הסרטון המזעזע של אביתר דוד שמתעד כיצד חמאס אילץ אותו לחפור את מה שלכאורה יהפוך להיות הקבר שלו, הוא אימה מזוויעה מהסוג המסויט ביותר. כזאת שלא תעזוב את הנפש של כל מי שצפה בה. בדיוק כפי שלא נשתחרר ממראה עצמותיו הדוקרות מתוך גופו, מאיימות לבקע את עורו החיוור. "ניסוי חי בקמפיין רעב דוחה, אחד הדברים המזעזעים שקרו בעולם", הגיבה משפחתו.
לעד גם נישא את עיני התחינה נוטפות האימה של רום ברסלבסקי, מורעב ומעונה גם הוא כבר 667 ימים: "הם שברו לי את הילד, הוא בוכה כי התעללו בו", אמרה תמי, אמו של רום ודרשה להיפגש עם שר הביטחון והרמטכ"ל, בהכריזה שהם אפילו לא מרימים אליה טלפון.
היום, תשעה באב, עם ישראל מתאבל על חורבן שני בתי המקדש, ולצד ההיסטוריה הכאובה, חובה עלינו להביט בעיניים חדות גם במה שעשוי להפוך ולהיות חורבן הבית השלישי, אם לא נעצור את המלחמה ונשיב את כל החטופים. זה מה שמבקש רוב העם הזה, 80 אחוזים מאיתנו שלא מונעים על ידי תיאולוגיה משיחית שרואה ב-7 באוקטובר נס ויום חג ובשיבה לעזה משימה לאומית.
בכתבים שמתעדים את חורבן הבית השני בולטת ההתייחסות לפילוג ששיסע גם אז את העם, כאשר הכהנים והמתונים דגלו בהמשך שיתוף הפעולה עם הרומאים, בעוד הקנאים והמשיחיים דחפו למרד. אלה האחרונים, שיכורי האידיאולוגיה, החליטו לשרוף את אסמי התבואה בירושלים, במחשבה שהרעב הכבד יכריח את ההמונים לצאת לקרב אל מול הרומאים שצרו על העיר. אקט זה הוגדר על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כ"מעשה של טירוף קיצוני", מה שהפך את העם לבן ערובה של התיאולוגיה, וגזר גזר דין מוות על אלפים שמתו ברעב.
לצערנו גם בישראל של 2025 מפגינה הממשלה משיחיות קנאית ששורפת את האסמים באש של עיוורון "עד הניצחון המוחלט", שמונעת במכוון את השבת חטופים לטובת היאחזות בכיסא
והנה, לצערנו, גם בישראל של 2025 מפגינה הממשלה משיחיות קנאית ששורפת את האסמים באש של עיוורון "עד הניצחון המוחלט", שמונעת במכוון את השבת חטופים לטובת היאחזות בכיסא, ששר בכיר בה קורא "להשמיד, לנתץ, להכרית, למחוק, לרסק, לנפץ, לשרוף, להתאכזר, להעניש, להחריב, למחוץ", אבל לא מעניין אותו שהמחיר הוא גם 20 חטופים חולים, מותשים, מעונים ומורעבים עד מוות. או כמו שכתבה ויקי, אמו של החטוף נמרוד כהן, המחיר הוא "שואה 2025".
ולכן, לא רק על חורבן הבתים ההיסטוריים אנחנו נקראים כיום לנקוט מנהגי אבלות, אלא גם על סכנת החורבן של הבית הנוכחי, שאבותינו הקימו בדם יזע ודמעות ושאימת הכליה נועצת בו את טפריה.
ענת לב-אדלרצילום: גל חרמוני | איפור: סבטלנה קריחליכי מה זה אם לא חורבן הבית להפקיר חטופים כבר 667 ימים? ומה זה אם לא חורבן הבית כשהממשלה שולחת את שופרותיה להפוך את המצוינות לאות קין, את הטייסים והמדענים לאויבי השלטון, את אחים לנשק לדיפ-סטייט ואת כל מי שלא חושב כמותה לאליטות שיש להוקיע? ומה זה אם לא חורבן הבית כאשר עשרות אלפי ישראלים כבר עזבו, וכשסטאז'רים ודוקטורנטים מאריכים את המחקר במעבדות זרות מעבר לים, וכאשר שישה לוחמים מתאבדים בחודש אחד, בעוד אלפי צעירים חרדים ובריאים משתמטים בחסות החוק?
ולכן בתשעה באב התשפ"ה עלינו לשאול את עצמנו מתי נחזיר את המושכות לידי הרוב השפוי, הערכי, בונה הארץ, ונעצור את הקיצוניים שורפי האסמים שמתעקשים לדחוף אותנו אל זרועותיו המוות, במקום להוביל לחיים?
