אנחנו בתשעה באב. קשה שלא להרהר על אז ועכשיו. קשה שלא להודות שבזירה הבינלאומית אנחנו במצב הגרוע ביותר מאז קום המדינה. ריב אחים מפחיד מבפנים. מצור מדיני מבחוץ. אלא שייאוש הוא לא תוכנית עבודה. משום שגם בעצם הימים הללו יש פתחי מילוט. הבעיה, לפחות בתקופה הנוכחית, היא בהתנהלות הישראלית, שכבר יותר מדי זמן בועטת באינטרסים הלאומיים. ישראל, של קואליציית ה"ימין על מלא", דוחה כל אופציה להסדר שיוביל לשחרור החטופים ויעצור את המפולת. וכל דחייה כזאת, כל סרבנות, מקדמת את האינטרסים של חמאס. רק של חמאס.
ניקח לדוגמה את ההודעה האחרונה, משבוע שעבר, של הליגה הערבית, במסגרת מסמך הסיכום של ועידת שתי המדינות, שיזמו צרפת וסעודיה. ובכן, כאשר הקמפיינים נגד ישראל במדינות המערב הפסיקו לומר מילה אחת על טבח 7 באוקטובר, דווקא הליגה הערבית, לראשונה מאז הטבח, שותפה להודעת גינוי חד-משמעית לחמאס. קטאר כלולה ברשימה. ובאופן מפתיע - גם טורקיה.
אפשר כמובן לדחות את הודעת הסיכום על הסף. הרי קטאר וטורקיה תומכות באחים המוסלמים, ובתוך כך גם בחמאס, שמנהיגיו נעים ונדים בין דוחא לאנקרה. אבל לא, אין צורך לזלזל. אין צורך לקפוץ בראש עם סרבנות. כבר ניסינו את זה. זה לא עבד. משום שההצהרה, שהליגה הערבית שותפה לה, כוללת גם נקודה מעשית ורלוונטית: פירוק חמאס מנשקו. לא, אין צורך להסכים לכל תג ותו שמופיעים בהצהרה, ועוד יהיה זמן לבקר אותה. משום שהעיקר בה הוא החלק המעשי שעוסק ברצועת עזה ביום שאחרי. הרי הדרישה לפירוק חמאס מנשקו ולסילוקו מהשלטון היא בדיוק הדרישה המעשית של ישראל. ברקע נמצאת גם התוכנית המצרית, לשיקום הרצועה על ידי מדינות ערב בשיתוף הרשות. בהתייחס למקום שבו נמצאת ישראל בימים הללו, עם פנטזיות מצד הימין האנטי-ציוני על גירוש, סיפוח והקמת התנחלויות - השילוב בין ההצהרה משבוע שעבר להצעה המצרית הוא הרע במיעוטו.
צריך להודות שיש משהו חשוד בעצם העובדה שקטאר וטורקיה שותפות להצהרה על סילוק חמאס מהשלטון ופירוז ארגון הטרור מנשקו. אבל בזירה הבינלאומית יש חשיבות אדירה למילים ולהצהרות. אין שום צורך להאמין להם. יש צורך לחלץ את ישראל מהשוקת השבורה שמולה היא ניצבת. חמאס הוא כבר מזמן לא רק אותם אלפי מחבלים שפועלים נגדנו בשיטות גרילה. הם בעיה. אבל הבעיה הגדולה הרבה יותר היא שחמאס הוא קמפיין לחיסול ישראל. אפשר לחזק את הקמפיין הזה על ידי אמירת לא ולא ולא. אפשר לפגוע בקמפיין הזה על ידי אמירת כן, לחלק המעשי בהצהרה המשותפת. הרי הלחץ הצבאי, כשהחטופים ברקע, לא שובר את חמאס. להפך. ככל שגרוע יותר ברצועה - טוב יותר לחמאס.
כך שדווקא היענות להצהרה הערבית, תועיל לישראל הרבה יותר. הרי ישראל לא הגיעה לשפל הנוכחי בגלל התנהגות רציונלית. ישראל הגיעה לשפל הנוכחי גם משום שהקמפיין נגד ישראל מנצח, גם בגלל המדיניות המאוד לא חכמה של ישראל. אנחנו במצב שבו רוב הכותרות ברוב כלי התקשורת המובילים בעולם מאשימות את ישראל בתמונות ההרס והחורבן ברצועה, תוך התעלמות מהעובדה שבכל מקום שבו פועל האיסלאם הרדיקלי - התוצאה היא הרס וחורבן.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיכדאי להתעורר. כל יום שעובר כולל חדשות שמבהירות עד כמה מצבה של ישראל עגום. כל יום יש מצטרפים חדשים לעלילה שישראל מבצעת ג'נוסייד והרעבה. יש הרי עיתון ישראלי שמוביל את הקמפיין. יש שני "ארגוני זכויות" מישראל, יש אנשי אקדמיה, והרכש החדש של קמפיין הג'נוסייד הוא הסופר דוד גרוסמן. הם טועים. הם מטעים. הם בעיקר מזיקים. הם מחזקים את סרבנות חמאס. אבל במצב שנוצר, לדבר על הסברה זו בדיחה. יש עכשיו הושטת יד מצד הליגה הערבית. כדאי להושיט יד בחזרה. אפשר להתחיל במילים, שאולי יהפכו למעשים. אי-אפשר להמשיך בעוד ועוד מאותו דבר ולצפות לתוצאה אחרת. זה לא בטוח שאמירת כן תוביל לסיום הסאגה ברצועת עזה. אבל זה ברור שאין מה להפסיד.
