רוב הישראלים לא מכירים את שמו. יהודי ארה"ב – וגם לא יהודים - דווקא כן. במשך שנים הוא היה “הבן יקיר לי" של הגופים הפרו-ישראליים. קראתי אינספור פוסטים והתבטאויות שלו מאז 7 באוקטובר. קוראים לו ריצ'י טורס, חבר בית הנבחרים, מהעיר ניו-יורק. הוא צעיר, אפרו-אמריקאי, מהקהילה הגאה. לא היה לישראל תומך כמוהו במפלגה הדמוקרטית. קיללו אותו. השמיצו אותו. והוא עמד כחומה בצורה. כל זמן שהוא בצד הנכון, אז אולי לא הגענו עדיין לקו האדום. עוד נחזור אליו.
דייוויד האריס, מהחשובים שבמנהיגי יהודי ארה"ב, מי שעמד שלושה עשורים בראשות הוועד היהודי-אמריקאי, אמר בשבוע שעבר בכנס באוקספורד: "בנינו פרויקט מפואר, במשך עשרות שנים, שנועד לבסס תמיכה ערכית ואסטרטגית בישראל, תמיכה מקיר לקיר בחברה ובמוסדות האמריקאיים. אבל, זה עומד לקרוס. אם לא יטפלו באיום במהירות ובאפקטיביות, זה ייגמר חלילה באסון". פרופ' יוסי שיין, שהיה בכנס, סיפר שחזר מאוקספורד עם תחושה שהאסון בדרך.
1 צפייה בגלריה
כישלון בחזית הדיפלומטית. הפגנות פרו־פלסטיניות בלונדון, אתמול
( | צילום: אי־אף־פי, HENRY NICHOLLS)
האריס לא סיים לדבר ושר האוצר הצטלם, עם חיוך מאוזן לאוזן, ליד כתובת גרפיטי עם הכיתוב "מוות לערבים". זו ישראל? פירס מורגן, למשל, הבהיר פעם ועוד פעם שהוא שינה את דעותיו בגלל הצהרות של סמוטריץ'. האיש שווה מיליארדים לתעמולה האנטי-ישראלית. "גורמים בכירים בישראל מציתים את המדורה", אמר האריס, שהיה ונותר אחד מגדולי ידידיה של ישראל. וכל התבטאות של רבים מהשרים היא זריקת עידוד לשונאי ישראל ולקמפיין של חמאס.
חרם תרבותי, הפגנות, חרם אקדמי – היו רק המערכה הראשונה. אנחנו כבר במערכה השנייה. קמפיין ה"הרעבה", שהגיע בעקבות קמפיין ה"ג'נוסייד", זכה להצלחה אדירה. כבר מזמן אנחנו מתריעים כאן על המפולת. כבר מזמן היה צריך להיות ברור שהזירה הבינלאומית, בנסיבות שנוצרו, חשובה לחמאס הרבה יותר מהזירה הצבאית. אבל נתניהו מסרב להבין.
נחזור לטורס. במארס 2022 התקיימה בקונגרס הצבעה על מימון של מיליארד דולר עבור כיפת ברזל. הניצחון של ישראל היה מדהים. 420 תומכים ורק 9 מתנגדים. אז, דווקא אז, הופיע טורס מול קהל יהודי והתריע מפני "תחושת ביטחון כוזבת" בעניין התמיכה הדו-מפלגתית. "תשעה מתנגדים", הזהיר טורס, "עלולים להפוך בתוך חמש שנים ל-90". לפני פחות משבועיים התקיימה הצבעה בסנאט על אמברגו נשק לישראל. 27 סנטורים דמוקרטים תמכו בהצעה. "לראשונה", בישרו כותרות, "רוב הדמוקרטים נגד ישראל".
ה-BDS לא ידע ימים טובים יותר. התרחיש של טורס מתגשם. עוד ועוד תומכי ישראל מפנים את האצבע המאשימה לנתניהו. טורס הוא אחד מהם. הוא לא נגד ישראל. הוא נגד נתניהו. זה לא קורה משום שלחמאס יש את משרדי הפרסום היקרים בעולם - ישראל עושה עבורם את העבודה. יש להם כאן שר אוצר שהוא אכן אוצר.
ואז, ביום שישי לפנות בוקר, כפה נתניהו את ההחלטה שכל הצמרת הביטחונית התנגדה לה. הוא לא למד דבר ולא שכח דבר. הרי גם לפני 7 באוקטובר האסטרטגיה של נתניהו הייתה ש"חמאס יורתע". הוא חוזר בדיוק לאותה קונספציה
ואז, ביום שישי לפנות בוקר, כפה נתניהו את ההחלטה שכל הצמרת הביטחונית התנגדה לה. הוא לא למד דבר ולא שכח דבר. הרי גם לפני 7 באוקטובר האסטרטגיה של נתניהו הייתה ש"חמאס יורתע". הוא חוזר בדיוק לאותה קונספציה. הוא לא מסוגל להבין שזה בדיוק להפך: חמאס רוצה שישראל תשקע בבוץ. חמאס ייחל להחלטה הכל-כך מטומטמת, כדי שישראל תהפוך למצורעת הרבה יותר. אף חייל עוד לא זז, אף עזתי לא פונה, וחמאס כבר מפיק רווחים.
אנו במערכה השלישית. קנצלר גרמניה, שנחשב לידיד ישראל, הודיע בהצהרה דרמטית, בעקבות ההחלטה, על אמברגו נשק שבו ניתן לעשות שימוש במלחמה בעזה. זו חרפה. גרמניה מטילה חרם על ישראל שנאבקת בארגון טרור שמחזיק באידיאולוגיה מוצהרת של השמדת יהודים.
ועדיין אנחנו צריכים לשאול: איך הצלחנו להגיע מהמלחמה הצודקת ביותר לאמברגו? גרמניה מספקת לישראל כמעט שליש מהנשק שלה - שנייה רק לארה"ב. לא רק צוללות - גם חימושים, שישראל זקוקה להם מאוד בדיוק בימים הללו. והם לא יגיעו, כדברי הקנצלר, "עד להודעה חדשה". גרמניה עצרה עוד ועוד החלטות נגד ישראל, אבל לא עוד. אם זו ההחלטה של הידידה החשובה ביותר של ישראל באירופה – אפשר להניח שכל היבשת תלך בעקבותיה.
ומדוע חמאס משתוקק שצה"ל יתחיל כבר בשלב "הנעת האוכלוסייה" של תושבי העיר עזה? משום שחמאס רוצה מחזות קורעי לב של פינוי קשישות, נשים בהיריון וילדיהן. במקום יום זעם ביוון נקבל אינספור ימי זעם אלימים בכל פינה בעולם. צביעות עולמית? בוודאי. אבל זו איוולת לא לקחת אותה בחשבון.
או אז, יש חשש שנגיע למערכה הרביעית והחמישית. ההיסטוריה שלנו כבר עברה השתלטות קנאים שהובילה לחורבן. חייבים להתעורר. לצאת לרחובות. חייבים ליל גלנט כפול ומכופל - כדי לעצור את החורבן.
