אספרסו: אפשר לדון כל חיינו בשאלה – ונראה שנעשה זאת לצערנו – אם ישראל מנצחת/מפסידה/מבצעת פשעי מלחמה בעזה. מילת גנאי אחת בפוסט התגובה של עידן עמדי חושפת מה חיבר אליו כל כך הרבה ישראלים: "פריבילגים". זה הפצע הדואב באמת שעדיין חי בחברה הישראלית, ומפלגת השלטון עושה בו שימוש מופלא. הגדיל לעשות כותב בכיר בעמודים אלה, אינטלקטואל בדין שמתראיין בתדירות לעיתונות הזרה וטס לא מעט לחו"ל בזכות כישרונו הרטורי – וכינה את חותמי העצומה "בוהמיינים". אחרים שידרגו כמובן לקלישאת "לוגמי האספרסו". אפשר לתהות מה יש בעצם במשקה האיטלקי הדי בסיסי הזה, שקיים היום גם בכל משרד וכל מוסך הרחק מתל-אביב? בעיקר מרירות.
הקופות: פרשן בכיר אחר בטלוויזיה נתן את האות להמשך עונת הציד: "ההיסטוריה תוכיח מי צדק (אלברשטיין וגוב או עמדי). הקופות מוכיחות כבר עכשיו". מעבר לעובדה שקל לערער את הטיעון הפיננסי – ניסיתם להשיג כרטיס ל"כבש השישה עשר"? – אמירות כאלה חושפות בעיקר שאצלו ואצל משתפיו הרבים בוערת התשוקה לחילופי אליטות, לתקוע מסמר שיכריז ניצחון. לא על חמאס. על השמאל. מה הקשר בין זה לשאלה המאוד חשובה מה קורה בעזה? כלום, רק רעש מסית שמסיח את הדעת.
היינו פה, איתכם, חוטפים טילים ומקבלים צווים. אנחנו באותה סירה וראינו את אותן זוועות, אנחנו פשוט חושבים אחרת מכם, ולא מתכוונים להיעלם
"הנרטיב הפלסטיני": שר התרבות תרם שלשום את תרומתו הצנועה לעונת הציד וכיוון נגד דמון צנוע יותר: פרסי האופיר. "מקדמים את הנרטיב הפלסטיני", זעק, על בסיס זה שהסרט המוביל במספר המועמדויות, "הים", עוסק בילד פלסטיני מהגדה שרוצה לבקר בים. הוא איים בשלילת תקציבים, ללמדנו איפה האליטה האמיתית נמצאת היום. הוא לא צפה בסרטים, כמובן, גם לא הגולשים שטוענים שנים בלי ביסוס שהקולנוע הישראלי מנותק ועוסק רק בכיבוש. אבל תראו, עוד שמאלנים!
מי שמכם: נעבור לטענת "המומחיות". לעמדי יש קייס מאוד טוב כמילואימניק ששירת בעזה לטעון שהוא מבין יותר טוב מהאזרח הממוצע מה קורה שם. ראוי להקשיב לו, ובמקביל גם להזכיר שמידע אישי מהשטח אינו אבסולוטי. גם חייל גיבור שנפצע לפני יותר משנה יתקשה לקבוע אם יש עכשיו רעב או פשעים בעזה. אבל גידי גוב וחוה אלברשטיין? מי שמם? ובכן, באותה מידה אפשר לשאול מי שם את עירית לינור, בן שפירו, דאגלס מוריי ועמית סגל? ומי שם את ג'רי סיינפלד וג'ואן ריברס ז"ל, בדרנים מהניכר, בעמדה להגן על ישראל? הם מומחים לצבא? פשעי מלחמה? המזרח התיכון? התשובה הפשוטה היא שאיש לא שם. הם לוקחים על עצמם את הזכות והחובה להשמיע כל קול ודעה, אם הם משוכנעים בצדקתם. גם אם זו דעת המיעוט כרגע בישראל שהמדינה הסתבכה בפשעי מלחמה מחרידים, לא רק במערכה ללא תוחלת. דמוקרטיה. אפשר מאוד לא להסכים, רצוי להתווכח, אך להניח שאנשים בוגרים ונבונים חותמים על עצומה כי הם אנטישמים/ מטומטמים/ שטופי מוח ולא כי ראו עדויות ודיווחים והשתכנעו אחרת, היא בעיקר עצלנות אינטלקטואלית.
בנימין טוביאסצילום: עוז מועלם"איפה הייתם ב-7 באוקטובר?": פה, איתכם. חוטפים את אותם טילים, חרדים לעתיד המדינה, מתקשרים בלחץ לקרוב שלא עונה, הולכים ללוויות אינסופיות, מקבלים צו למילואים. אנחנו באותה סירה וראינו את אותן זוועות, אותם סרטונים, ובוכים על כל חייל וכל חטוף שמת. אנחנו פשוט חושבים אחרת מכם, ולא מתכוונים לוותר או להיעלם. זה בסדר.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.25
