הרמטכ"ל אייל זמיר לא יהיה השליח הראשון שהממשלה רוצה להרוג, אבל כמו שזה נראה בימים האחרונים, הוא עומד להתגלגל לפוזיציה המביכה של זה שבחר להאמין לה כשזו קראה לו להתייצב. זמיר צעד ללשכת הרמטכ"ל אחרי שהדרג המדיני דאג לנקות את השטח משאריות קודמיו, מעליו הילה קסומה של ניצחון מוחלט, מצדדיו מלאכי השרת של נתניהו, ובתוכו פנימה אמונה עמוקה שהוא הולך לגמור את המלחמה הזאת. הוא אמנם לא הצטנע מדי בדבר יכולותיו להביא לנתניהו את עזה על מגש של כסף, לא ממש טרח להסתיר את נטייתו לרעיון המסדר של המשך הלחימה, ודי התבשם מעברו המשותף עם ראש הממשלה כמזכירו הצבאי שחתום על "שובו בנים" ו"צוק איתן", אבל בסך הכל נהנה מקרדיט גורף אצל כתבים ומומחים צבאיים.
1 צפייה בגלריה
(צילום: שלו שלום, יאיר שגיא, AHMAD GHARABLI/AFP, דובר צה"ל, REUTERS/Mahmoud Al-Basos)
מכל השגיאות שיכול היה זמיר לבצע כרמטכ"ל מתחיל, הוא הלך על טעות של טירונים ונכנס לקרב שאין לו שמץ של מושג איך נחלצים ממנו. לא הצטייד בכלי הנשק הדרושים למי שמסתובב בין משרדי ממשלה, לא עיגן את זכויותיו כפקידו הבכיר לענייני צבא של ראש הממשלה, לא לקח בחשבון את כפיפותו למערכת העסקה כפולה - שר הביטחון ומשפחת נתניהו, והתעלם ביודעין מכל סימני האזהרה שהתריעו על בוס מתעמר. גם אם מהסיבות הנכונות, הרצון לשרת את העם בעידן מדמם, הכמיהה להחזיר את החטופים הביתה, או האמונה בניצחון, זמיר טעה בכל ההערכות שלו באשר ליכולותיו מול כוח הטבע הקרוי נתניהו.
זמיר ראה וידע שיש לו עסק עם קבינט ביטחוני מעורער שחולם בלילה על התיישבות בעזה ומתעורר לעוד יום שבו הוא אשכרה מסוגל גם להגשים אותו, הוא הכיר מקרוב את הזעם הקדוש שמופנה אל בעלי תפקידים שהעזו לחשוב אחרת– ובכל זאת צעד פנימה והסכים לעבוד אצלם
היו לו שם את כל הרמזים הדרושים מרוחים על גבולה הדרומי הפרוץ של הארץ - ממשלה שמסרבת לקחת אחריות על טבח 7 באוקטובר כדי להציל ראש ממשלה מכהן מאישום פלילי אבל מפילה את כל האשמה על הדרג הצבאי, בורחת מוועדת חקירה ממלכתית ובו-זמנית מאשימה בבגידה את אלו שתובעים להקימה, מסירה את הנטל מחרדים ומעמיסה נטל על משרתים, כושלת במינוף הישגים צבאיים לטובת מדיניים, נמנעת מליזום עסקאות להשבת חטופים אבל מסרבת לנסיגה מהרצועה כתנאי להשבתם, משגרת לשדה הקרב חיילים מותשים והלומים אבל מקדשת את הגיבורים שנפלו שם כתירוץ להמשך הלחימה ויש עוד.
זמיר ראה וידע שיש לו עסק עם קבינט ביטחוני מעורער שחולם בלילה על התיישבות בעזה ומתעורר לעוד יום שבו הוא אשכרה מסוגל גם להגשים אותו, הוא הכיר מקרוב את הזעם הקדוש שמופנה אל בעלי תפקידים שהעזו לחשוב אחרת, שמע על המנהג הקדום של הממשלה להקריב אנשים על מזבח התפקיד – ובכל זאת צעד פנימה והסכים לעבוד אצלם.
לא ידעת מי מחליט כשמדובר ביציאה לכיבוש עזה?
הוא אולי לא יכול היה לצפות את פרק הרעב המחריד של העזתים למרות שהיו שם כל השרים שהצביעו נגד הכנסת סיוע משך חודשים ארוכים, והוא גם לא אמור להתנבא על אירועים בלתי חריגים כמו מצבי הרוח של יאיר נתניהו, אבל כן היה מצופה ממנו להתכונן קצת יותר בבואו לדון בשאלה מי מחליט בסוף כשמדובר ביציאה לכיבוש עזה אחרי שנתיים של לחימה, חטופים שגוססים מרעב, 898 נופלים ואלפי פצועים. כי ממשלה שמשנה את יעדי הלחימה כמו ילדה מתבגרת שמחליפה אאוטפיטים לפני בית ספר, לא באמת מסוגלת לענות על השאלה "ומי ישלוט ברצועה אחרי שנכבוש אותה", וככל הנראה לא מעוניינת לספק תשובה כזאת כי למה להתחייב כשאפשר להמשיך להילחם.
אפשר לסלוח על הכל, אבל לא על ההחמצה של זמיר בקריאת המפה שמשרטטת את הנתיבים המחברים בין ראש הממשלה לרעייתו ובנו. במארס האחרון צפה המתיחות הראשונה עם שרה נתניהו על רקע מינוי ראש השב"כ והיא נשמעה אומרת דברים מאוד לא נחמדים על המינוי שלו. החזית מול הגברת הראשונה התעצמה כמה ימים לאחר מכן כשזמיר התחצף לבעלה והתעקש לשלוח צווי גיוס לחרדים, והגיעה אתמול לשיאה עם הציוץ של האורקל מאל-איי. זמיר היה אמור לדעת שיאיר רק עושה את תפקידו הקבוע במשפחה וזה לשגר איומים כלפי מי שמעז להפגין דעה עצמאית מול אבוש, אבל נראה שהציוץ הרעיל תפס את הרמטכ"ל ה-24 של מדינת ישראל מאוד לא מוכן. איזה מזל ששר הביטחון ישראל כ"ץ התעורר אחרי מספר שעות והציל את המצב עם ציוץ נגדי משלו. ככה שוב הצליחו בכירינו להרדים עוד קצת את הציבור הישראלי בעזרת חומרים פוליטיים משככי תודעה במקום להעסיק את עצמם בגיבוש תוכנית מדינית ליציאה מעזה וסיום המלחמה שתביא להשבת כל החטופים.
מרב בטיטוצילום: דנה קופלהצרות של הרמטכ"ל אייל זמיר הן הבעיה של כולנו ואף אחד לא ירוויח מהחלפה של רמטכ"ל בעיתוי הנוכחי, את ראש הממשלה לעומת זאת יש להחליף בהקדם במישהו שמקשיב לרמטכ"ל שהוא עצמו מינה.
פורסם לראשונה: 00:16, 07.08.25
