מילה אחת חשובה נעדרה בין כל המילים שאמרו נציגי הממשלה מאז קריסת המו"מ בשבוע שעבר: נכשלנו. נכון, חמאס אשם, והעולם נגדנו, ואולי הפעם האולטימטום יעזור, אבל כל אלה רק תירוצים. בפועל, ממשלת ישראל החלה לפני כחצי שנה במגעים למתווה חלקי להחזרת החטופים, ונכשלה בהבאתם לידי הסכם.
זה לא סתם כישלון, זה כישלון מהדהד: גורמים רבים, בהם הח"מ, הסבירו מראש מדוע הסיכוי למימוש המתווה נמוך, שכן הוא נוגד את האינטרס המרכזי של חמאס בהגעה לסיום המלחמה בעודו מצמצם מאוד את "הקלפים" שארגון הטרור מחזיק בידיו – החטופים. גם לו היה מתממש, המתווה היה בעייתי מאוד בשל הסלקציה המזעזעת בין החטופים, ובשל ההזדמנות שהוא נותן לחמאס להתחזק בהפסקת אש במקביל למו"מ הקשה באמת על סיום המלחמה.
ובכל זאת, הממשלה ניסתה במשך חצי שנה להגיע להסכם במתווה החלקי הזה, במחירים כבדים מאוד בבריאות החטופים – כפי שנחרדנו כולנו לראות בסרטונים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי, בחיי חיילים, ובפגיעה קשה במעמדה הבינלאומי של ישראל. שילמנו את המחירים, ואולי היינו קרובים להסכם, אך בשורה התחתונה – נכשלנו.
ועכשיו מה?
הסיכוי לשקם את המתווה החלקי הזה הנו אפסי, כפי שאומרים גם "גורמים מדיניים בכירים".
הפתרון המתבקש זה זמן רב הוא מו"מ אמיתי להסכם כולל להשבת כל החטופים וסיום המלחמה. רוב גדול ויציב בציבור רוצה זאת, ואומר זאת בבירור בסקרים. אבל יש סיבה שהפתרון המתבקש הזה לא מתממש – הסכם כזה, על הפשרות הכואבות שיידרשו בו, יביא לנפילת הממשלה ולהקדמת הבחירות, כפי שחוזרים ומבהירים גורמים מרכזיים בקואליציה, והממשלה מתעדפת את שרידותה על פני כל שיקול אחר.
אין צבא, ואין רמטכ"ל, שיסכימו לפעול באופן שיביא לסיכון ודאי לחיי החטופים. אחרי כמעט שנתיים, ברור שחמאס מבין את זה, והדבר היחיד שנגרם מההצהרות האלה הוא כאב נוסף ומיותר למשפחות החטופים
ומה לגבי האיומים לכבוש את כל עזה ולהכריע את חמאס? גם כאן, מוטב להכיר במציאות. להערכתי, אין צבא, ואין רמטכ"ל, שיסכימו לפעול באופן שיביא לסיכון ודאי לחיי החטופים. אחרי כמעט שנתיים, ברור שחמאס מבין את זה, והדבר היחיד שנגרם מההצהרות האלה הוא כאב נוסף ומיותר למשפחות החטופים.
בשורה התחתונה, בניתוח מקצועי וקר של המצב, ובלב כואב, צריך לומר את הדברים כפי שהם: כל עוד זו הממשלה (ובהנחה שלא תשנה מהותית את דרכה), לא יהיה הסכם כולל, והחטופים לא יחזרו. האופוזיציה צריכה להבין את זה, הציבור צריך להבין את זה, והתקשורת צריכה להבין את זה.
אורן סתרצילום: אור פרבוזניקהאם יש מה לעשות, פרט לתפילות לנשיא ארה"ב ושליחו וויטקוף? התשובה אינה במישור ניהול המשא ומתן, אלא קודם כל במישור הציבורי-פוליטי, שאינו תחום המומחיות שלי. רק אומר, שניכר שהנהגת האופוזיציה אינה מתעלה לגודל הרגע ודחיפותו, וגם בציבור קיים פער עצום בין אחוז התמיכה הגבוה בהסכם בסקרים לבין מספר האנשים שמגיעים בפועל לכיכרות. המפתח לשינוי המצב טמון אם כך בשינוי דרמטי ומיידי בהתנהלות מנהיגי האופוזיציה, ועימם, רובו המכריע של הציבור.
תא"ל (במיל') ד"ר אורן סתר, לשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל וחבר בכיר בצוות המו"מ
