30 שנים אני עוקב מקרוב אחרי הברית האמריקאית-ישראלית. ראיתי מקרוב את רגעי השיא וראיתי מקרוב את המשברים. היו שעות קשות: כששברנו עצמות באינתיפאדה הראשונה, כשכבשנו ערים באינתיפאדה השנייה, כשהפצצנו בלבנון. היו ימים מאתגרים: כשפלשנו לעזה בעופרת יצוקה, כשהטלנו מצור על רצועת עזה וכשהנחנו לקיצונים יהודים להשתולל ביהודה ושומרון. במסעות שערכתי לאורכה ולרוחבה של צפון אמריקה במשך שנים שמעתי ביקורת נוקבת של יהודים ולא יהודים. הם לא אהבו את מפעל ההתנחלות, לא אהבו את שלטון הרבנות והיו מודאגים מהשחיקה של הערכים הדמוקרטיים והליברליים שעליהם מושתתת השותפות בינם לבינינו. אבל מעולם, מעולם, לא שמעתי את שאני שומע כאן בימים האחרונים. איבדתם את זה, אומרים לי הידידים הכי טובים שלנו. איבדתם אותנו, אומרים לי יהודים חמים וציונים גדולים. אתם מאבדים את אמריקה, אומרים לי נוצרים אוהבי ישראל. הפעם זה קטלני. הפעם זה עלול להיות סופי. אם לא יחול שינוי מיידי - הנזק הזה עלול להפוך לבלתי הפיך. בשביל להשיג ניצחון מוחלט בעזה ישראל עלולה להפסיד באופן מוחלט את אמריקה.
פעם היה דבר כזה: מברק בהול. אז הנה, אחרי שבוע טראומטי בחוף המזרחי אני חש חובה לשלוח ארצה מבזק בהול. אני חש חובה לספר על המפולת המדינית חסרת התקדים שמתרחשת כעת בתוך תוכה של בעלת הברית הגדולה והיחידה שלנו.
את הנתונים אפשר לקרוא גם בארץ. על פי סקר גאלופ רק 32% מהאמריקאים עדיין תומכים במלחמה של ישראל בחמאס בעוד ש-60% מתנגדים לה. 52% מתנגדים לראש הממשלה נתניהו ורק 29% תומכים בו. שיעור התמיכה הבסיסי בישראל נמצא בשפל ושיעור התמיכה הבסיסי בפלסטינים נמצא בשיא. הבעיה מתגלית כחמורה פי כמה וכמה כאשר הנתונים עוברים פילוח דורי. רק 9% מבין גילי 18-34 תומכים במלחמה. ובגדול: הרוב הגדול של הצעירים האמריקאים לא אוהדים אותנו, לא מבינים אותנו ובניגוד להוריהם - גם לא מזדהים איתנו. אצל בני ה-20-30 הליברלים מצבנו אנוש - אבל אפילו אצל בני ה-20-30 האוונגליסטים מצבנו מחמיר. עלינו על דרך חד-סטרית שמובילה בוודאות אל התהום.
אבל יש דברים שאותם אי אפשר לחוש בארץ. אי אפשר להבחין בעובדה שבחודש האחרון המלחמה בעזה הפכה בתקשורת האמריקנית לוייטנאם חדשה וישראל הפכה לדרום אפריקה חדשה. הקשב עבר מהחטופים הישראלים המורעבים לילדים הפלסטינים הרעבים. אי אפשר לראות את הייאוש בפניהם של יהודים שישראל היא אהבת חייהם ולעיתים גם מפעל חייהם, וכעת הם חשים שאהובתם יצאה מדעתה. אי-אפשר לשמוע את קריאות השבר של יהודים שמתחננים לקבל הסבר למה שנראה בעיניהם כבלתי ניתן להסברה. אי-אפשר לקלוט את הכאב של אבות ואמהות המסורים לישראל בכל נפשם שרואים את בניהם ובנותיהם מפנים עורף למדינה היהודית. והכל שואלים: מה קרה לכם? האם אינכם מבינים שאי-אפשר להגן עליכם? האם אינכם רואים שאתם מאבדים את העליונות המוסרית שהבדילה אתכם מאויביכם? האם אתם לא קולטים שאצל חלק ניכר מהאמריקאים אתם נתפסים כעת כאומת ג'נוסייד?
נותר לנו מעט מאוד זמן. המשך של המלחמה בעזה יהיה בעייתי מאוד. הסלמה של המלחמה בעזה תהיה בעלת השלכות אסוניות. את חמאס צריך חייבים למוטט - אבל אמריקה חשובה יותר ודחופה יותר
נכון: גם לפני 15 שנים היו מי שהזהירו מפני צונאמי מדיני - והצונאמי לא הגיע. טראמפ החליף את אובמה וטראמפ החליף את ביידן וטראמפ קנה עבורנו זמן. אבל בכל השנים הללו מצבנו באמריקה הליברלית ומצבנו באמריקה הצעירה הלך והידרדר. אמנם נחשול ענק לא הטביע עדיין את הספינה הישראלית, אבל יותר ויותר מים עכורים חדרו לירכתיים. נותרנו תלויים בחסדיהם של אמריקאים רפובליקנים ואמריקאים מבוגרים. אבל כעת, כאשר מסכי הטלוויזיה ושערי העיתונים מוצפים בתצלומים מחרידים של ילדים רעבים בעזה - הצונאמי מגיע והספינה נוטה על צידה.
צילום: יריב כץנותר לנו מעט מאוד זמן. המשך של המלחמה בעזה יהיה בעייתי מאוד. הסלמה של המלחמה בעזה תהיה בעלת השלכות אסוניות. את חמאס צריך חייבים למוטט - אבל אמריקה חשובה יותר ודחופה יותר. לכן יש לפעול באופן מיידי ונחרץ כדי לעצור את הדימום. על בנימין נתניהו לשאת נאום אמפתיה מכונן שמביע את צערו העמוק על כך שטעויות שעשה בתום לב גרמו לרעב בעזה. על ישראל להכריז על הפסקת אש הומניטרית חד-צדדית בת חודש שבמהלכה מזון רב יוכנס לרצועת עזה ויחולק לחטופים המורעבים ולאוכלוסיה האזרחית. את חמאס ננצח בהמשך - אבל כעת על כולנו להבין שהקרב הוא הקרב על אמריקה. אם לא נשנה כיוון מיד האונייה הנוטה על צידה תטבע. צונאמי מדיני שלא היה כמוהו יגרום לכך שמלחמת 7 באוקטובר תסתיים בתבוסה.
